השנה הקשה בחייו של מוחמד כליבאת
יום אחד, בלי התרעה מוקדמת, חלוץ בני סכנין איבד את אמו ומאז הכל השתנה: "היא הייתה הכל בשבילי, כל עולמי". כעת הוא מספר על החתונה בצל הטראומה ומתי הוא מתכנן להפוך לאבא
את השנה האחרונה שעבר, חלוץ בני סכנין, מוחמד כליבאת, עדיין מתקשה לעכל ואפשר בהחלט להבין גם למה. ולא, לא מדובר על הצד המקצועי, שכלל חזרה לקדנציה נוספת בסכנין, אלא בחייו האישיים, שנעו בין עצב לשמחה גדולה.
כליבאת איבד לפני כשנה את אימו, רסמיה, רק בת 55 במותה. "אמא שלי הייתה הכל בשבילי, כל עולמי. החברה הכי טובה שלי שדאגה לי תמיד. היא הייתה החצי השני שלי", סיפר החלוץ.
זה קרה בחודש פברואר האחרון, כשהיא נפטרה במפתיע. "בכל יום שישי כל המשפחה מתאספת יחד בבית הוריי. ישבנו כולם בסלון, צחקנו, דיברנו ובסיום הערב כולם הלכו. אני גרתי בבית אז והלכתי לישון. גם אמא הלכה לישון, הכל היה רגיל", משחזר כליבאת. "כמו בכל יום אמא קמה להתפלל בחמש בבוקר בזמן שישנו. בשבע בבוקר כבר ראינו אותה על הרצפה בסלון. אבא שלי ראה אותה וקרא לי. קיבלנו טראומה לכמה שניות ואז ניסינו לעשות לה החייאה ובמקביל הזמנו אמבולנס, אבל גם זה לא עזר".
באותה תקופה שיחק כליבאת ברעננה שעוד באותו ערב שיחקה מול הפעל ת"א, משחק אליו הוא כמובן לא הגיע .
ה"טראומה לכמה שניות" הפכה מאז לטראומה יום יומית עבורו: "לעבור יותר קשה ממה שעברתי אין. אני לא מאמין שזה יעבור. זה צובט אותי כל הזמן. הייתי מאוד קרוב לאמא. היא הייתה מתקשרת אליי ארבע-חמש פעמים ביום, מעבר לזה היינו נמצאים המון ביחד וזה נגמר. כל יום שאני חוזר מאימון אני אוטומטית מחפש אותה והיא איננה. כשזה קרה לא חשבתי שאצליח לחיות רגע בלעדיה, אבל החיים חזקים מהכל ופשוט חייבים להמשיך".
עם כל הקושי, כליבאת, איש מאמין, מוצא סוג של נחמה: "אלוהים החליט שהספיק לה. כל אחד בא יומו. אני יודע שזה מאלוהים. איבדנו ונמשיך לאבד אנשים, אלו החיים".
מאז כליבאת מקדיש לאמו כל שער שהוא כובש (שלושה עד כה), כשהראשון מביניהם היה במדי הפועל רעננה בעונה שעברה, אז כבש מול הפועל כפר סבא. "לבשתי חולצה עם תמונה שלה מתחת לחולצת המשחק ואחרי הגול הרמתי את החולצה, הסתכלתי לשמיים ודיברתי איתה בלחש. החולצה שמורה אצלי בארון לנצח".
מה הרגע הכי חזק שחווית מאז בקריירה?
"זה קרה כשנפצעתי במשחק ופינו אותי לבית חולים. היינו בפיגור ואבא שלי העדיף להעביר ערוץ ואפילו לא ראה שנפצעתי. אמא בחיים לא הייתה מפספסת דקת משחק שלי, כולל תוספת הזמן. פתאום קלטתי שאני בבית חולים ואף אחד לא מתקשר לשאול לשלומי. נקרע לי הלב ואמרתי איפה אמא שלי? התקשרתי לאבא שלי ושאלתי אותו איך הוא לא מתעניין והוא סיפר שהעביר ערוץ ולכן לא ידע. הוא הגיע בבהלה והתנצל. זה היה ה-רגע שהכי הרגשתי את חסרונה של אמא והפנמתי יותר שאמא יש אחת ואין לה תחליף, גם לא האישה שלך ולא אבא שלך".
אתה מרגיש שהשתנה בך משהו מאז?
"הרבה. יש לפני ויש אחרי. מאז אני לוקח הכל בפרופורציות, כולל את העובדה שעכשיו אני בתקופה פחות טובה בקריירה בגלל הפציעות - אבל החיים יכולים לקחת אותך בשנייה ולכן צריך לקחת את הכל בצורה נכונה. חיים פעם אחת".
ומחוץ לכדורגל, בחיים האישיים?
"אין ספק שזה משפיע על הכל בחיים. פתאום כל המחשבות והדאגות שהיא הייתה שותפה ולרוב אחראית להן עברו אליי. היום אני יותר אחראי ובוגר. הפכתי לאיש הדומיננטי במשפחה למרות שאני כמעט הכי קטן מבין הילדים (שישה ילדים). אני למשל רואה חברים שמתווכחים עם אמא שלהם וזה מטריף אותי. המסקנה היא שצריך ליהנות מהחיים".
