אם הזר של קייט מידלטון היה יכול לדבר: השפה הסודית של הפרחים
היא זכתה בכינוי "שפת האימוג'י של המאה ה-19", מילונים שלמים התפרסמו כדי לפענח את מסריה הסמויים ועד היום משתמשים בה - למשל בבית המלוכה הבריטי: "פלוריוגרפיה", כך נקראת השפה הייחודית של הפרחים. תערוכה חדשה מציגה אותה בגירסה ישראלית. דברו בפרחים
"בחורף הגשם דפק על הגג
אמרה כי לבן הוא צבעה האהוב
ליד אז הגיש לה - בלב היה חג
צרור נרקיסים ריחני ורטוב
צחקה - נערי החביב
עוד נשוב נדבר באביב
'דבר אלי בפרחים, אהובי
דבר אלי בפרחים'"
האהובה בשיר הידוע, שכתב אורי אסף ושרה גאולה גיל, חזרה והפצירה בנער נלהב שידבר אליה לא במילים - כי אם בפרחים. המסכן הגיש לה צרור נרקיסים - אך זו לא נענתה, שילחה אותו מעל פניה וביקשה שיחזור באביב. חלפו העונות והוא שב ובידו חרציות זהובות, אך גם הן לא סיפקו אותה והיא הורתה לו לשוב עם תום האביב. כשהגיע הקיץ סוף סוף גילתה יוזמה, עמדה בפתח ביתו וביקשה ממנו בשלישית - "דבר אלי בפרחים" - אך הכל כבר יבש, והיא גילתה שגם הפרחים יודעים לשתוק.
אך מעבר למשמעותו הפיוטית, בביטוי "דבר אלי בפרחים" טמון פוטנציאל עמוק הרבה יותר. למעשה, קיימת שפה שלמה שכל מהותה הוא דיבור באמצעות פרחים - "פלוריוגרפיה" - שפת הפרחים, שעד לפני קצת יותר ממאה שנה עדיין שימשה אנשים להבעת מאוויהם הכמוסים ביותר. שפת סתרים שחומר הגלם שלה הוא הטבע. אילו הנער בשיר היה בקיא ברזי הפלוריוגרפיה, למשל, אולי היה שוקל שנית את בחירת הפרחים שלו, שכן הנרקיס הריחני משמעותו אגואיזם. פירושה הפלוריוגרפי של החרצית הצהובה, אותה אסף בחדווה בבית השני, הוא אהבה צוננת משהו. בחירה בחרצית אדומה הייתה כהצהרת אהבה אמיתית. במובן זה, אפשר להבין את הנערה - מי תהיה מוכנה להתפשר על בערך-אהבה?
התערוכה "פלוריוגרפיה", שמציגה בימים אלה בגלריה זוזו בעמק חפר, מקימה לחיים את השפה הנשכחת. מדובר בהיכרות ראשונית של הקהל הישראלי עם השפה, שהשימוש בה החל בבריטניה הוויקטוריאנית של תחילת המאה ה-19. בארץ, איך לומר, דיברו בעיקר בקקטוסים.
"לפלוריוגרפיה היו ממש מילונים, כמו מגדירי צמחים, כאלה שנותנים פרשנות לכל פרח וכל צמח", מסבירה רותם ריטוב, אוצרת התערוכה. "זו הייתה שיטה להעביר מסרים בתקופה שבה כל הבעת רגש הייתה אסורה, בטח לא בציבור. חוץ ממסרים רומנטיים, השפה שימשה גם למסרים חברתיים, או איחולים חבריים, לאו דווקא בתחומים שבינו לבינה. היו כמה מילונים שהתפרסמו פחות או יותר באותה תקופה באנגליה, ואחר כך יצאו בתחילת המאה ה-20 מילונים נוספים בארצות הברית ובצרפת".
