עשו סיבוב / סיכום 13 המחזורים הראשונים בליגת העל

בית"ר ירושלים לוהטת בצמרת, אבל בבית ובלגן אין רגע של שקט. הפועל ווקאמה באר־שבע לא דומה לקבוצה האטרקטיבית של העונה שעברה, אך ברק בכר משקיף על הליגה מלמעלה. ניר קלינגר מחייך אחרי 17 שנה, וג'ורדי קרויף מתגעגע לכיסא המפנק בתא הכבוד. סיבוב אחד מאחורינו, וזה הזמן לבחור את הדמויות הבולטות.

ילד מזדקן / בני בן־זקן

בגיל 35 נזרק בני בן־זקן אל תוך הלבה המבעבעת שנקראת בית"ר ירושלים. עם קורות חיים בעובי הקרסול של יוסי בניון, צלקת מ"קרב הסכינים" עם איזי שרצקי, וכולה 173 סנטימטרים שמסתיימים במבט שנע בין אבוד למשוטט – הוא נחת במועדון הכי מטורף בליגת העל. וכדי להטעין את הדרמה עוד קצת, בבכורה הוא חטף שלישייה מסכנין. מאז הוא הזדקף, רשם חמישה ניצחונות, הפסד ותיקו על הבאזר מול האלופה, ממנה הוא רחוק שלוש נקודות בלבד.

(איור: ליאו אטלמן)

ואת כל זה עושה הינוקא תוך כדי תמרון בשדה מוקשים שהוא תקוע במרכזו. מצדדיו משקיפים/אורבים דמויות מיתיות מסוגן של בניון, אלי טביב ואלי אוחנה וברקע שואג ההמון הבית"רי שהוא רוצה אליפות. בוא ילד, תעשה צעד, נראה אם יהיה פיצוץ.

בני בן זקן. תמרון בשדה מוקשים(צילום: עוז מועלם)

הבכיין / ג'ורדי קרויף

הירידה לקווים עשתה לג'ורדי קרויף משהו רע. הילת הג'נרל־מנג'ר – כמו גם הילת ה"בן של" הקבועה שמלווה אותו – נאלצה להתחכך בגובה הדשא והוא הצליח לעשות את זה הכי נמוך שיש. במהלך הסיבוב הספיק קרויף המאמן לריב עם שופטים, לצעוק לקוון "נפוליאון", להתבכיין על לוח המשחקים ולהיכנס לקרבות קטנוניים עם התקשורת. כשאתה פרגוסון או מוריניו, זה יכול לעבור כחלק מהפרסונה ההישגית. כשאתה משחק בליגה הישראלית עם המועדון הכי גדול ועשיר בסביבה, מצליח לאבד נקודות מול אשדוד, ומרשה לעצמך ליבב, אתה לא יותר מיובל נעים עם מבטא הולנדי.

ג'ורדי קרויף. יובל נעים עם מבטא הולנדי(צילום: ראובן שוורץ)

האנרג'ייזר / רוסלן ברסקי

אם רוצים להבין איך הפכה פתאום הפועל חיפה לזוללת ניצחונות שרצה בצמרת, צריך להסתכל במשך עשר דקות ברציפות על רוסלן ברסקי. אתם בוודאי תראו קשר אחורי אגרסיבי שלא מפסיק לרוץ, לתקל, לסגור, להציק ולשחרר כדורים קדימה. עכשיו תכפילו את זה בתשע ותבינו שככה הבחור מתנהל במשך כל 90 הדקות. ברור, יש סביב ברסקי עוד שחקנים משמעותיים, אבל האנרגיה שלו משקפת את מה שקורה בכל הקבוצה: שחקנים תזזיתיים וממושמעים שבאים לעבוד. רוסלן, שגדל במחלקת הנוער של מכבי ת"א, כמעט נעלם מהרדאר בליגה א', עבר לבית"ר ת"א/רמלה – וקלינגר מצא אותו בליגה השנייה. הבלונדיני הסודי של הפועל חיפה פרץ בגיל 25, ועכשיו כבר יש מספיק ילדים בכרמל שמזהים אותו.

רוסלן ברסקי. קלינגר מצא אותו בליגה השנייה(צילום: גיל נחושתן)

האיש שהיה שם / בן שהר

הימור: אם תנסו לערוך קלטת עם הגולים עוצרי הנשימה של בן שהר, סביר להניח שמהר מאוד תתייאשו ותעברו לטוני ווקאמה. בגדול, שהר הוא לא מהחלוצים שכובשים גולים יפים (הנה מגיע הטלפון מאימא בתיה). הוא יותר מאלה שתמיד יהיו שם ברקע, יחכו במקום הנכון, ידפקו את השעטה הנכונה ויבעטו לפינה הנכונה. יעיל, פרקטי ולא עושה עניין. אם תרצו, חוטב עצים, גרסת החלוצים.

