מתי דאגות של הורים צעירים דורשות טיפול?
רוב ההורים הצעירים מוטרדים ממחשבות חוזרות ונשנות על ילדם, מתלבטים לגבי הטיפול הנכון ומשקיעים זמן ומאמצים כדי לעשות הכול כהלכה, אבל מה קורה כשהמחשבות יוצאות מכלל שליטה? כל מה שכדאי לדעת על אבחון הפרעה טורדנית כפייתית ועל הטיפול בה
רוב ההורים הצעירים מוטרדים ממחשבות חוזרות ונשנות על ילדם, מתלבטים לגבי הטיפול הנכון ומשקיעים זמן ומאמצים רבים כדי לטפל בו כהלכה ולהתנהל כמיטב יכולתם. למשל, אב סיפר לי כי כשבתם הייתה בת כמה חודשים, אשתו והוא ניהלו ויכוחים סוערים על השאלה היכן לשים את הכפית של התמ"ל, בקופסה או מחוצה לה.
הטרדה מוגזמת, שמספקת אנקדוטות משעשעות בסך הכול, מותאמת למצב ברוב המקרים. אולם אצל 2%-4% מהנשים (לא נערכו די מחקרים על גברים ולכן אין נתונים) בהיריון או אחרי לידה, המחשבות המטרידות והפעולות שנועדו להשיג ודאות יוצאות מכלל שליטה, נמשכות במשך שעות, גורמות מצוקה ופוגעות מאוד באיכות החיים או בתפקוד. מצב זה נקרא OCD, או הפרעה טורדנית כפייתית.
לא מצליחים לעצור את עצמם
חשוב לציין שאנשים עם OCD יודעים שמחשבותיהם מופרזות או לא הגיוניות, אבל התחושות שהמחשבות מעלות הן קשות, והם לא מצליחים להפסיק לעסוק בהן. כאמור, רוב ההורים מוטרדים במידה כזאת או אחרת באשר לתינוקם, אך לצורך העניין אפשר להשוות את מחשבותיהם לטפטוף, ואילו אצל אנשים עם OCD המחשבות הן כמו שיטפון שאין ביכולתם לעצור. הדחף לפעול כה חזק, שהם אינם מצליחים להתנגד לו אף שהם יודעים כי הוא מופרז. חלק ניכר מהכאב שמסבה ההפרעה נובע מהידיעה שהפעולה שעושים אינה הגיונית וגורמת סבל לאדם ולסביבתו - ובכל זאת הוא לא מצליח לעצור את עצמו.
אין הבדל בין תוכן המחשבות שעולות בראשם של הורים הסובלים מ-OCD לאלה המעסיקות הורים ללא הפרעה זו. ההבדל הוא בהתייחסות ובהשפעה שלהן על האדם. לדוגמה, 80% מהאימהות הצעירות חשבו לפחות פעם אחת מחשבה אלימה כלפי הילד. הן יודעות שאינן מתכוונות לממש אותה, ומלבד פחד או אשמה רגעיים המחשבה חולפת במהרה מבלי להשאיר חותם.
ואולם הורה שסובל מ-OCD שמתבטא בפחד מפגיעה בילד ירגיש פחד עז כשמחשבה כזו חולפת בראשו ויחשיב אותה לראיה לרצונו או ליכולתו לפגוע בילד, למרות שבפועל הוא אינו נמצא בסיכון גדול יותר מכל הורה אחר. המחשבה תטריד אותו, והוא ינסה לשווא להגיע לוודאות מוחלטת שאינו יכול לפגוע בילד.
קראו עוד:
- כולן בשביל אחת: יוזמות של נשים עבור יולדות
- זה מה שקורה כשאתם מחזיקים את התינוק רק בצד אחד
- אב שלקח חופשת לידה: "זה רחוק מאוד מחופשה"
זכורה לי בחדות פגישה עם אם צעירה עם OCD. היא ערסלה את התינוק וליטפה אותו - תמונה מלאת רוך, שעמדה בניגוד חד לתוכן דבריה: "כשאני מחזיקה אותו עוברת לי בראש תמונה שלי מטיחה אותו בקיר, כשאני עושה לו אמבטיה אני רואה את עצמי שמה מים רותחים ואותו צורח". למרות שהטיפול שלה בילד היה נהדר וכל הסובבים אותה חשבו שהיא אם נפלאה, היא לא הצליחה להפסיק לפחד שמא תפגע בו.
בכל פעם שמחשבה מפחידה עלתה בראשה היא ניסתה להזכיר לעצמה שהיא אם טובה ולא רוצה לפגוע בו. היא הייתה נרגעת לרגע, אך אז החשש היה עולה שוב. היא שאלה שוב ושוב את בעלה ואת הוריה אם הם סומכים עליה, וגם תשובותיהם הרגיעו אותה רק לרגעים ספורים. בסופו של דבר הובילו המחשבות לדיכאון ולהימנעות מוחלטת משהייה עם בנה לבד, כך שאחד מבני המשפחה היה צריך להיות איתם בכל רגע.
