תלמדו מיוסף: למחול על פגיעה בתוך המשפחה
איך ייתכן שיוסף מוצא את עצמו מפייס את אחיו שפגעו בו? ואיך זה קשור לדוד גבאי מהסרט "אושפיזין" - וגם לחיים שלכם? שיעור בסליחה ודינמיקה משפחתית
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
בזאת לא תמו ייסוריו של דוד גבאי, ובהמשך הסרט הוא נאלץ להיעתר לבקשתו של משה בלנגה, גיבור הסרט, ולבצע עבורו טקס מחילה רשמי: "מחול, מחול, מחול". וכך, במקום שאלה שפגעו בו יטרחו לפייס ולרצות אותו, הוא זה שנדרש לצאת מגדרו כדי לשכנע אותם שהכול בסדר.
למה יוסף צריך לפייס?
בפרשת השבוע נאסף יעקב אל עמיו, והאחים חוששים מנקמתו של יוסף. הם ניגשים אליו בחיל ורעדה, מתחננים על חייהם, והוא משיב ברוחב לב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ... אַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹוהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה". אך תשובה קצרה זו לא מספקת את האחים, וכדי לרצותם יוסף צריך עוד להתאמץ: "וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם".
והאמת היא שדוד מ"אושפיזין" ויוסף הצדיק אינם יוצאי דופן כל כך. אנחנו מכירים את הדינמיקה הזו: בין חברים, קרובי משפחה או בני זוג. כאשר האחד פוגע ברעהו, זוהי רק ההתחלה של הסיפור; של סדרה ארוכה של תגובות ותגובות-נגד, היעלבויות והיעלבויות-שכנגד. כל הורה יודע שלנזוף בילד על מעשה רע זה החלק הקל: לפייס אותו על כך שנעלב, זה החלק הארוך והמתיש באמת.
מדוע זה כך? מניין מגיעה התביעה מן הצד הנפגע לרצות את הפוגע? נראה כי יוסף מבין שמעשיהם של האחים לא פגעו רק בו, אלא גם בקשר ביניהם. הם "הסיעו עצמם מן האחווה", כפי שכותב רש"י, ופערו פצע במרקם המשפחתי (הרעוע ממילא).
נפגעת? הצטרפת למעגל
יוסף מבין שכל פגיעה היא שבר במערכת היחסים, וכאשר השבר קיים, מוטלת על שני הצדדים החובה לרפא אותו אם חפצי חיים משותפים הם. לכן יוסף מנחם ומפייס ומדבר על לבם של אחיו. כי גם אם החטא היה באשמתם, הקשר שניתק הוא עניינם של שני הצדדים במידה שווה.
אם נרצה ואם לא, כאשר אנו נפגעים אנחנו מקבלים אחריות מסוימת, חובות מסוימות. בדיני נזיקין קבעו חז"ל כי "הניזק והמזיק בתשלומין". דהיינו, חובת תיקון הנזק לא מוטלת רק על המזיק, אלא גם על הניזוק. אולי הוא לא אשם באופן ישיר, אבל הוא הופך על כורחו להיות חלק מן הסיפור. וכאשר הצד הפוגע מתנצל ומתחרט, עובר הכדור אל הצד הנפגע, כפי שפסק הרמב"ם: "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה".
ואולי יוסף מבין עוד משהו שמדריך אותו לאורך כל הפרשות האחרונות: הוא מבין שברוב המקרים הפגיעה איננה קורית סתם כך. היא מגיעה מתוך רקב שהתפשט ביחסים כבר זמן רב, ורק כעת הגיע לידי ביטוי חיצוני. הפגיעה קרעה את המסווה ופתחה את הפצעים, אך דווקא מתוך כך נוצרה הזדמנות חד-פעמית לחדור למקומות עמוקים יותר, ולהצמיח את הקשר למקומות חדשים ובריאים יותר מאי-פעם בעבר. ויוסף לא מתכוון להחמיץ את ההזדמנות הזו רק משום שהוא לא אשם.
