למה אנטיביוטיקה מחלישה – ואיך להתגבר על העייפות ממנה?
אין כמעט מי שאינו מטופל באנטיביוטיקה וחש עייפות, תשישות, ואפילו כאבי שרירים. אז מדוע בתקופת הטיפול האנטיביוטי אנחנו חשים חולשה, ואיך אפשר להימנע מתופעות הלוואי המעיקות?
אם אתם מטופלים באנטיביוטיקה, קיים סיכוי סביר שאתם חשים עייפות ותשישות. במשך שנים הרופאים היו משוכנעים שאין קשר לטיפול האנטיביוטי, וכי זו המחלה עצמה שגורמת לתשישות, אבל בשנים האחרונות נראה שהחשיבה הזו הולכת ומתערערת.
לפני שנדון בסוגיית השפעת האנטיביוטיקה על האנרגיה בגוף נזכיר שתכשירים אנטיביוטיים פועלים כנגד חיידקים ולא נגד וירוסים. אנטיביוטיקה יכולה לקטול את החיידקים (בקטריוצידית) או מעכבת את קצב התרבותם (בקטריוסטטית) ובכך מאפשרת למנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף, כלומר מערכת החיסון שלנו, להילחם בחיידק.
האנטיביוטיקה פועלת נגד החיידק בשני אתרי פעולה עיקריים:
דופן התא, שבנייתו נחסמת על ידי התרופה
פנים התא, בו מעוכבים תהליכים חיוניים כמו בניית חלבונים או חילוף החומרים של תא החיידק.
האם אמנם קיים קשר בין אנטיביוטיקה לבין עייפות?
עד לאחרונה היו משוכנעים הרופאים כי העייפות המדווחת על ידי נוטלי אנטיביוטיקה, קשורה למחלה עצמה: הזעה מוגברת, הקאות ושלשולים הגורמים להתייבשות, כאבי שרירים, חום גבוה, כולם תורמים לתחושת התשישות שאופיינית למחלה עצמה.
כך היה מקובל שהתלונות על תשישות תוך נטילת האנטיביוטיקה, הן תסמין של המחלה עצמה ולא של התרופה האנטיביוטית.
סברה נוספת נגעה להשפעת האנטיביוטיקה על החיידקים הידידותיים בגוף: האנטיביוטיקה פועלת לא רק נגד החיידקים הרעים, אלא גם נגד אוכלוסיית החיידקים הידידותיים במערכת העיכול. על פי ההערכות, הרס החיידקים הטובים שבגופנו תורמת לא רק לכאבי בטן ולעתים גם לשלשולים, אלא גם לתשישות.
אבל כנראה שההערכות האלה לא מספיקות כדי להסביר את העייפות והתשישות האמיתית המדווחת על ידי אלה הנוטלים אנטיביוטיקה. זאת משום שגם כאשר לא קיימת דלקת משמעותית או מחלה המתבטאת בתסמיני התייבשות (למשל בזיהומי עור או פה), וגם כאשר המטופלים נוטלים פרוביוטיקה במהלך הטיפול, המחזירה לגוף לכאורה את פעילות החיידקים הידידותיים - עדיין חלק מהמטופלים שנוטלים אנטיביוטיקה חשים תשישות.
אם כך, ככל הנראה שאם חשתם תשישות תחת טיפול אנטיביוטי, אתם לא הוזים, לא מדמיינים, וייתכן שהאנטיביוטיקה עצמה תורמת לכך, וחברות התרופות מודות בכך. חלק מהאנטיביוטיקות מציינות במפורש, בעלון לרופא, כי "חוסר אנרגיה" או "עייפות מוגברת" הם תלונות שנמצאו במחקרים על התרופה.
אנטיביוטיקות הן לא התרופות היחידות שנטילתן מלווה בעייפות. תרופות משתנות ליתר לחץ דם ואי ספיקת לב, נוגדי חרדה, תרופות אנטי אפילפטיות נגד פרכוסים, אנטיהיסטמינים, נוגדי דיכאון, עלולים גם הם לתרום לתחושת עייפות.
אבל למה זה קורה? ככל הנראה מדובר בתוצאה משולבת, הן של המחלה, הן של הפגיעה בפלורת החיידקים הידידותיים, לצד השפעה כלשהי, לא ברורה, של התרופות האנטיביוטיות על המוח או תאי השריר, כולם יחד תורמים לתחושת תשישות עייפות ו"כבדות".
מה ניתן לעשות כדי להפחית את העייפות?
1. אל תקחו אנטיביוטיקה סתם: תרופה אנטיביוטית מיועדת לטיפול אך ורק כאשר ישנה הוכחה לזיהום חיידקי. לפני שאתם מבקשים מהרופא אנטיביוטיקה או שמקבלים ממנו מרשם כזה, בררו איתו האם אכן מדובר בזיהום חיידקי, או שאולי ניתן להמתין עם הטיפול האנטיביוטי תוך כדי מעקב אחר מהלך המחלה.
2. ודאו שהאנטיביוטיקה מתאימה ובמינון הנכון: שאלו את הרופא האם זו האנטיביוטיקה המתאימה לזיהום החיידקי. בשל התפשטות החיידקים העמידים, ישנה חשיבות לטפל במידת האפשר באנטיביוטיקה מצומצמת ולא רחבת טווח, שייתכן גם ותפחית את תחושת התשישות שלכם.
3. טלו פרוביוטיקה במהלך הטיפול: אנטיביוטיקות רבות (כמו אוגמנטין, צפוראל וזינאט) ידועות כפוגמות ככל הנראה באוכלוסיית החיידקים הפרוביוטיים במעיים. התוצאה היא כאבי בטן, נפיחות, יציאות רכות עד כדי שלשולים, וככל הנראה גם תשישות. לכן נוטים רופאים רבים להמליץ על נטילת פרוביוטיקה במהלך הטיפול.
חשוב להקפיד שלא ליטול את הפרוביוטיקה בצמוד לאנטיביוטיקה, אלא כמה שעות לפני או אחרי, שכן האנטיביוטיקה עצמה תהרוג את החיידקים שבפרוביוטיקה אותה אתם נוטלים.
4. הקפידו על שתייה ותזונה מאוזנת: התייבשות וירידה במאזן המלחים והסוכרים בדם, תורמים באופן משמעותי לתחושת התשישות המתלווה למחלות רבות. אם התיאבון שלכם ירוד, טלו תמיסת מינרלים (כמו "מינרלי" או "אלקטרורייס") והקפידו לשתות הרבה כך שהשתן יהיה בהיר אחת ל-8 שעות לפחות.
צפו: למה אנחנו חייבים לצמצם את השימוש באנטיביוטיקה
לפנייה לכתב/ת 