סמלים חזותיים בשלל צבעים ומינים, שהם למעשה תחליפי מילים המשמשים להבעת רגשות - זו הפלוריוגרפיה. נשמע מוכר? אכן. אין זה פלא שאחד המחקרים כינה אותה "שפת האימוג'י של המאה ה-19". "משמעויות הפרחים במילוני הפלוריוגרפיה הוויקטוריאנים נבחרו לפי צורת הפרח וההתנהגות האופיינית לו, כמו גם לפי מה שסימלו במסורת העממית העתיקה", כך על פי ריטוב. "המימוסה הביישנית למשל, שעלי הכותרת שלה נסגרים בלילות או כשנוגעים בהם, מייצגת צניעות וטוהר. בדומה לכך, הוורד וקוציו מסמלים את צליבתו ודמו של ישו, כמו גם אהבה רומנטית. חמשת עלי הכותרת בציורי הוורד האדום מייצגים את חמשת פצעי הצליבה של ישו; ורד ורוד מסמל משיכה מופחתת, ורד לבן מסמל טוהר, מוסריות, צניעות ומידות טובות, ורד צהוב משמעותו חברות והתמסרות, והוורד השחור מסמל מוות וכישוף".
מתנות פרחוניות, עציצים וסידורי פרחים, שימשו את אנשי המעמדות הגבוהים להעברת מסרים סודיים, בעידן שבו החברה הוויקטוריאנית העמידה חוקים נוקשים. סידורי הפרחים זכו לשם "Nosegays", שילוב של המילה אף (nose) וקישוט (gay), ומקבל הזר נהג להצטייד במילון ובו רשימות ארוכות של משמעויות הפרחים, ולפענח את המסר.
אם כבר צעקתם את אהבתכם מכל גגות העיר, ונדמה לכם שבשפה העברית אין די מילים כדי לתאר את רגשותיכם, שפת הפרחים תהיה לכם לעזר - עם שלל מיני פרחים לתיאור צורות שונות של אהבה: להבעת אהבה קלאסית תוכלו להיעזר בציפורן אדום. ציפורן לבן, לעומת זאת, הוא סמל לאהבה במובנה הכי טהור. פרח הלילך שמור אך ורק לאהבה ראשונה, גרדניה מסמלת אהבה סודית, צבעוני יעיד על הצהרת נאמנות, ואילו נרקיס על אהבה הדדית - כל עוד הוא ניתן כזר ולא כיחיד.
אפילו זר הפרחים שהחזיקה קייט מידלטון בחתונתה עם הנסיך וויליאם היה עתיר פרשנות: מידלטון בחרה בשושנת העמקים שמייצגת אושר, פרחי ציפורן שמשמעותם אצילות, יקינטון שמשמעותו יציבות, קיסוס שמייצג נאמנות וחברות, והדס - כמסמן הרשמי של נישואים. להדס היה סיפור מעניין במיוחד, שכן הוא נלקח מצמח שגדל מתוך עלה של הדס אותו נתנה במתנה המלכה ויקטוריה לנסיך אלברט.
אם חפצתם באיזה איחול הצלחה צבעוני - המתכון פשוט: שלבו קמליות עם עלי דקל, פרג צהוב ועלי אברש; להודעת התנצלות - יקינטון סגול יעשה את העבודה; להזמנה לריקוד - פרחי גרניום קיסוסי או ויסקארה הם הבחירה הברורה. זרי כלה בדרך כלל יכללו פרחים וצמחים שמייצגים חיי נישואים טובים וארוכים: יסמין, אדמוניות, פריחת תפוז, עלי טיליה, קיסוס, הדס, ואם מישהו חפץ בחתונה בסתר - זר של באשן, שכשמו כן הוא, בעל ריח מבאיש, אומנם יגרום לאף להתעקם אך יעביר את המסר.
ואם מאסתם בכל החיוביות הזו, ונפשכם חשקה באיזה פרח מרושע לרפואה, לא תישארו מקופחים: להעברת מסר של חשדנות השתמשו בנענע, שלחו הידרנג'אה לאדם שבעיניכם הוא רע לב ופרח הלובליה הכחול הוא סמל הזדוניות. שפת הפרחים יכולה גם להיות די ספציפית - למשל במקרה של דרדר כחול, שמשמעותו אדם שבוחר לחיות פרישות הכוללים רווקות מרצון, ללא פעילות מינית. להמחשה: הזר הסגלגל שלפניכם מורכב מכל הפרחים הללו יחד - כל שנותר הוא להתקשר לחנות הפרחים הקרובה, ולסגור חשבון ריחני עם האדם המיועד.
