גיורא אנטמן מגלה את הודו
הוא עזב את מכבי חיפה וחיפש אתגר חדש - בדיוק אז הגיעה שיחת הטלפון מרנה מולנסטיין. עכשיו, כמאמן השוערים של סגנית האלופה, אנטמן נשמע נחוש להגשים את המטרות ובינתיים הוא פשוט נהנה: "כל דבר כאן חוויה"
לפני מספר שבועות, בשיא ההתרגשות של החימום טרם משחק פתיחת העונה מול אתלטיקו דה כלכותא, גיורא אנטמן לא התאפק, שלף מצלמה מתיקו האישי והנציח את נחיל האדם שעשה דרכו בצורה רגועה לעבר אצטדיון ג'וואהרלל נהרו שאירח את המשחק. מספרים כאלה של צופים לא ראה מעולם מאמן השוערים שסיים לפני כחצי שנה תקופה ארוכה במכבי חיפה.
"תכולת האצטדיון הרשמית היא כ-70 אלף צופים, אבל כמו בימים ההם ברמת גן, אלפים נוספים נדחסים גם בעמידה. פשוט לא תתואר התשוקה הזו לכדורגל", אומר הישראלי הראשון שנחת בליגה ההודית החדשה, המתכוונת לתת תחרות לליגה הסינית.
בינתיים הסינים מובילים, אך ההודים, כמו בקבוצה של אנטמן, קראלה בלסטרס, מתהדרים בשמות מפוצצים של פנסיונרים. דימיטאר ברבאטוב, שידע ימים נפלאים באולד טרפורד במנצ'סטר יונייטד ואף סיים כמלך השערים של הפרמייר-ליג ב-2010/11. הוא גם מחזיק בתואר מלך השערים בכל הזמנים בנבחרת בולגריה (48) ונחשב לכוכב הגדול בקבוצה.
אחרי שפינה את מקומו כמאמן השוערים הכמעט מיתולוגי במכבי חיפה לניר דוידוביץ', אנטמן החל לחשב מסלול מחדש. המסלול הנוכחי הוא הדבר האחרון שהעלה בדעתו. "עד שיום אחד בקיץ האחרון, רנה מולנסטיין (מאמן מכבי חיפה לפני גיא לוזון - א.פ) התקשר אלי ושאל אותי: 'תהיה מוכן להצטרף אלי ולעבוד איתי בהודו?'".
ההולנדי, בעבר גם עוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד, העריך שאנטמן ייקח פרק זמן למחשבה. עד מהרה התברר שהוא פסימי מדי - אנטמן קנה מיד את הרעיון.
"מצד אחד קראתי שהליגה ההודית היא אתגר וזה התאים לי. לא פחות התאימה לי הודו כמדינה. כחובב מסעות בעולם, הודו הייתה על הכוונת שלי. בוודאי שהחזרתי לרנה תשובה חיובית", משחזר אנטמן.
רק מה, על מדינת קראלה, שבה נחת, הוא לא שמע קודם. כשקיבל את התפקיד הוא התחיל להריץ חיפושים בגוגל וגילה להפתעתו כותרת: "קראלה - מסתבר שגן העדן נמצא בכלל בדרום הודו". אם זה לא הספיק, כותרת המשנה של האייטם הייתה: "מדינת קראלה ששוכנת בדרום הודו נסתרה עד כה מעיניהם של התיירים הישראלים, אך לא עוד. הגיע הזמן שגם הספקנים ביותר יכירו את 'ארץ האלוהים'".
זה כבר היה יותר מדי עבורו. בתום מחנה אימון של הקבוצה בספרד, הוא נחת בעיר קוצ'ין, בירת המדינה בת 35 מיליון התושבים, לא מדינה גדולה בסדר הגודל של הודו הענקית. אין ספק, החוויות הצפויות, הטעמים והריחות שלצד הכדורגל הוסיפו לו תיאבון גדול.
אלא שבסופו של דבר אנטמן הוא אדם רציני בכל מעשיו. הכדורגל והפרנסה הם דברים בעלי ערך עליון עבורו וגיורא לא מוכן להיכשל. בשלושת המשחקים הראשונים ספג השוער שמתאמן אצלו, פול רצ'ובקה, רק שער אחד. הבעיה נמצאת בהתקפה, שהבקיעה רק שער בודד וכל המשחקים הסתיימו בתיקו. בכל מקרה, בצד שלו, תיק השוער, הוא הרגיש שהעניינים מסתדרים,
בסופ"ש הקודם הגיעו הבלסטרס, אחרי שתי טיסות מפרכות, לעיר גואה המציתה את הדמיון של כל תייר פוטנציאלי. הוא פגש לפני המשחק את שחקן היריבה, הברזילאי ברונו פיניירו, שבעונה שעברה עוד שיחק בהפועל חיפה והיה ביחד בסגל עם בנו השוער, ניב. המחצית הסתיימה ב-2:2 מבטיח, אך בשניייה הבלסטרס התפרקו וחטפו 5:2.
הם אפילו לא ניסו לתרץ זאת בהיעדרו של הבלם, ווס בראון, הגינג'י בן ה-39 שליקט עם מנצ'סטר יונייטד שבע אליפויות אנגליה. מבחינתו של אנטמן הדאגה היחידה הייתה לביטחונו העצמי של השוער רצ'ובקה (36), בעצמו בוגר אקדמיית השדים האדומים ושיחק במספר קבוצות באנגליה. "הוא שוער ראוי שנתן הצגות במשחקים הראשונים. מקווה שיביא מה שהוא יודע במשחקים הבאים".