סוגי OCD אחרי לידה
OCD יכול לעסוק בכל דבר שהוא, אך כשההפרעה מתפרצת בהיריון או אחרי לידה היא בדרך כלל נסובה סביב שלמות הילד והטיפול בו. אתאר כעת כמה סוגים נפוצים של OCD אחרי לידה:
פחד לפגוע בילד: ההורה חושש שמא הוא או אנשים אחרים יפגעו בילד. לדוגמה, אם צעירה עם OCD ידעה שבעלה הוא אב נפלא ומסור לבתם, אך לא הצליחה להפסיק לחשוב שהוא עלול לפגוע בה מינית. היא ידעה שהמחשבה היא שטות מוחלטת והרגישה נורא ואיום שהיא חושבת אותה, אך בכל פעם שהוא רצה לחתל את בתם או לקלח אותה היא הרגישה חרדה כה עזה, שמייד סילקה אותו מהמקום בתירוצים שונים ועשתה זאת לבד. בעלה לא ידע למה היא נוהגת כך, נפגע מהתנהגותה, הם רבו לעיתים קרובות, והקשר ביניהם התערער.
פחד ממחלות או מוות: מוות בעריסה, הידבקות במחלות, המחשבה אם התינוק אוכל מספיק, אם הוא מתפתח בצורה טובה - הורים רבים חושבים מדי פעם על נושאים אלו, והחששות מתורגמים לעיתים להתלבטויות חוזרות ונשנות , לשאלות רבות בקבוצות פייסבוק או לבדיקות תכופות יותר מהרגיל שהתינוק נושם כשהוא ישן בשקט.
כאמור, תוכן המחשבות ואופי הבדיקות זהים אצל הורים עם OCD ואצל הורים שאינם סובלים מההפרעה, אך בקרב הראשונים הם אינטנסיביים יותר. לדוגמה, אם צעירה שחוששת נורא ממוות בעריסה עשויה להתעורר כמה פעמים בלילה כדי לבדוק אם התינוק נושם, וזאת למרות העייפות העזה. לעיתים, ככל יכולתה, היא אף נמנעת משינה כיוון שהיא חוששת שילדהּ ימות אם לא תשגיח עליו.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
טיפול כפייתי בתינוק: טיפול בתינוק מזמן כפייתיות, וגם אנשים ללא OCD מפתחים קצת כפייתיות. צריך לנקות בקפידה כשמחליפים חיתול, לשטוף ידיים אין-ספור פעמים לאחר שהתינוק קיבל חיסון, המים לתמ"ל צריכים להיות בטמפרטורה מסוימת וכמוהם גם המים באמבטיה - ועוד לא דיברנו על איך לנקות בקבוקים. אך בעוד רוב האנשים מפתחים מעט כפייתיות, אצל אנשים עם OCD היא יכולה להפוך לחזות הכול, והם יעסקו שעות רבות מדי יום בניקיון ובחזרה על פעולות כדי לוודא שנעשו היטב.
המניע יכול להיות פחד ממחלות, מזיהום סביבתי, או ללא מחשבה ספציפית, פשוט תחושה לא טובה שחולפת רק כשהפעולה בוצעה "בצורה נכונה". אב צעיר עם OCD מספר: "אני שונא להכין בקבוק. אני משטח את האבקה עם סכין ואחרי זה אני צריך להסתכל כמה פעמים כדי לוודא ששמתי את הכמות הנכונה. זה חוזר עם כל כפית, ואחרי זה אני מערבב זמן ממושך מאוד ושוב מסתכל. לפעמים זה עדיין מרגיש לא בסדר ואני שופך את הכול ומתחיל מההתחלה. היא צורחת כי היא רעבה ולוקח לי הרבה זמן, זה נורא, אבל אני לא מצליח לעצור את עצמי".
מה עושים אם יש חשד ל-OCD?
כשיש חשד ל-OCD, חשוב לא להזניח ולהגיע לאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש. ראשית, חשוב לוודא שמדובר ב-OCD. פסיכוזה אחרי לידה, מצב מסוכן ונדיר יחסית, יכולה להיראות כמו OCD ולסכן את חיי הילד. מעבר לסכנה זו, OCD היא הפרעה הגורמת לפגיעה קשה באיכות החיים ועלולה להוביל גם לדיכאון. הפגיעה קשה במיוחד כשההפרעה פורצת בתקופה זו וגוזלת מההורה הטרי את היכולת להיות נוכח רגשית ולחוות תקופה כל כך חשובה בחייו.
הפגיעה לא נעצרת בהורה הסובל מ-OCD, והיא עלולה לפגוע באיכות הטיפול בילד והקשר עימו, בזוגיות ובמארג המשפחתי. בשל הסבל והיקף הפגיעה חשוב להגיע לטיפול בהקדם האפשרי. הטיפול המתאים ל-OCD נקרא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), הוא נותן כלים פרקטיים להתמודד עם ההפרעה ופעמים רבות מצמצם את היקפה. לעיתים די בטיפול הפסיכולוגי, ופעמים אחרות חומרת ההפרעה מחייבת שילוב עם טיפול תרופתי. פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי הבקיאים בטיפול ב-OCD יוכלו להגיד לכם אם אכן מדובר ב-OCD ולהמליץ על תוכנית הטיפול המתאימה עבורכם.
יעל לב היא פסיכולוגית בגישה קוגניטיבית התנהגותית
חשוב לשים לב גם לדיכאון אחרי לידה. הנה התסמינים:
לפנייה לכתב/ת 
