האבן האחרונה בפסיפס
במשך חודשים תיעדנו ב"ידיעות אחרונות" וב-ynet את מסעותיו של חיים הכט לאורכה ולרוחבה של המדינה ואת מפגשיו עם האנשים המיוחדים שמפעל הפיס סיפק להם אפשרות להמריא ולזהור. תם המסע, והגיע הזמן לסכם: רוממתם את נפשנו
בשיתוף מפעל הפיס
כל הסיפורים המרגשים מחכים לכם במתחם "פסיפס ישראלי"
כשכותרות ה"סחלה" וסיפורי הבלהה הולמים מדי יום ביומו בנחיריים של כל ישראלי הגון, ממש כמו בשיר של אריאל הורוביץ, יצאנו – להקת צעירי ynet וסאנשיין קשישא – למסע מקצה הארץ ועד קציה בחיפוש אחר אנשיה המיוחדים.
ואיזה מסע שזה היה. נשבע לכם שזה לא רק אני. תשאלו את המקצוענים הצעירים שהתלוו אליי אם אתם חושבים שאני מגזים.
גם הם יספרו לכם שברגע שגיתי, הגבר הצעיר מנצרת־עילית שוויתר על קריירה ספורטיבית מבטיחה כדי לשרת ביחידת עילית בצה"ל, התחיל לדבר,
אנחנו התחלנו לנשום כמו חולי אסטמה שקיבלו מנה של ונטולין. אין עליו אונקיה של זיוף על הבחור. כל הציניות שהבאנו מן הבית התאדתה באחד.
וכשפוגשים את רז רובס המרהיבה, שניצחה את כל המגבלות וכבר עושה תואר שני, אתה מבין שהארץ הזו מלאה בגיבורים. אתה יודע אל נכון שקובי סימן־טוב, שהתחיל את חייו במעון לנשים מוכות, למד משפטים והחליט להפוך למגינם של החלשים, יהיה שופט בישראל. אין בכלל שאלה! ממש כמו שטגאי, שהתחיל את חייו כרועה צאן באתיופיה, הוא כבר כלכלן עם תואר אקדמי במנהל עסקים.
כל מפגש, כל אבן כזו בפסיפס הישראלי נתנה לנו מנת חמצן לימים ארוכים.מפעל הפיס פרס את חסותו על המסע שלנו כי כל האנשים שפגשנו פרצו ופרחו בעזרת מלגות של הפיס ופעילויות שהמפעל מממן.
המטרה הבסיסית הייתה לחשוף את האנשים הטובים, שכמו רקפות מתחבאים בין הסלעים, אבל הפסיפס הישראלי גילה דבש מלכות. ישראלים שהם השראה, שהופכת למזון־על אשר מרומם את הנפש והדעת.
תודה למפעל הפיס על החוויה, תודה לכם שהייתם איתנו, ואל תשכחו: יש לנו ארץ נה... מאתגרת. אבל יש בה אנשים נהדרים.
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף מפעל הפיס
לפנייה לכתב/ת 
