ביקורת סרט: "פיץ' פרפקט 3": מופרך ומגוחך - אבל עובד
אפשר להגיד הרבה דברים רעים על הסרט "פיץ' פרפקט 3", בעיקר בגלל העלילה המופרכת שלו והחורים התסריטאיים שבו. ובכל זאת, הסרט מפתיע לטובה. הוא מצחיק לאורכו והביצועים הא-קפליים של הבנות במסע ההופעות בבסיסי הצבא האמריקני באירופה מבדרים ומעלים חיוך. אם לסכם בשפת הבלאס: אקה-כיף
לפני חמש שנים יצא הסרט "פיץ' פרפקט" וחשף לפנינו את העולם התחרותי של קבוצות הא-קפלה בקולג'ים בארצות הברית. זה היה סרט מקורי ומרענן - שילוב של הסדרה "Glee" עם אחווה נשית מגוונת ונהדרת שכוללת חשיפה לתחביב מוזר שאנשים לוקחים מאוד-מאוד ברצינות. אנה קנדריק כיכבה בתפקיד הראשי בתור בקה המזלזלת והקולית מדי, עד שגם היא נשבתה בלהקת הברדן בלאס (או בקיצור, הבלאס) ושדרגה אותה עם הידע המוזיקלי שלה. ביחד עם דמויות משנה כמו איימי השמנה (רבל וילסון), אוברי מנהלת הלהקה (אנה קאמפ), לילי השתקנית ועוד, ועם ביצועים פופיים נהדרים ללהיטים מוכרים - התוצאה הייתה קאלטית, לפחות במונחים של סרט בנות למסיבת פיג'מות.
לכן כמה חבל היה שסרט ההמשך שיצא שלוש שנים אחרי, בבימויה של אליזבת' בנקס (שגם מככבת בסרטים), הריח ממאמץ יתר, ממיחזור בדיחות קודמות ובאופן כללי חסר את הקסם שאפיין את הסרט הראשון. כך שהציפיות לסרט השלישי שאמור לסיים את הסאגה, לא היו גבוהות במיוחד.
"פיץ' פרפקט 3", בבימויה של טריש סיי ("סטפ אפ 5"), שנבחרה לכיסא הבימוי אחרי שבנקס החליטה לא לביים את הסרט השלישי, מפתיע לטובה מתחילתו ועד חמש דקות לפני סופו. בתחילת הסרט אנחנו פוגשים את הבלאס כגרסה המזמרת של הסדרה "בנות". הן בדיוק סיימו את לימודיהן ומתקשות לצאת אל החיים האמיתיים. בקה מתפטרת מחברת ההפקות הגדולה שבה היא עובדת כי לא מקשיבים לדעתה, אודרי חיה בעבר הזוהר של הלהקה ואיימי, ובכן איימי לא עושה כלום אבל לפחות לא מתלוננת על כך. גורלן של שאר חברות הלהקה זהה, ולכן כשעולה האפשרות לצאת לסיבוב הופעות באירופה בבסיסי הצבא האמריקני, הן לא מהססות לרגע.
מה בדיוק אומר סיבוב הופעות בבסיסי הצבא האמריקני באירופה? בדיוק כמו שזה נשמע. הבלאס לא יסעו לבדר את החיילים בעיראק ובאפגניסטן - אלא דווקא את אלו שמוצבים במקומות אקזוטיים שמצטלמים יפה כמו ספרד ודרום איטליה. זו בחירה ותרנית ומעט פחדנית - לא חסרות סיטואציות קומיות באזורי לחימה וגם לא סרטים מצחיקים שהתעסקו במופעים האלה כמו "בוקר טוב, וייטנאם" (1987) או אפילו "גבעת חלפון אינה עונה" (1976). אבל הצבה כזאת הייתה דורשת התייחסות פוליטית כלשהי, פינה שלתסריטאים לא היה כל עניין להיכנס אליה.
