העולם במה וכל ההורים שחקנים
"לא משנה כמה ותק יש לנו בתפקיד ההורה, הילדים שלנו, השחקנים הראשיים במחזה של חיינו, מאתגרים אותנו בלי סוף. גם אני לא פעם זקוקה לתסריט ברור, מנסה לשמור על פאסון מול הילדות ולא לפעור עיניים גדולות ושואלות". שרי אלפי על תפקיד חייה
ואז יש ילד, או במקרה שלי - ילדה. ויש איזו ציפייה, של כולם ובעיקר של עצמך, שתדעי מה לעשות. האודישנים לתפקיד ההורות מתחילים בדברים בסיסיים כמו יכולת לייצר פרצופים מוגזמים עם גבות מורמות ודיבור בפיץ' גבוה במיוחד. בהתחלה הכניסות והיציאות שלך מהדמות אינן חלקות. את מוצאת את עצמך מדברת ככה גם לפקידה בבנק ("מי מגדיל לי את המסגרת? מי מתוקה של אימא? מי?").
עם הזמן התפקיד כבר יושב עלייך טוב, ואת עוברת לקבוצת המתקדמים. רק שבאותו הזמן הילדה שלך גדלה ובסביבות גיל שנתיים הופכת לשחקנית יותר מוצלחת ממך. היא יודעת לבצע קטעים מתוך טרגדיות יווניות בהשתטחות על רצפת הקניון אחרי שסירבת לתת לה עוד ביסקוויט, ואת, בתפקיד אימא מבינה, זורקת על עצמך פרצוף מכיל ואוהב בעוד קהל קטן מתאסף סביבך לצפות בהפקה דלת התקציב שהרמת לכבודו.
אימא עושה פאדיחות
כשהילדה שלך מתקרבת לגיל תשע, שום פרצופים מוגזמים ודיבור בפיץ' גבוה כבר לא יצילו אותך. יכולות המשחק שלך חייבות להשתכלל כשאת עומדת לפני קהל שמגלגל מולך עיניים ושואל "מה נסגר איתך, אימא?". עכשיו החלפתן תפקידים באופן רשמי, ואת היא זו שעושה לה פאדיחות. מדי פעם את אפילו שוקלת להשתטח על רצפה של קניון, אבל יש לך עוד ילדה בת כמעט שנתיים שכבר לקחה לך את התפקיד בסיבוב.
היום אני אימא לילדה שלישית. אני במאה אחוז הזדהות עם דמות ההורה. אני יודעת את התפקיד כל כך טוב, שמדי פעם מצילה את אבא שלהן כשהוא שוכח את הטקסט. כשבתי הבכורה הייתה בת חמש הם בילו יחד בנעימים אחר הצהריים אחד עד שהוא התקשר אליי נסער ודרש שאגיע מייד הביתה.
כשהגעתי הבנתי שהוא הותקל בתסריט שהוא לא שינן עדיין. הבת שלי שאלה אותו: "איך ילדים מגיעים לעולם?", והוא חיכה שהלוחש שמסתתר מתחת לבמה יזרוק לו שורה. כשזה לא קרה, הוא הודיע שלא יוכל להופיע הערב וקרא לשחקן מחליף.
איפה התסריט?
לא משנה כמה ותק יש לנו בתפקיד ההורה, הילדים שלנו, השחקנים הראשיים במחזה של חיינו, גדלים, משתבחים ומאתגרים אותנו בלי סוף. וגם אני לא פעם זקוקה לתסריט ברור, מנסה לשמור על פאסון מול הילדות ולא לפעור עיניים גדולות ושואלות, בזמן שהמוח שלי זועק: "אין תסריט! אין תסריט!".
כדי להציל את עצמי אני דואגת לתת לילדות שלי הצצה למאחורי הקלעים. שידעו שלא נולדתי אימא, שאני בן אדם שעושה טעויות, שאין לי תסריט לכל סיטואציה ואין לי תשובה לכל שאלה. אני מאמינה שככה אני גם מצילה אותן, שידעו שגם הן יכולות לעשות טעויות. אף אחד לא מצפה מהן לדעת הכול, וזה לגיטימי ורצוי לתהות, לשאול, לטעות ואפשר גם לתקן.
לטורים הקודמים:
- מטיפים לילדים על דברים שאנחנו לא מצליחים לקיים
גם הצצות מבוקרות למאחורי הקלעים של הזוגיות שלנו, של החברויות שלנו, הן לא משהו לפחד ממנו. ככה הן לומדות שמותר לריב, שאני לא תמיד צודקת (אל תספרו לבעלי), שאני לפעמים בוכה, מתעצבנת בלי סיבה, יודעת לבקש סליחה ויודעת לסלוח לאחרים וגם לעצמי.
הם תופסים אותנו אוכלים שוקולד במטבח שנייה אחרי שאמרנו שאסור, שואלים אותנו שאלות קיומיות שעדיין לא ביררנו עם עצמנו עד הסוף, ועושים משהו שלפי התסריט ההורי אמור לגרום לנו לתפוס פיקוד ולחנך, וכל מה שיוצא מאיתנו זה צחוק מתגלגל.
הרגעים האלה יחד מאחורי הקלעים הם הרגעים שייזכרו, ורגעים קסומים במיוחד מגיעים מאימפרוביזציה ובעיקר מפספוסים. אז תנו לעצמכם לשבור דמות לפעמים ואל תיצמדו לתסריט ידוע מראש שמישהו אחר כתב.
תנו לילדים לכתוב את תסריט חייהם ואל תכפו עליהם את שלנו כי "כל העולם במה, כל איש וכל אישה רק שחקנים הם. כולם כניסות ויציאות להם, וכל אדם על פי תורו מופיע בתפקידים שונים".
הכותבת היא זמרת, יוצרת ותסריטאית. נשואה לאיש חתיך ואימא לשלוש בנות קסומות
האזינו לשיר "אישה-ילדה" של שרי אלפי:
לפנייה לכתב/ת 
