עדות קדומה לגידול כבשים לצמר התגלתה בגליל

במהלך האלף השני לפני הספירה הייתה חצור העיר הגדולה והעשירה בארץ, חלק ממערכת ערי-מדינה שמרכזה היה בסוריה של היום. העיר חצור, שהייתה בגבול הדרומי של עמק החולה,  מוכרת ממגוון מקורות כתובים, כמו התנ"ך ומכתבים מארכיונים קדומים בסוריה ומצרים, אך עד היום לא ידעו החוקרים להסביר ממה נבע עושרה וחוזקה הכלכלי. מחקר ארכיאוזואולוגי חדש מגלה, כי בניגוד לערים אחרות בארץ, אשר עסקו בגידול עיזים, הרי בחצור התבססו על גידול כבשים ומהצמר המשובח שלהן צמחה תעשייה משגשגת ופורחת של טקסטיל.

עצמות בעלי חיים מחצור (צילום: ד"ר נמרוד מרום, המכללה האקדמית תל-חי)

משלחת ארכיאולוגית מהאוניברסיטה העברית, חפירות קרן זלץ בחצור ע"ש יגאל ידין, בראשות פרופ' אמנון בן-תור ושלומית בכר, מנהלת מאז שנות ה-90' של המאה הקודמת פרוייקט חפירה גדול בתל, שבו מושם דגש גם על איסוף ממצא ביוארכיאולוגי: שרידי עצמות המעידים על הרכב המזון מן החי של יושבי האתר בעת העתיקה.

חקר עצמות בעלי-החיים מחצור מתבצע על-ידי ד"ר נמרוד מרום, מהחוג למדעי החי במכללה האקדמית תל-חי וממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה והוא מלמד על כלכלת העיר לפני 3,500 שנים. מסתבר, כי העיר חצור בשיא גדולתה התמחתה בגידול כבשים, ששימשו הן כקורבנות במתחם השלטוני-דתי שבראש התל והן להפקת צמר ששווק כאריגים לערי-המדינה הגדולות של סוריה באותה עת, כפי שנרמז גם מתעודות בנות התקופה שנמצאו בחצור עצמה ומספרות על משלוחי מוצרי טקסטיל.

קרן יחמור בחפירת חצור(צילום שלומית בכר, האוניברסיטה העברית)

התמחות בגידול צאן כבשים הייתה נדירה בארץ ישראל של התקופה הכנענית, שבה חיית המשק הנפוצה יותר הייתה העז. "היכולת להסיט את המערכת הכלכלית המסורתית שעיקרה רעיית עיזים לנתיב מתמחה שמניב רווח מסחר צמר למקומות מרוחקים מסיר את הלוט מעל חלק מהמערכת הכלכלית של העיר הכנענית, שעושרה ניכר בגודלה, פארה הארכיטקטוני, ובשפע הממצא הארכיאולוגי והאמנותי בה", אומר ד"ר מרום. "בחצור נמצאו כתובים המספרים על ייצוא מוצרי טקסטיל מאסיבי מהעיר חצור. כלומר, הטקסטיל מחצור נחשב למותג משובח ומבוקש".

ממצא עצמות בעלי-החיים עוזר להבין גם את התהליכים שהובילו לקריסתה של ממלכת חצור בסוף התקופה הכנענית. ערב חורבנה של חצור (סביב 1,250 לפנה"ס), מראה הממצא הארכיאוזואולוגי הבדלים הולכים וגדלים בין אופן אכילת הבשר בעיר העליונה, שבה שכנו הארמון והמקדשים, לבין העיר התחתונה, שבה גרו אנשים שלא היו בהכרח בני השכבה השלטת. "בעוד שבעיר העליונה התנהלו משתאות", מסביר ד"ר מרום, "הרי שבעיר התחתונה ניכר שינוי לרעה באופן צריכת הבשר: פחות חיות צייד גדולות, ויותר דגש על הפקת מח ושומן עצם, עדות למנהגי בישול 'עניים' המדגישים מיצוי של מירב הערך הקלורי מן החי".

תצפיות אלו הולמות שינויים אחרים שניכרו בעיר חצור ערב החורבן, כגון בניית מתקנים במבנים מפוארים, סתימת פתחים ועוד. שינויים ארכיטקטוניים אלו - אומרים החוקרים - מעידים על המשבר שהעיר הייתה נתונה בו, דבר שהתגלה על ידי ד"ר שרון צוקרמן ז"ל. המתחים המעמדיים והחברתיים עליהם מעידים הממצאים הארכיאוזולוגיים, שבהם היה קשה להבחין רק לאור הממצא החומרי האחר, תורמים לדיון על ההיסטוריה של האתר, ושל חורבן ערי כנען ערב הופעת ממלכת ישראל על במת ההיסטוריה.