כך או כך, לקח לפחות יום אחד קשה לצמד מולנסטיין-אנטמן לעכל את התבוסה. בעקבות ההפסד בגואה הדרדרה קראלה למקום השמיני מבין 10 קבוצות. "על אף שבנגלור וגואה צברו שש נקודות יותר, מדובר רק בתחילת העונה. המטרה שלנו היא לסיים ברביעיה הראשונה שמובילה לפלייאוף", אומר אנטמן ומקווה שזה יקרה גם בעזרת האוהדים המשולהבים. והנה, אתמול השיגה קבוצתם של מולנסטיין ואנטמן ניצחון ליגה ראשון, כשגברה על נורת'יסט 0:1. הניצחון קירב את קרלה למיקום המוביל לפלייאוף. ווס בראון, אקס נוסף של יונייטד, חזר להרכב וייצב את ההגנה.
קריקט? כדורגל!
אצטדיון הכדורגל ג'וואהרלל נהרו, על שם המנהיג הנודע, מהווה למעשה מראה של התהליך אותו עובר הספורט ההודי. במקורו, זהו האצטדיון הלאומי לקריקט, שנחשב במשך דורות לספורט הלאומי במדינה, אך בשנים האחרונות, עם התגברות התשוקה לכדורגל, נקבע גם כאצטדיון הכדורגל של קראלה בלסטרס. בחיפוש מהיר, נרשמת תכולת האצטדיון סביב ה-39 אלף צופים, אך אנטמן טוען כי 70 אלף מגיעים לכל משחק.למרות שהודו לא הגיעה מעולם להישגים מרשימים, ברחובות כבר רואים את השינוי: ילדי השכונות נצפים כשהם משחקים כדורגל ולא קריקט. כ-40 מיליון הודים בממוצע רואים כל מחזור בפרמייר-ליג. הכוכבים המגיעים להודו, גם אם הם מבוגרים לאירופה, מוערכים במדינה וזוכים להערצה גדולה.
מה עם ברבאטוב? הוא עוד לא הבקיע.
"לא הבקיע, אבל בישל, ועוד יבקיע. אדם מבריק שלמעשה מנהיג את הקבוצה. יש לו עדיין יכולות", מחווה הישראלי את דעתו על הכוכב הבולגרי, שיחגוג בחודש הבא 37. במונחים של הכדורגל ההודי, לא מדובר בגיל
מבוגר מדי: המאמן-שחקן הראשון של קראלה בלסטרס ב-2014 היה לא אחר מדייויד ג'יימס, שוער נבחרת אנגליה, ליברפול ומועדונים אחרים, שפרש בהודו ממשחק בגיל 44 עם הפסד בגמר.
איזה סגנון של משחקים רואים בהודו?
"הדבר הכי בולט הוא שזהו, במקרים רבים, הכדורגל של פעם. בלי מרכזי שדה טקטיים מדי ועם מספר גדול של התקפות, לכן נופלים גם הרבה שערים ויש תוצאות של 3:5, 3:4, 2:5, משהו מהסוג הזה. כל הזמן קורה משהו במשחק, יש אקשן".
איך אתה משווה את הרמה של הקבוצות ההודיות הבכירות?
"לטעמי, מקום מכובד באמצע הטבלה של ליגת העל בארץ".
יש להודים סיכויים מול הליגה הסינית?
"בהודו מושקע הרבה מאוד כסף. למשל, לקבוצה שלנו יש תנאים אופטימליים. בעלים עשיר, המליונר סצ'ין טנדולקר (יחד עם שני כוכבי קולנוע הודים - א.פ), שנותן את כל החופש לעבוד. היכולות ישתפרו יותר ויותר במשך הזמן. בהודו, גם בכדורגל, יש הרבה סבלנות". הצוות של מולנסטיין, שהחליף את סטיב קופל האנגלי שאימן בעונה שעברה, מונה שלושה עוזרי מאמן, שניים מהם אירופאים. בנוסף, כאמור, אנטמן הוא מאמן השוערים.
אתה רואה בדמיונך כדורגלנים ישראלים נקלטים בליגה ההודית?
"ייתכן מאוד. השכר גבוה יחסית וישנם ישראלים שמתאימים. לכל קבוצה מותר להחתים שמונה זרים, כשרק חמישה יכולים לשחק באותו משחק. חוץ מזה הם יהנו מחוויה".
קוצ'ין הייתה ידועה באלפי היהודים שהתגוררו בה, כמעט כולם עלו לישראל עד 1962. מדינת קראלה כולה מפורסמת כאימפריה של תבלינים. מיליארד וחצי דולר הוא היקף הסחר השנתי שלה בתבלינים.
כשחברים שלו מדברים על מסעדות, הם נוהגים להעיר בקנאה כלשהי: "כל ערב אתה אוכל במסעדה הודית, בר מזל", אומרים לו. הוא משיב שהפן הגסטרנומי באזור מקום עבודתו ערב לו לחיך והוא יודע בדיוק לשים גבולות כדי שהאוכל יהיה חריף רק במידה הנכונה.
חוויות? "הכל כאן זה חוויה. לראות משפחה שלמה רכובה על אופנוע קטן זו חוויה, לראות פילים ופרות מסתובבים ברחובות וזוכים ליחס של קדושים כמנהגי ואמונות ההודים זו חוויה. לראות את אין סוף האנשים ברחובות זו חוויה. רק לחשוב על כך שבהודו יש יותר מ-1.3 מילארד אנשים, ולהתרגש. בעצם, מה לא?".
עכשיו, רק נותר לו ולמולנסטיין להצליח גם על משטחי הכדורגל של הודו.
לפנייה לכתב/ת 
