"הערצתי אותה, הכאב בלתי נסבל": רונית מטלון הובאה למנוחות
מאות חברים, סופרים ועמיתים ליוו את רונית מטלון בדרכה האחרונה. "כשמישהי שאלה אותי פעם אם אמא שלי נחמדה, אמרתי 'לא, היא לא כל כך נחמדה, אבל היא האישה הכי טובת לב שאת יכולה להכיר ואני מעריצה את היושרה שלה'. היא לימדה אותי לאהוב ללא תנאי את כל העולם והאנשים שסביבי", ספדה לה בתה
הסופרת והמסאית רונית מטלון, שהלכה הלילה לעולמה בגיל 58 לאחר מאבק במחלת הסרטן, הובאה היום (ה') למנוחות בבית העלמין בקריית שאול. מאות אנשים בהם סופרים, אנשי אקדמיה וביקורת הספרות ליוו אותה בדרכה האחרונה.
טליה, בתה של מטלון ספדה לה: "זה היה רגע כואב, התפרצות הבכי והכאב הבלתי נסבל", היא תיארה. "לאמא שלי הייתה אימרה כזאת שאנחנו מספרים סיפורים כדי לשרוד. ואני כל כך מאמינה בזה. כשעשיתי טיול לספרד, הלכתי לצד מישהי והיא שאלה אם אמא שלי נחמדה. אמרתי לה 'לא, היא לא כל כך נחמדה, אבל היא האישה הכי טובת לב וישרה שאת יכולה להכיר ואני מעריצה את היושרה שלה'. היא לימדה אותי לאהוב ללא תנאי, את כל העולם והאנשים שסביבי. היא האהבה הכי גדולה שלי. אתמול הייתי בפרס ברנר, ונאמתי בשמה".
לאחר הדברים האלה, בתה של מטלון הקריאה את הנאום שנשאה בשם אימה אתמול, בטקס קבלת הפרס. את פרס ברנר קיבלה מטלון על הרומן שלה "והכלה סגרה את הדלת". מלבדו, הסופרת מוכרת בין השאר על ספריה "זה עם הפנים אלינו" ו"סיפור שמתחיל בלוויה של נחש", בהם היא עוסקת בנושאי זהות מזרחית ומגדר, המהותיים ליצירתה.
האחיינית של מטלון, זוהר, נפרדה ממנה בפנייה ישירה: "היית בשבילי מודל להערצה ומקור לגאווה. כשהיו שואלים אותי אם יש לי קשר לסופרת רונית מטלון, הייתי עונה כן וכל כך גאה שאת חלק מהמשפחה שלי. אני אוהבת אותך. תודה על השיחות שהיו לנו, תודה שאספת את הזכרונות של המשפחה והעלית אותם על כתב. אני מחכה להתעורר מהסיוט הזה".
מטלון נולדה ב-1959 בגני-תקווה, שהייתה אז שכונת צריפים שאליה הועברו מפוני המעברות של שנות החמישים. היא למדה ספרות כללית ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב ועבדה כעיתונאית במוסף "הארץ". מאוחר יותר הוכרה מטלון כפרופסור מן המניין בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, שם עמדה בראש התוכנית לכתיבה יוצרת לתואר מוסמך. היא החלה לכתוב בראשית שנות ה-80, כשפרסמה סיפורים קצרים בכתב העת "סימן קריאה" בעריכת מנחם פרי.
במהלך השנים זכתה בפרס ברנשטיין, פרס ניומן ופרס אלברטו בנווניסט. בשנה שעברה קיבלה מטלון את פרס א.מ.ת. יחד עם הסופר א"ב יהושע. ספרה "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט קולנוע ותורגם לגרמנית. בין יצירותיה הנוספות "זרים בבית", "גלו את פניה", "קול צעדינו" ו"השפעה בלתי הוגנת".
במהלך היום, קהילת הספרות ספדה למטלון. הסופר א"ב יהושע הוכה בהלם ממותה. "זה היה מאוד פתאומי. שמעתי שהיא חולה לפני שבועיים וזה הפתיע אותי מאוד", סיפר ונזכר בחברותם העמוקה. "את רונית אני מכיר שנים רבות ומעריך אותה כאחת הסופרות המזהירות שיש פה. 'קול צעדינו' הוא מבין הספרים המיוחדים שנכתבו בשנים האחרונות".
הסופרת אורלי קסטל-בלום סיפרה מי הייתה מטלון עבורה. "רונית היא אות ומופת. בשבילי היא תמיד הייתה אינדבידואליסטית שעובדת לבד, ריאליסטית. היא הייתה קול קלאסי בספרות הישראלית, נוקב, אמין, נשי עם מודעות חברתית גבוהה והיא תחסר מאוד בנוף הספרותי. ידעתי שהיא חלתה אבל לא ידעתי שהמצב כל כך גרוע. אני ממש בהלם".
נשיא המדינה, רובי ריבלין נפרד מהסופרת המוערכת בפוסט שפרסם בחשבון הפייסבוק שלו: "רונית מטלון המנוחה לא הייתה רק סופרת נהדרת, שספריה השמיעו קול נשי ומזרחי צלול, מקורי ונחוש, אלא גם העמידה דורות של סופרים ואנשי ספר במסגרת עבודתה האקדמית. זוהי זכות ותרומה גדולה לתרבות הישראלית, שתלווה את כולנו גם הלאה".
באוניברסיטת חיפה, בה מטלון עמדה בראש החוג לכתיבה יוצרת, הרכינו ראש. נשיא האוניברסיטה, פרופסור רון רובין ספד לה: "זהו יום עצוב ואבדה גדולה לעולם הספרות והתרבות בישראל". הוא סיפר על הדרך בה שילבה בין הכתיבה, ההוראה והמחקר: "מעבר להיותה סופרת מצוינת, רונית הייתה דוגמא לשילוב בין עולם הרוח והאקדמיה. הסטודנטים הרבים שלה לאורך השנים זכו ללמוד ממרצה מעולה שידעה איך משלבים בין תיאוריה מצד אחד ופרקטיקה מצד שני. הייתה בה תמיד התשוקה ללמד ולהעביר את הידע שלה לסטודנטים הצעירים. זוהי אבידה גדולה".
