הפלונטר של אילן בכר / המשקיף

האמת? לפני המשחק הייתי משוכנע שמכבי פתח תקווה תקרע את הפועל חיפה. נכון, הקבוצה לא פוגעת כבר הרבה זמן, שרון מימר נראה אובד עצות, ומנור סולומון עדיין שם למרות מחיר המציאה שהציע אבי לוזון (20 מיליון אירו בלבד). אבל שמעתם איזה תרגיל גאוני עשה להם המנטור אילן בכר לפני האימון המסכם ביום חמישי?

כששחקני הקבוצה הגיעו לאימון, חילק אותם היועץ המנטלי לזוגות וקשר ביניהם באמצעות חבלים. המשימה: לנסות להשתחרר, כשכל שחקן תלוי בחברו על מנת להצליח במשימה. הכתבים גם ידעו לדווח כי אף אחד מהזוגות לא הצליח להשתחרר, ואז לבכר היה מוסר השכל: "גם כשאתם נמצאים בסיטואציה קשה מאוד, גם כשנראה שאין תקווה, אפשר להשתמש במחשבה כדי לצאת מסיטואציות קשות". כל כך פשוט וברור.

השחקנים של פתח תקווה היו מבולבלים, בן בסט כבש(צילום: ראובן כהן)

עכשיו בואו ניזכר בשני הגולים שכבשה אמש הפועל חיפה מרגלי עדן בן בסט וגל אראל. שני הבלמים של פ"ת הסתכלו לצדדים וחשבו לעצמם: רגע, למי הייתי קשור באימון? איפה חבל ההצלה? ועד שהשוער צחי גיגי הצטרף לשלישיית מה קשור, הכדור כבר היה ברשת.

בשנים האחרונות נכנסו לכמה קבוצות פה כמה "מאמנים מנטליים", וכשמדובר בכדורגלני עבר זה די מוזר. נכון, גם בלי חבלים כולם יודעים שהכדורגל שלנו חזק מאוד בהפעלת קשרים. מצד שני, עם המנטליות המוכרת של הכדורגלן הישראלי, לא בטוח שכדאי לבלבל לשחקנים את המוח.

ואחרי שתרגיל הקשירה לא עבד במשחק שנערך כעבור יומיים בלבד, כשמוסר ההשכל עדיין טרי, השאלה היא מה יעשה המנטור בכר באימון הבא? אפשר למשל למרוח דבק מגע על חולצות השחקנים כדי שיחושו יותר מחוברים, או להלביש על ראשיהם שקים, שימחישו להם כי אפשר לסמוך איש על רעהו בעיניים עצומות. בינתיים, אם המאמן הראשי חשוב לו, אני במקום המאמן המנטלי הייתי קושר בחבל את שרון מימר לאבי לוזון.

שרון מימר. כדאי לקשור אותו בחבל לאבי לוזון(צילום: ראובן כהן)

לגביע קשקשנים משלו

אחרי ההפתעות המרנינות בסיבוב ז' של גביע המדינה ולקראת הגרלת סיבוב ח' שתיערך היום, התפתחו השבוע דיונים באולפנים סביב שאלת האירוח. הדוברים, רובם ככולם, הציגו תפיסה סוציאליסטית שלפיה חייבים לקבוע שכל הקבוצות מהליגות הנמוכות יארחו את המשחקים מול יריבותיהן רמות הדרג. למה? כדי שתהיה חגיגה בפריפריה. שטויות.

למרבית הקבוצות בפריפריה אין בכלל מגרשים משלהן, ומי שחושב כך חי בסרט. בית"ר פרובנס. שם מכבי תל אביב הגדולה הגיעה למשחק מול בית"ר גבעת צורים, עיירה דמיונית שלבשה חג לכבוד ביקור האימפריה. בני ממב"ע למשל, המייצגת ארבעה יישובים דרוזיים הסמוכים לסוריה, מארחת ביישוב הבדואי טובא זנגריה הסמוך לראש פינה.

בני מוסמוס. מארחת באום אל-פאחם(צילום: אלעד גרשגורן)

בני מוסמוס מארחת לא רחוק מהכפר, באצטדיון באום אל פאחם, שהוא בוודאי לא מגרש ביתי אותנטי. ונניח שהפועל כאוכב הייתה מגרילה את בית"ר ירושלים – מישהו היה מאשר לה לארח את הכוכבים של טביב במגרשה הביתי בכאוכב אבו אל-היג'א? חוץ מזה, אם תשאלו את האוהדים, ובוודאי את השחקנים של הקבוצות העלומות האלה, הם יעדיפו בוודאי ביקור בטדי או בסמי עופר או בטרנר. וממתי לביתיות יש פה משמעות? אצלנו, גם אחרי "מהפכת המתקנים" ופגרת השזרוע, מכבי ת"א מארחת את מכבי נתניה בנתניה, בני סכנין אירחה את הפועל עכו בעכו, הפועל ת"א תארח מחר את הפועל פתח תקווה בפתח תקווה. בדיחה.

גביע זה גביע, ושם הכל צריך להיקבע בהגרלה פתוחה – של כולם נגד כולם – כבר מהסיבוב הראשון. באירופה, וגם אצלנו, החליטו שיהיו סיבובים מוקדמים כי הכל משיקולים כספיים. רק בישראל שברו את שיא הגיחוך עם המצאה שלפיה רק סיבוב רבע הגמר ייערך בשיטת בית וחוץ, מה שמקטין למינימום את הסיכוי להעפלת קבוצות מהפריפריה, ומבטיח הגדלת הכנסות בחצי הגמר.

שחקני בני מוסמוס. לא עדיף שיתארחו בטדי או בטרנר?(צילום: אלעד גרשגורן)

אבל השבוע באו כמה מומחים, והציעו לחקות את המודל של גביע המדינה בכדורסל, שם החליטה ועדה מסדרת שהקבוצות מהליגות הנמוכות יארחו את נציגות ליגת העל בשלבים המוקדמים. וזה הכי מצחיק, כי אין דבר מעוות יותר מהשיטות וההמצאות בכדורסל הישראלי, שבו אפילו האליפות נקבעת בשיטת נוקאאוט.