לצד הבנות, בסיבוב ההופעות המוזר והיוקרתי הזה משתתפות גם להקות נוספות, כאלה עם כלי נגינה. בראשן להקת רוק מגניבה בניצוחה של רובי רוז, שלידה הבנות נראות כמו להקת בית ספר חיוורת מבית טוב. כולם מתחרים על הזכות לחמם את די.ג'יי חאלד במציאות, כך שגם בסיבוב הופעות תמים לכאורה נמצאה עילה לתחרות, קונספט שמשלהב ומניע את הבנות עוד מהסרט הראשון. זה הזמן לציין שעל אף שחאלד מגלם את עצמו בסרט, הוא עדיין מצליח להפגין כישורי משחק מביכים.
במהלך הסבב הן עוברות שלל הרפתקאות מלאות בסלפסטיק לא מתוחכם במיוחד, מתאהבות בבחורים השונים שמסביבן (אבל זה ממש לא העיקר), פוגשות דמויות מעברן (ג'ון לית'גו בתפקיד משנה מעולה), נחטפות ומגלות כישורי אקשן לא אמינים בשום צורה. בין לבין (ולעיתים גם תוך כדי) הן מבצעות עיבודים אקפליים לשירים חדשים כמו Cheap Thrills של סיה וללהיטים ישנים כמו Toxic של בריטני.
אם זה נשמע מבולגן או תלוש אתם לא לגמרי טועים. כל קשר בין הסרט הזה למציאות מקרי לחלוטין, ובכל זאת - הפתעה - הוא עובד. הבדיחות מצחיקות, הקשר החם בין הבנות אמין; הביצועים של השירים, שתמיד היו החלק החזק בסרטי "פיץ' פרפקט", נהדרים; ורבל וילסון זוכה להבלחות קומיות פרועות במידה הנכונה, לעומת הסרט הקודם שבו הייתה וולגרית רק לשם הוולגריות. בנוכחי היא אפילו מקבלת עלילה רגשית חדשה לצד הצחוקים, שמצליחה לא ליפול לקיטש וקלישאות.
_(Large).JPG)
"פיץ' פרפקט 3" מודע לכך שהוא מופרך, אבל בשום שלב לא עוצר כדי לתקן את הליקויים התסריטאיים שבו ורק ממשיך לביצוע הכיפי הבא - לכן גם החיוך נשמר לאורכו. בנוסף, וזו נקודה חשובה לזכותו ואולי גם קצת ספויילר - בכל הנוגע לעלילת הבסיס שלו שסוגרת את הטרילוגיה, הוא מדויק. עמוק בפנים הבלאס יודעות שזמנן עבר. אין באמת מקום ללהקתן מחוץ לחיים בקולג' והן צריכות להבין זאת ולוותר על החלום כדי שיוכלו למצוא את מקומן בעולם האמיתי. חבל רק שלא כמו "בנות" ושאר בני ובנות דורן, הן לא מתמודדות עם שאלות אלה לאורך זמן, אלא סוגרות את הפינה הזאת תוך כמה שניות בסצנה שקשה לא לגלגל בה עיניים. מצד שני גם על זה אפשר לסלוח - סדרת הסרטים עוסקת ביחסים בין הדמויות ובמשפחה האלטרנטיבית שהן יצרו לעצמן - וגם אם זה מסריח מקיטשיות זה לא טריוויאלי בכלל.
מערכת היחסים הזאת היא שהופכת את הסרט למהנה, כמו גם פיתוח הדמויות שבסרט - בעיקר של בקה, שקל להתחבר אליה, ושל איימי השמנה. גם שאר הדמויות זוכות לעלילות משלהן ולאיפיונים מבדלים שלא מסתכמים ב"יפה" מול "חכמה", אלא במאפיינים אחרים שאי אפשר לסכם במילה אחת. בסופו של דבר מתקבל סרט מהנה שמהווה סיום הולם לסדרה המזמרת, או כמו שאומרים בשפת הבלאס: אקה-כיף.
