דייהטסו סיריון דור שני (2006-2011)

קטגוריה: סופר־מיני

דגמים: חמש דלתות, חמישה מקומות

טווח מחירים: מ-17 אלף שקל לאחת מ-2006 ועד 33 אלף שקל לאחת מ-2011 (מחירון לוי יצחק)

(צילום: רועי צוקרמן)

תעודת זהות: כמו דגמי דייהטסו רבים מבוססת על מכללי חברת האם טויוטה, לסיריון יש למשל מנוע זהה לזה של היאריס הראשונה. הייבוא הופסק לאחר שדייהטסו החליטה להפסיק לייצא מכוניות לאירופה, ולהתמקד בשוק היפני ובשווקים אסיאתים נוספים.

פרטים טכניים: מנוע בנזין 1.3 ליטר, תיבת ארבעה הילוכים אוטומטית, ללא טיפטרוניק. הנעה קדמית.

זיהום אוויר: 144 גרם CO2 לק"מ, קבוצת זיהום 8 מ-15. ופעם זה עוד נחשב טוב.

בטיחות: 4 מ-5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי לתקופתה. ארבע כריות אוויר, ABS כסטנדרט, אבל בקרת יציבות רק מ-2010.

שמירת ערך: כמכונית שהיא גם יפנית וגם קטנה, יש לה שוק עירני. ירידה של 10% בשנה לפי לוי יצחק, אבל כמו במקרה של הרבה מכוניות ותיקות, מחירי השוק נמוכים בכ-25% ממחירי המחירון.

מה לבדוק לפני שקונים: למרות הפסקת הייבוא אין בעיה של חלפים. דייהטסו עדיין קיימת והיבואנית, טלקאר, עדיין איתנו (קיה וסאנגיונג). בארץ נמכרו עשרות אלפי סיריונים ואפשר להשיג גם חלפים משומשים, כמו חלקי פח ותא נוסעים.

למי היא מתאימה: כל מי שמחפש קטנה אוטומטית ולא צריך לסחוב עגלות ילדים.

למה כן: מרווחת יחסית בתא הנוסעים, זריזה וחסכונית יחסית, עם כ-12־14 ק"מ בממוצע.

למה לא: תא מטען קטן (225 ליטר בלבד), חומרים זולים בתא הנוסעים, וגם על בידוד רעשים חסכו כאן.

למחפשי מציאות: יונדאי גטס שגם נמכרה באותן שנים בכמויות גדולות, מרווחת יותר, אבל פחות נוחה וצמאה יותר לדלק בכ-20%. סקודה פאביה מאותן שנים תהיה שימושית יותר, ומחירי השוק שלה נמוכים יותר.

השורה התחתונה: הקטנה מבין מכוניות הסופר-מיני של אותן שנים, ותחליף ראוי למכוניות מיני שכמעט לא נמכרו עד שהגיעו האלטו וה-i10 ב-2009

ציון: 3 כוכבים