בלו מורנינג, בלו דיי / טור
דייויד בלו הגיע להיכל והיה יכול לצאת מרוצה, בעיקר מהתוצאה. מכבי ת"א לא הגיבה נכון ל-DNA של ולנסיה, פייר ג'קסון כמעט והחריב את המשחק במו ידיו, אבל בסופו של יום ספאחיה בנה קבוצה מחוברת ושמחה. הוא עובד נכון במקרו, אבל מפספס במיקרו, למזלו אתמול זה הסתיים בניצחון. עידו אשד מנתח
במרץ 2011 הגיע פרננדו סן אמטריו ליד אליהו, אז היכל נוקיה, כדי לנסות לעבור את מכבי תל אביב בסדרת הצלבה, כשהתוצאה בה היתה 1:1 (אחרי ה"ווינר שוט" של ג'רמי פארגו במשחק מספר 2). הוא שיחק אז בקאחה לבוראל ויטוריה, קבוצה שבדומה לוולנסיה מודל 2017, התבססה באופן משמעותי על הפגזות מעבר לקשת, ועמדה על ממוצע כמעט זהה של 10 שלשות מוצלחות ב-40 אחוז.
באותו שבוע ב-2011, תחת ידיו האמונות של דייויד בלאט, שינתה מכבי תל אביב באופן דרמטי את שיטת ההגנה שלה, ונגד חוקי ההגנה האישית המסורתית פיתחה את הגנת ה"קאחה-קאחה", שמתרכזת באופן דחוף בקלעי השלוש, גם במחיר של חדירה או מסירה פנימה לגבוהים. זו הגנה שקשה ללמד ולהחדיר לקבוצה, כי האינסטינקט הראשוני של מגן הוא לנוע לצבע כדי לעזור על חדירה, ולרדת לכדור שנכנס לגבוה. מכבי נצמדה לקלעים, איפשרה לבאראץ ובאטיסטה המגושמים לקלוע בצבע, אבל בלמה את השלשות של דיוויד לוגאן ומירזה טלטוביץ', וגם של אותו סן אמטריו.
רק שאתמול מכבי תל אביב לא הגיבה ל-DNA של ולנסיה, שהגיעה פצועה וחסרה. מכבי שמרה אישית רגילה, טובה ככל שתהיה (והיא לא הייתה טובה), שלא נכונה לסיטואציה, ורק במזל לא נגמרה בהפסד. משחק שהיה צריך להיגמר ב-15 הפרש נגמר על הבאזר עם מאבקי מוחות וטכניות בין ספאחיה ולמוניקה, וריצות למוניטור. ככה לא סוגרים משחק. כבר נכתב כאן על ספאחיה, שהוא עובד נכון ברמת המקרו, ובונה קבוצה מחוברת ושמחה, אבל מפספס במיקרו, ועלול להפסיד בשל כך עוד משחקים צמודים.
שתי דוגמאות קלאסיות סיפק פייר ג'קסון, שנבחר ל-MVP, אבל כמעט החריב את המשחק במו ידיו. ברבע השני הוא ירד לעזור אחרי פיק אנד רול וחטף מהלך של ארבע נקודות מגרין, שחקן מדויק וקר כקרח, שאותו אסור לעזוב בשום מקרה. ואז לקראת הסיום שוב ירד לעזור על מסירה פנימה וחטף שלשה קריטית מוואן רוסום שהורידה לשלוש הפרש (הסל האחרון במשחק). שלא לדבר על כך שבפלוס שש, עם מעט זמן על השעון, צריך לבצע עבירה. אבל לא ניתנה הוראה. ושחקן אינסטינקטיבי עם דם חם כג'קסון ישחק וישמור כמו בשכונה, עם הרבה עזרה בהגנה, אם לא יקבל הוראה אחרת.
ועדיין, מכבי ניצחה, ובוודאי שממשיך להיראות השיפור בכל הנוגע להתקפה. הרוטציה ממשיכה להתהדק ולהיות מדויקת. בתדרוך לפני המשחק ספאחיה כבר קורא להם בשמות הפרטיים. יפה. האמון שניתן לפרחוסקי, שכולם כבר חשבו שיילך הביתה, מביא פירות מצוינים. כמה ביטחון הוא הפגין, סיים מתפרצות בדאנק, שינוי עצום בשפת הגוף, החיוניות, האגרסיביות ומצב הרוח, אפילו סגר את המחצית הראשונה בשחזור כמעט מדויק של "הקליעה" של כריסטיאן לייטנר במדי דיוק על קנטאקי ב-1992. חשבתי שאני רואה כפול.
בנוסף, מכבי גם לא התפתתה ללכת למלחמת שלשות נגד ולנסיה, אלא המשיכה במשחק ההתקפה הסבלני והמדויק, עם הרבה חדירות ומסירות פנימה, ובחרה את זריקותיה בקפידה, תוך שימוש בכל כלי הנשק שיש ברשותה. פעם ג'קסון, פעם תומאס, פעם רול מפעיל את טיוס. מכבי זרקה רק 13 פעמים מחוץ לקשת וקלעה שש, אחוזים מצוינים, לעומת ההפגזה של 14 מ-33 של הספרדים. ראה סעיף ההגנה למעלה. מכבי הגיבה לא רע ללחץ ולהגנה האיזורית של ולנסיה, לא איבדה יותר מדי כדורים, ושלטה בריבאונד. ובסופו של עניין, ניצחה את ולנסיה בנשק שלה, עם שתי שלשות קשות של תומאס, אחת עם הקרש. גיבור מכונת הלהיטים.
את שני משחקי ההצלבה ההם, תחת הגנת הקאחה קאחה, ניצחה מכבי תל אביב ביותר מ-20 הפרש, ועלתה לפיינל-פור, רק כדי להיעצר על ידי פנאתינייקוס בגמר ששוחק בצהרי יום הזיכרון. ההבדל הוא, שבשני המשחקים ההם קיבלו הצברים של מכבי 60 דקות (ליאור אליהו, טל בורשטיין, גיא פניני) לעומת ה-0 ב-2017. אז לסיכום, עוד הופעה נחמדה של להקת פורינר. לא בטוח שזה יספיק להצלבה השנה, אבל בינתיים הקהל נהנה. ולכבוד דייויד בלו שכיכב בשבוע ההוא ב-2011, וצפה אמש מיציע הכבוד, נסיים בשיר שמח עצוב: בלו מורנינג, בלו דיי.
לפנייה לכתב/ת 
