כך פטר בוס הרס לעצמו בדורטמונד
ההתחלה הייתה חיובית, אבל המאמן ההתקפי שכח שיש גם צורך באיזון בקבוצה, ושינוי טקטי שהתעקש עליו הוביל לשרשרת התוצאות הרעות
הרבה גבות הורמו כשיואכים ואצקה ומיכאל צורק, המנכ"ל והמנהל הספורטיבי של בורוסיה דורטמונד, החליטו להיפרד מהמאמן תומאס טוכל לאחר עונה שבה הוביל את הקבוצה לזכייה בגביע הגרמני, ולהחתים את פטר בוס על חוזה לשתי עונות, כולל תשלום של 5 מיליון אירו לאיאקס אמסטרדם על התרת חוזהו. בהנהלת דורטמונד התרשמו לחיוב מהכדורגל ההתקפי שהציגה איאקס תחת בוס, תוך כדי שילוב של לא מעט שחקנים צעירים בהרכב, וזאת מבלי לפגוע בהישגיות – מקום 2 בליגה, רק נקודה פחות מפיינורד, והעפלה מדהימה לגמר הליגה האירופית, שבו הפסידה למנצ'סטר יונייטד 2:0.
בפתיחת העונה נראה היה שההחלטה הזו הייתה גאונית - דורטמונד הציגה כדורגל סוחף, רשמה ניצחונות משכנעים והתמקמה במקום הראשון בטבלה לאחר 7 מחזורים כשבמאזנה 19 נקודות. בנוסף, פער הנקודות שנוצר בינה ולבין היריבה המושבעת באיירן מינכן, והעובדה שהבווארים נפרדו מקרלו אנצ'לוטי, הביא לאמונה בקרב אוהדי הקבוצה שזכייה באליפות נמצאת בהישג יד. שני ההפסדים בליגת האלופות לטוטנהאם ולריאל מדריד לא פגעו במורל הקבוצה - הרי בדורטמונד זוכרים היטב את עונת 2011-12, שבה סיימה במקום האחרון בבית המוקדם בליגת האלופות אך זכתה בדאבל היסטורי בזירה המקומית. גם ההפסד הביתי ללייפציג במחזור השמיני התקבל בהבנה - אבל אף אחד לא ציפה שהוא יהווה את נקודת הפתיחה של כדור שלג שהתגלגל במהירות מסחררת.
אז נשאלת השאלה – מה הביא לירידה הקיצונית ביכולת ולשרשרת התוצאות המאכזבות? התשובה, לטעמי, נעוצה בשינוי טקטי קטן ושולי למראית עין, אך הוא בעצם לא כזה בכלל. לאחר אותו הפסד ללייפציג שיחקה דורטמונד בקפריסין נגד אפואל ניקוסיה במסגרת ליגת האלופות. למשחק זה עלה בוס עם מריו גצה, שינג'י קגאווה, אנדריי יארמולנקו, כריסטיאן פוליסיץ' ופייר-אמריק אובמיאנג, כששני הראשונים מתופקדים כקשרים מרכזיים והאחרים מוצבים בחלק הקדמי. במבט ראשון נראה כי מדובר במהלך בעל אוריינטציה התקפית מובהקת, שיגרום לשוערי הקבוצות היריבות להוציא לא מעט כדורים מהרשת. בפועל, מדובר בהחלטה שהביאה איתה כדורגל מופקר, חסר סדר, בו שחקני דורטמונד פשוט נכנסים ברגליים אחד של השני, ושהכדור נמצא ברגלי שחקני היריבה יש רק שחקן קישור אחד (בדר"כ יוליאן וייגל) שיודע ויכול להפריע לה לפתח התקפות.
דוגמה מצוינת לכך ניתן היה לראות במשחק הליגה נגד פרנקפורט. דורטמונד הובילה בבטחה 0:2 עד לדקה ה-58, ואז החליט ההולנדי לבצע חילוף כפול – וייגל, שתופקד במשחק זה כבלם, יצא, ובמקומו נכנס דן-אקסל זאגאדו, הבלם הצעיר שהגיע מפריז סן-ז'רמן. החילוף השני היה הכנסת קגאווה היפני, שכל הקריירה שלו שיחק כקשר התקפי, והוצאת גונסאלו קסטרו שהוא קשר מרכזי טבעי במהותו. כתוצאה מכך מרכז הקישור של דורטמונד הפך לרך ופרוץ, ומשחק שהיה נראה בדרך לניצחון די נוח הסתיים ב-2:2, כאשר הקבוצה מחבל הרוהר סופגת 2 שערים בתוך 4 דקות.
מי שחשב שבוס יעלה על הבעיה ויתקן אותה, טעה ובגדול. המאמן חזר ואמר כי זו הדרך שבה הוא רוצה שקבוצתו תשחק והוא אינו מתכוון לסטות מדרך זו. אז אכן הוא לא סטה ממנה, ו"הודות" לכך רשמה הקבוצה 8 משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון, כולל ה-4:4 מול שאלקה בו איבדה יתרון 0:4 וההפסד הביתי המביך לוורדר ברמן, שהייתה ערב המשחק מתחת לקו האדום וללא ניצחון חוץ. בהנהלה הבינו כי חייב להתבצע שינוי דרסטי כדי שהעונה לא תסתיים מוקדם מהצפוי מבחינתם, ויממה לאחר ההפסד לברמן יצאה הודעה רשמית כי הוחלט לפטר את "הבוס".
אם נחלק את הקדנציה של בוס בדורטמונד לשניים, מהמשחק הרשמי הראשון ועד ההפסד ללייפציג ומהמשחק מול אפואל ניקוסיה ועד למשחקו האחרון, נגלה כי בחלק הראשון המאזן של דורטמונד הוא 7 ניצחונות, 3 הפסדים ותיקו והפרש שערים 11:32, בעוד שבחלק השני המאזן עומד על 6 הפסדים, 5 תוצאות תיקו וניצחון בודד שהושג בגביע על מאגדבורג מהליגה ה-3. הפרש השערים ב-12 משחקים אלו הוא 25:22.
הנתונים חד משמעיים. ההחלטה של המאמן ההולנדי ללכת על התקפה בכל הכוח וההתעקשות שלו לדבוק בשיטה זו למרות התוצאות הרעות, הפכו את דורטמונד מטוענת רצינית לכתר לקבוצה שמקווה לסיים במקום שמוביל לליגת האלופות. מבחינה אישית, תקופה שיכולה הייתה להיות חלומית באחד המועדונים המפוארים באירופה, הפכה את מאמן מכבי ת"א לשעבר ל"פרסונה נון גראטה" בזיגנאל אידונה פארק.
בנימה אישית, טוב לראות שיש עוד מאמנים שדוגלים בכדורגל התקפי, אך מאמן צריך לדעת כי חוסר איזון בהרכב הקבוצה, בין אם הוא הגנתי מדי או התקפי מדי, לא יביא לתוצאות טובות. לא נותר אלא לקוות שבקבוצתו הבאה בוס יחליט "לנסוע" באותה הדרך מבלי לשכוח ללחוץ על דוושת הבלמים בעת הצורך.
לפנייה לכתב/ת 
