משוגעים, רדו ממכבי / צהוב סוגר חשבון
עם כל ריח קל של הצלחה צהובה, סופרים למכבי תל אביב את מספר הישראלים. אלה אותם מומחים שיחכו לקבוצה בפינה כשהיא תיכשל עם "הישראלים" ויתאכזבו כשהיא תזכה בתארים עם "הזרים". על צביעות ישראלית וסן אנטוניו כמשל
ב-1977 הצדיעה מדינה שלמה לישראלים לו סילבר, ג׳ים בוטרייט עליו השלום ואולסי פרי שלקחו את גביע אירופה לתל אביב, כשלצידם מיקי-מוטי וטל ברודי. הנזיפה של סשה גומלסקי הגדול - "קבוצה מאסיה, עם שחקנים אמריקנים, זכתה בגביע אירופה" - עברה בשקט יחסי. ב-1981 חיכתה המדינה לאותו גביע מקבוצה דומה, שחוזקה בארל וויליאמס. הביקורות הקלות על הזהות עברו ביעף כמו מתפרצת של גופייה מספר 9.
עברו 20 שנה, אריאל מקדונלד, נייט האפמן, מארק בריסקר, אנתוני פארקר ודרק שארפ היו דומיננטיים בזכייה בסופרוליג. פארקר, שאראס, בלות'נטל, שארפ, באסטון, וויצ'יץ', דיון תומאס וברונו שונדוב זכו עם מכבי בגביע מופלא ב-2004, עונה אחר כך הצטרף קומאטוס היווני. ב-2014 נצרבו בגביע סופו, טייריס רייס, דווין סמית', אלכס טיוס, בלו, ריקי היקמן וג'ו אינגלס. בכל שושלת היו הבלחות של ישראלים חשובים, למשל נדב הנפלד, טל בורשטיין, גור שלף, גיא פניני, יוגב אוחיון, אבל לא צריך להיות מומחה לכדורסל כדי לקבוע שללא פגיעה בזרים וחיבור טוב ביניהם, הקבוצה מאסיה הייתה נשארת, ובכן, רק באסיה.
אלא שהמועדון שהיה טוב ונוח ונעים כמעט לכולם בסבנטיז, קבוצה שיש לה מדינה, ערוץ, משה דיין על הפרקט ואורי זוהר בכיכר, הפך עם השנים לשנוא, יהיר ואף נתעב בעיני הרוב, פרט לאוהדיו, בזכות - או בגלל - ההצלחות הגדולות, מעוררות הקנאה, שאיכשהו לא היו מנת חלקה של אף קבוצה אחרת. בצר להם, פנו המומחים והמבקרים להזכיר עם כל גביע למכבי שהיא בעצם לא קבוצה ישראלית אלא שדה מנוכר של זרים או מתאזרחים.
כשהמבקרים שפשפו בהנאה בניינטיז השחונות של הצהובים או בשלוש השנים האיומות האחרונות, הם שכחו פתאום מעניין הישראלים ועברו לבקר באמת את מה שצריך. כשמכבי הצליחה, נטפלו שוב לעניין הישראלים. למה? למה לא.
נתחיל מהסוף. רק אידיוט יגיד שהוא לא מעדיף ישראלים דומיננטיים במכבי על פני זרים או מתאזרחים. אבל, והאמת כואבת, אין מספיק ישראלים טובים לשחק ברמות הגבוהות של היורוליג והישראלי היחיד המתאים - שגדל במכבי דווקא, מה אתם יודעים - משחק בקבוצה הטובה בעולם. הקמפיין האחרון של הנבחרת הוכיח שתהיה בעיה לבנות על ישראלים.
לא קמו כאן בשנים האחרונות שחקנים כמו קטש, שפר, מיקי או ג'מצ'י. המבקרים כמובן היו שמחים לראות ישראלים בינוניים משתלבים במכבי כדי שזו תפסיד. בשלוש השנים האחרונות ניסו בהנהלה לרצות את "המומחים" בהיבט הזה. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.
הגיע הזמן להוריד את מסכת הצביעות. מכבי ת"א צריכה להיות טובה ככל האפשר על המגרש, והדרכון לא משנה. רוצים זהות ישראלית? נדמה לי שהקבוצה משחקת בתל אביב, מחיר המנוי נגבה במטבע ישראלי, ביציעים יש דגלים כחול לבן ולפני המשחק שרים את התקווה. כשאוהדי מכבי צובעים את הזירות האירופיות במעמדי פיינל-פור, הם מדברים עברית! לא תאמינו.
ב-2014, קצת אחרי שמכבי זכתה בגביע היורוליג, לקחה סן אנטוניו ספרס אליפות ב-NBA עם מאנו ג'ינובילי הארגנטינאי, טוני פרקר הצרפתי (במקור מבלגיה), טיאגו ספליטר הברזילאי, פאטי מילס וארון ביינס האוסטרלים, בוריס דיאו וננדו דה קולו הצרפתים, קורי ג'וזף הקנדי וגם מרקו בלינלי האיטלקי. תשעה שחקנים שנולדו מחוץ לארה"ב. איש לא טען שזו לא אליפות ראויה, איש לא ספר דקות לאמריקנים. כנראה שהם יודעים משהו, האמריקנים.
ואף מילה על הפועל ירושלים, "הישראלית".
צל"ש השבוע
טוני ווקאמה. איזה שחקן, איזה קלאס, איזו אישיות. מעבר לשער היפהפה בטדי, היה תענוג לחזות בו מגיש על מגש של זהב את הבישול למליקסון. החלוץ של באר שבע גדול על הליגה הישראלית בכמה מספרים. אגב, אלישע לוי היה הראשון לזהות, המליץ לאלונה ברקת על השחקן כבר בחלון בינואר בקדנציה שלו והרבה בזכותו טוני האיום ירד לנגב. צריך לזכור את זה.
לפנייה לכתב/ת 
