המנון לבינוניות / טור
ככל שהעונה מתקדמת מכבי ת"א נראית יותר ויותר כמו קבוצת קולג' בינונית. כל פעולה שלה שמתחילה לייצר סיכון נקטעת באיבה וגם המשחק העומד שלה פשטני וצפוי. אחרי ההפסד לפנאתינייקוס, עידו אשד לא מצפה מהצהובים לגדולות
ככל שמתקדמת העונה, מכבי נראית יותר ויותר כמו קבוצת קולג' אמריקני בליגת מכללות בינונית. ולא רק בגלל שכל שחקניה כמעט הם אמריקנים. במשחקי המכללות, בכל הרמות, המוטו המרכזי שמוביל את כל הקבוצות הוא "קודם כל אל תאבד את הכדור!". משימת השמירה על הכדור מקודשת כמו לשמור על האש שגילינו אתמול במערה. כל פעולה שמתחילה לייצר סיכון כלשהו נקטעת באיבה. למזלנו הצופים, שעון הקליעה בכדורסל המקצועני בארה"ב ובאירופה נותן רק 24 שניות ולא 35, ועדיין, מכבי מרגישה זהירה מדי והססנית מדי. 20 אסיסטים על 7 איבודים הוא אכן יחס מצוין, אבל מכבי רדפה כל המשחק ולרגע לא הובילה את המומנטום של המשחק. משהו חסר.
ואחרי שהיא מזכירה קבוצת קולג', מכבי תל אביב מזכירה לי את נבחרת ישראל מהקיץ. והפעם בגלל שגם הנבחרת ניסתה לשחק כדורסל ישר, straight basketball, בלי להתחשב ביכולותיה, ובעיקר לא במגבלותיה וחסרונותיה, וכך גם מכבי של ספאחיה. למרות שאין לה אף שחקן שובר שיוויון לרמות הגבוהות, מכבי משחקת תמיד הגנה אישית, לפעמים עם חילופים, אבל נדיר עד לא קיים לראות הגנה איזורית, מעורבת או הגנת לחץ. בהתקפה מכבי ממש מוותרת על המתפרצות ומעדיפה להגיע למשחק מעבר די אנמי, ששוב, עבד מול הקבוצות החלשות עימן נפגשה מכבי בתחילת הסיבוב, אבל מול הטובות שיורדות מהר ומסודר להגנה אין למשחק הטרזישן של מכבי שיניים.
גם המשחק העומד פשטני וצפוי, בהיעדרו של סנטר גדול וחזק שמושך אליו את ההגנה, ואולי יותר מזה, של פורוורד חכם וזריז שיחתוך וינוע ללא כדור בגב ההגנה, מה שעושה שנים רבות ליאור אליהו, ומה שראינו לאחרונה את עמרי כספי מביא לדרגת אמנות בגולדן סטייט. מה שנשאר הם הרגליים המהירות של ג'קסון וקול, שהחדירות שלהם מייצרות איזו שהיא רוטציה בהגנה, ולפעמים משאירים קלעים לזריקה. אבל גם שם יש בעיה בתנועה סביבם ובתיאום, ואותם קלעים, בעיקר רול ותומאס, מגלים שיש להם הרבה פחות זמן לזרוק נגד הקבוצות הטובות יותר. הקו הקדמי עשה את ההבדל, בין העוצמה והיעילות של גיסט וסינגלטון, בלטו ההססנות וחוסר החתירה למגע של תומאס ובולדן, שמעדיפים את קו השלוש על הצבע. בלי משחק בצבע אי אפשר לנצח קבוצות גדולות.
מה שמכבי ממעטת לעשות הוא לרוץ. גם בגלל הדרישה של ספאחיה לשמור על הכדור, והרי כשרצים יותר מאבדים יותר. ובנוסף, כי כבר יותר קשה להשיג את הריבאונד. אבל הבעיה במשחק
העומד תמיד תהיה שם, ולכן מכבי חייבת לסגל לעצמה חזרה את משחק הריצה, גם נגד קבוצות טובות יותר. זה הצליח לה נגד ריאל מדריד, אבל נשכח די מהר בגלל עמודת איבודי הכדור. ספאחיה התלונן ודיבר בסוף המשחק על חוסר אינטנסיביות, אבל הוא יכול לעזור לשחקנים שלו עם שיטות הגנה יותר אגרסיביות (דאבל אפ על פיק אנד רול, לחץ על חצי או מגרש שלם, איזורית גמישה), ובעיקר עם הרפיית החבל ועידוד משחק הריצה, גם על חשבון כמה איבודים נוספים.
מכבי תל אביב ממשיכה לבסס את עצמה בגוש המרכז של היורוליג. היא ניצחה ועוד תנצח יריבות נחותות ממנה, הפסידה ועוד תפסיד לקבוצות הבכירות, ותנסה להיכנס להצלבה כדי לספר לעצמה שהיא עשתה עונה טובה. אבל לא משנה מה תעשה, היא תהיה קבוצה שלא מייצרת השראה כי היא לא לוקחת סיכונים, ואולי מרוצה יותר מדי מעצמה בהשוואה לעונות הקודמות. אבל אפשר להניח שבסיבוב השני, כשזמן ההכרעה יתקרב, ספאחיה יצטרך לתת לשחקנים שלו עוד כלים בארגז. ויכול להיות שכבר אחרי יום חמישי, אם יתממש הצפי ההגיוני להפסד מול השועל הסרבי ואלופת אירופה שלו, משהו ישתנה בגישה, ונראה מכבי קצת יותר מעזה, תוקפנית וטיפה משוחררת מהרסן. אחרת זו תהיה עונה ארוכה, נחמדה, אבל משעממת.
לפנייה לכתב/ת 