בצל האבל הכבד שנפל על משפחת כליבאת נאלץ החלוץ לסיים את כל ההכנות ליום הגדול שלו לו הוא חיכה זמן רב: החתונה עם בת זוגו בארבע השנים האחרונות, דינה יונס (21), ילידת כפר עארה וסטודנטית לרפואת שיניים באוניברסיטה האמריקאית בג'נין. "הכרנו בגלל אחותי שלמדה איתה באותו בית ספר וישר הבנתי שהיא האחת שלי", הוא מספר נבוך.
את החתונה שהתקיימה באוגוסט האחרון ביקש כליבאת לערוך במתכונת שונה: "בגלל המוות של אמא התנגדתי לחתונה הזאת, אבל המשפחה והחברים לא הסכימו. אבא שלי התעקש ורצה שאשמח. הוא אמר שאי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה וצריך להכניס שמחה לבית".
כליבאת השתכנע ולחתונה שהתקיימה בכפר כנא הגיעו מעל אלף איש. "לא היה קל. הרבה רגעים נזכרתי שהיא לא איתי. אני לא מצטער שעשיתי את זה. אמא בטח גם הייתה שמחה והיא רואה אותי מלמעלה".
כמו רוב הזוגות הצעירים, השניים עברו להתגורר יחד תחת קורת גג אחת בצמוד לבית הוריו בבוסמת טבעון, מועצה מקומית בדואית הסמוכה לקריית טבעון. "הקרבה לאבא מקלה על כולם", מספר השחקן. "הוא נשאר לבד וזה שאחותי, אשתי ואני פה לידו נותן לו סוג של ביטחון".
בדרך כלל כדורגלן ודוגמנית הולכים יחד. כדורגלן ורופאה זה כבר שונה?
"מבחינתי היא דוגמנית יותר מכולם. זכיתי בה. היא בחורה נדירה ואינטליגנטית, לא צריך יותר מזה. לא לקחתי אותה כי היא רופאה. הכרתי אותה בכלל לפני שהתחילה ללמוד. גם היא לא איתי בגלל שאני כדורגלן. אנחנו אוהבים מאוד ומעריכים אחד את השנייה. יש בינינו כבוד הדדי והכי חשוב שטוב לנו כזוג".
ואחרי חתונה ומגורים משותפים מתי יגיע זמנך להיות אבא?
"בינתיים נשים את זה בצד. עוד שנתיים תשאלי אותנו את השאלה הזאת. לשלב לימודים וילד זה קשה, אז נחכה בסבלנות. זה יגיע בגדול. בינתיים יש את האחיין שלי, סם, שהוא בשבילי כמו ילד".
תחרות יופי לסוסים: סיבה לדו קיום
בענף הסוסים מחולקים המועדונים לפי גזע הסוס. ה"פריזיאן" מקורו בהולנד, וליתר דיוק במחוז פריזלנד בהולנד. מדובר בסוסים משובחים ויקרים מאוד בני מאות שנים, שמכונים סוסי ה"בארוק".
לא בטוח שהיינו מספרים לכם את כל זה אם לא הייתה מוקמת בשנה שעברה עמותה לכלל ענף הסוסים בישראל. היו"ר יוסי כהן קיבל החלטה לפיה אנשי הסוסים מהמגזר הערבי יהיו חלק בלתי נפרד מהמועדון היוקרתי, שבמסגרתו נערכה השנה תצוגת יופי ראשונה מסוגה בישראל לסוסי הפריזיאן.
מדובר בתחרות יופי לסוסים, שהזוכה בה מוכתר ל"אלוף ישראל ביופי לשנת 2017". התואר מקנה לבעלי הסוס כבוד גדול, משביח את ערך הסוס, ויש גם הכנסה כספית לא קטנה מהרבעות. לפני אותה תצוגת יופי בחר היו"ר שני שופטים מקצועיים, שאחד מהם היה מוהנד דראושה, עו"ד במקצועו ויו"ר עמותת הסוס הערבי בישראל.
השופטים קיבלו מבעוד מועד הנחיות לשיפוט, בהתאם לדרישות ארגון העל לסוסי פריזיאן בהולנד (KFPS). בתחרות עצמה, הניקוד המצטבר הכולל הוא זה שקובע, וכך יצא שהסוס שהוכתר ליפה בישראל הוא "זאוס", בבעלותו של פאדי חיגזי מהישוב טמרה.
לא הכל עבר חלק. התוצאה לא מצאה חן בעיניי כמה מתחרים, שרמזו לקשר שבין אחד השופטים לבין הזוכה, שלמעשה מאותו המגזר. לאחר דין ודברים, העניינים נרגעו ונהייתה תמימות דעים באשר לבחירה הנכונה.
לאחר מספר חודשים הזמין הזוכה את כל חבריו מהמועדון לטיול רכיבה משותף על סוסי הפריזיאן, שלטענת האנשים שהשתתפו בו היה "מעל ומעבר למצופה". הוא כלל טיול באיזור עין אפק ונחל נעמן וארוחת גיבוש. בשבוע שעבר נערך טיול נוסף, הפעם באזור נחל ציפורי. היו"ר יוסי כהן סיפר ל-ynet ספורט: "הגיבוש והחיבור בין החברים הוא סיפור הצלחה ודוגמה לאחרים".
לפנייה לכתב/ת 