התערוכה מתכתבת עם הפלוריוגרפיה, אבל גם נותנת לה משמעויות חדשות. "סקרן אותי לראות באילו צמחים אומנים ישראלים מתעסקים, במחשבה שאולי אפשר ליצור מילון פלוריוגרפיה של אומנות עכשווית ישראלית. מן מגדיר צמחים שהוא יותר קונספטואלי", אומרת ריטוב.
בחלק מהעבודות הבחירה בפרח מסוים בהקשר מסוים היא מתבקשת - "נגיד בעבודות של אסתר כהן, שעושה רישומים של פרחים על מפות גיאוגרפיות, נורא ברור למה היא בוחרת צמח מסוים ולמה הוא ממוקם על המפה. נגיד הכלניות שמצוירות על מפה של הנגב - אזור הגדילה שלהן. או כל מיני זרי קוצים שאחד מהם מיוחס לישו, ומופיעים על המפה של נצרת. אצל אומנים אחרים ההקשר פחות ברור.
"במיצג הווידאו של הדר מיץ משולבות מחשבות פילוסופיות רוחניות שקשורות למזרח הרחוק, להודו, והפרחים שהיא בוחרת להכניס לעבודות שלה קשורים לכך - למיתוסים או לרוחניות. הבחירה להעניק לווידאו את השם "נרקיס" קשורה למיתוס של נרקיסוס, אבל מעניין שאין בו נרקיסים בכלל, אלא רק לוטוסים, ושושנות מים, שמתקשרות לבודהיזם ולמזרח הרחוק".
דוגמה לעבודה נוספת שמעניקה משמעות אחרת לפרח מזו של הפלוריוגרפיה, היא של גלי גרינשפן. זו משלבת בתוכה ורדים ומתייחסת אליהם לא בהקשר של אהבה, אלא של תחושת ביתיות: "העבודה מורכבת מווידאו שבו הילדים שלה מתעסקים עם ורדים, והוא מוקרן על מסך שיושב על שטיח שיש עליו ורדים. הצבעוניות של השטיח מזכירה בתים של דודות, מן חום כזה. זו לא צבעוניות מלאת תשוקה אלא משהו מאוד ייקי, הבית הפולני הכבד. גרינשפן מתייחסת אל הוורד כפרח ביתי, בהקשר למחשבות על השאיפה לבית, ועל היכולת של הדור הצעיר לרכוש בית".
האומנית גוני חרל"פ יצרה אוסף של משפכים מגומי, הכניסה להם פיגמנטציה כך שהם נראים כמו גביעי פרחים, סידרה אותם בצורה ארכיונית של בוטניקה, כמו אוסף של פרחים, והעניקה להם שמות הדומים לשמות אומנים מוכרים - מפיקאסו ועד יעקב אגם. "אני לא יכולה להכניס אותה למילון פלוריאוגרפיה עכשווי כי היא לא מתעסקת עם צמחים אמיתיים" אומרת ריטוב, "אבל היא כן עושה את הפעולה של המילון הפלוריוגרפי כי היא יוצרת מילון חדש".
אצל האומנית דפנה גזית, המשתמשת בשיטת צילום מיוחדת בשם דאגרוטיפ - אחת משיטות הצילום הראשונות בהיסטוריה, צמחים כמו חמציץ נבול וביצן משונן מקבלים תשומת לב מיוחדת. היא מצלמת את הצמחים שסביבה בשיטה זו, בתקופות שונות - גם כשהם בשיא הפריחה שלהם וגם בנבילתם.
לבסוף נחתו העיניים על עבודה נוספת, מעין דימוי של זר יום הולדת לראש, אך כזה העשוי כולו מקוצים. זו עבודתה של ריטוב בעצמה: "אלה לא הפרחים שבהכרח ייכנסו לזרי פרחים. דווקא בגלל זה רציתי להכניס אותם, לתת להם את המקום שלהם", היא מסבירה. "נזכרתי בשיר 'ואלס להגנת הצומח' ("לו היו לי עלי גביע, אז היה מצבי אחר") - כל הפרחים האלה, הלא חשובים, העזובים". דבר אליי בקוצים.
