הסופרת רונית מטלון הלכה לעולמה בגיל 58
רונית מטלון, מהסופרות המוערכות בישראל, הלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. בין יצירותיה "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש", "זה עם הפנים אלינו" ו"והכלה סגרה את הדלת", עליו זכתה בפרס ברנר לשנת 2017
הסופרת והמסאית רונית מטלון מתה הלילה (ה') בגיל 58 לאחר מאבק במחלת הסרטן, שאובחנה אצלה לפני חודשיים. היא הותירה אחריה שני ילדים. מטלון תובא למנוחות היום ב-15:30 בבית העלמין בקריית שאול.
מטלון, מהסופרות המוערכות בישראל, עסקה ביצירתה בנושאי זהות מזרחית ומגדר. רק לפני שבועיים היא זכתה בפרס ברנר לשנת 2017 על ספרה "והכלה סגרה את הדלת" בהוצאת כתר, ואמש בתה קיבלה בשמה את הפרס. בין יצירותיה הידועות הספרים "זה עם הפנים אלינו", "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש", ו"שרה שרה".
עם היוודע דבר זכייתה אמרה מטלון ל-ynet: "אמרו שהספר נבחר מכמאה ספרים, שהוא הכי בלט, זה משמח מאוד". באותה השיחה היא דיברה על מצב הספרות בארץ. כשנשאלה אם הזכייה בפרס תחשוף אותו לקהל רחב יותר, תשובתה הייתה כי "דברים הם כל כך משונים ולא צפויים. הדבר החשוב הוא שאוהבי ספרות, ועדיין יש אנשים כאלה - אולי זה יעשה להם משהו. פרס יכול ליצור מומנטום שיגיד לאדם 'תסתכל ימינה, הבט לכאן', כדי שיוכל לבדוק בעצמו".
מטלון נולדה ב-1959 בגני-תקווה, שהייתה אז שכונת צריפים שאליה הועברו מפוני המעברות של שנות החמישים. היא למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב ועבדה כעיתונאית במוסף "הארץ". מאוחר יותר הוכרה מטלון כפרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, שם הייתה ראש התוכנית לכתיבה יוצרת לתואר מוסמך. היא החלה לכתוב בראשית שנות ה-80, כשפרסמה סיפורים קצרים בכתב העת "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי.
במהלך השנים זכתה בפרס ברנשטיין, פרס ניומן ופרס אלברטו בנווניסט. בשנה שעברה קיבלה מטלון את פרס א.מ.ת. יחד עם הסופר א"ב יהושע. ספרה "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט קולנוע ותורגם לגרמנית. בין יצירותיה הנוספות "זרים בבית", "גלו את פניה", "קול צעדינו" ו"השפעה בלתי הוגנת".
הנאום האחרון של רונית מטלון: "כמו הכלה שלי - גם אני לא מגיעה לחתונה"
הפרק הראשון מספרה של רונית מטלון "והכלה סגרה את הדלת"
נפרדים מרונית מטלון: "היא הייתה קול קלאסי בספרות העברית"
בריאיון על המחזה שפרסמה לפני שנתיים, "הנערות ההולכות בשנתן", אמרה מטלון לעמיחי שלו כי "מבחינת הכתיבה, כל הזמן אני מבשלת, אבל אני לא יכולה להכריז על משהו כל עוד הוא על האש. הלוא אני כבר יודעת כמה הדברים האלה לא צפויים והפכפכים. אני מוציאה ספר כשבאמת יש לי משהו להגיד. בין אם יחלפו שנתיים או עשרים שנה בין ספר לספר. זו ההתעקשות שלי על החירות, אם אתה רוצה. אנחנו חיים באטמוספירה מילולית מאוד, שמתפקעת מרוב פטפוט. באמת דחוף שגם אני אפטפט לי ושמישהו יכרוך את זה בכריכה? כנראה שהפוזיציה שאני הכי מצטיינת בה היא הפוזיציה של ההמתנה".
אחד הנושאים המרכזיים בהם מטלון עסקה בכתיבתה הוא זהות מזרחית. באותו ריאיון היא סיפרה שהסוגיה מהותית לה מאז גיל 19: "צללתי לשם בקפיצת ראש עם כל המחירים המתחייבים מכך, ואחר כך גם ברומנים, כל הרומנים שכתבתי, שכך או אחרת שאלו מהי הזהות המזרחית הזו".
ספרה האחרון, שזכה בפרס ברנר "והכלה סגרה את הדלת" נקרא כמחזה קצר עם נוכחות בולטת של הוראות בימוי ופרשנות עומק מצד מטלון. ביום הטקס הכלה
ננעלת בחדר בבית אמה ומודיעה שהעסק מבוטל. הסיפור נפתח מול הדלת הנעולה. החתן, האמא, הסבתא ובן הדוד מדברים אל הקירות, מצפים לנס שיבטל את הפאדיחה. בהמשך מצטופפים בדירה הורי החתן, כשלמקהלה מצטרפות דמויות אורח בהן נהג משאית ערבי שאמור לסייע בחילוץ הכלה המתבצרת ופסיכיאטרית צעירה המטפלת בכיבוי שריפות משפחתיות - שירות בתשלום תחת השם "כלות מתחרטות".