בן שהר. חוטב עצים, גרסת החלוצים(צילום: ראובן כהן)

בסיבוב הראשון, אחרי התאוששות מפציעה קשה בכתף, כבש שהר חמישה שערים, בדיוק כמו ווקאמה הנוצץ, רק עם פחות מחצי כמות הדקות (468 לעומת 1,035) שקיבל הניגרי. וכן, כדי לחזור למקום הראשון האלופה מבאר־שבע צריכה את הגולים האפורים של מספר 14 באדום.

המנגליסט / גיא לוזון

"אם אחרי מחנה אימון ושלושה־ארבעה משחקים בעונה הבאה לא ניראה טוב, תורידו לי את הראש" – כך הכריז גיא לוזון בסוף העונה שעברה. זה הטיפוס, יורה הצהרות, משדר ביטחון ויודע דבר או שניים על כותרות ציוריות (בנבחרת הדוקים מאשרים את הטענה האחרונה).

גיא לוזון. רפרטואר מוכר(צילום: אביהו שפירא)

יענקל'ה שחר לא תפס את המאמן במילה וחיכה עד המחזור ה־13 כדי להוריד לו את הראש. עד אותו רגע סיפק לוזון את כל הרפרטואר המוכר: רכן אל הדשא, צעק, סימן עם הידיים, קילל אוהדים, שלח שחקנים ליציע ועשה אינספור חילופים. כלום לא עבד. הקבוצה שלו שיחקה כדורגל חלש לתפארת, ומכבי חיפה שוב חיזקה את מעמדה כקלישאה שחוקה על כישלון. מועדון שתקוע כבר שבע שנים בלופ של ציפיות־החתמות־שמות־נוצצים־נפילה־פיטורי־מאמן ושוב הולכים לים באמצע החורף. לוזון הלך הביתה והשמחה לאידו חצתה מחנות. זה לא קשור לקללה ששיגר או לא לכיוון היציעים, המשפחה שלו תמיד משכה אש ולא פעם נדמה שהיא די נהנית מזה. אל תתפלאו אם הדוד אבי שוב ישלח את המבקרים לפתוח מנגלים.

העניין הוא שבינתיים האחיין שלו שוב נכשל, לא לפני שעשה יופי של מנגל ושרף עליו לא מעט כסף של שחר.

אבי לוזון. לא הולך לאחיין(צילום: עוז מועלם)

התופעה / ערן לוי

ערן לוי לא נראה כמו שחקן כדורגל, לא מתנהל כמו שחקן כדורגל והוא בכלל לא שחקן כדורגל. ערן לוי הוא מושג, הוא סיפור, הוא דמות חד־פעמית בתוך ההצגה האפרורית שנקראת כדורגל ישראלי. קפטן שמטלטל את אוהדי מכבי נתניה בשבריר שנייה ממצב נפשי של שיגור קללה נוטפת קצף בזווית הפה לקריאת תדהמה של "איך הוא עשה את זה? איזה מלך!" מכירים את הסימונים הגרפיים של בוני בטלוויזיה? אצל ערן לוי הם יושבים קבוע בתוך הראש והוא לא צריך שום אפליקציה.

המגרש מחולק אצלו למשולשים ואלכסונים שרק הוא מכיר ואף טכנולוגיה טלוויזיונית לא תזהה אותם. במקביל הוא מסוגל להעיף בעיטה אלכסונית היישר לשטח החקלאי הסמוך ומיד לצרוח על המגן שלא עשה תנועה נכונה. דיא סבע כבש יותר, עלי מוחמד מבוקש יותר, אבל ערן לוי סיפור טוב הרבה יותר.

ערן לוי. לא שחקן, סיפור(צילום: עוז מועלם)

הווינר / נריוס ולסקיס

רוצים לעצור את בני־יהודה? החל מהדקה ה־85 תיצמדו לנריוס ולסקיס ואל תיתנו לו לנשום. הליטאי הפך במהלך הסיבוב לווינר הכי גדול בשכונה. שחקן קלאץ' שמתעורר בדקות הסיום. הוא הבקיע שישה שערים, ושימו לב למקבץ הדקות המשוגע: 92, 88, 90, 89, 54, 86. ארבעה מתוכם שערי ניצחון (מול רעננה, מכבי פ"ת, בית"ר ונתניה), אחד שער מצמק (קריית־שמונה), ורק מול סכנין הוא כיוון שעון להשכמה מוקדמת וכבש כבר בתחילת המחצית השנייה (שער שהעלה ל־0:2 בדרך לניצחון 0:3). ככה נראה ווינר.

נריוס ולסקיס. שומר את עצמו לפיניש(צילום: ראובן שוורץ)

האוהדים מוטרדים רק מדבר אחד: איך מחברים שיר קליט לסקורר לוהט שקוראים לו נריוס ולסקיס.