עוד חוזר הניגון / טור

אז שוב מכבי בעטה בדלי. אחרי שכל השבוע כבר היו ניתוחים למפרע על מאזן של וכמה סיכויים יש להיכנס לשמינייה ואולי לשישייה הראשונה, באה מחצית ראשונה מצוינת שהוכיחה למכבי שהחיזיון הזה כנראה כבר בכיס. הפנטזיות החלו להיערם, בחדר ההלבשה במחצית מישהו פיזר קצת סם אשליות שגם לרפיון אצל הצהובים.

מכבי ת"א הפסידה למלאגה

לטבלת היורוליג

אז מכבי יצאה לחצי השני עם חזיונות שווא, רמת נינוחות מוגזמת ורמת בהילות נמוכה, קלעה רק 11 נקודות, ושוב ירתה לעצמה ברגל.זו לא חוכמה לעלות בטירוף נגד ריאל מדריד ופנרבחצ'ה, שם האדרנלין עובד באופן אוטומטי, הרבה יותר קשה לבנות אנרגיה במשחק נגד קבוצה ברמה שלך.

איבדו את זה. שחקני מכבי(צילום: ראובן שוורץ)

הבה נחזור על היסודות: מכבי תל אביב חייבת לחשוב ולשחק כמו קבוצה קטנה. למכבי תל אביב אסור להרגיש פייבוריטית באף משחק. מכבי תל אביב חייבת לרוץ בכל הזדמנות, ולכן מדד האיבודים שלה מנבא ביחס הפוך את הצלחתה (אתמול רק 7, מתוכם רק 2 בחצי השני החלש בו כמעט לא רצה). במכבי תל אביב, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, וכשהיא היא לא קולעת, היא סופגת יותר. מכבי תל אביב חייבת לשמור על ריבאונד ההגנה. 16 כדורים חוזרים בהתקפה של מלאגה איפשרו לה לקלוע את הסלים שהכריעו. בעיקר זכור הסל של סוארס שהעלה ל-73:77. בדיעבד, זה היה הסל ששבר את מכבי.

זה היה מפגש בין שתי קבוצות מאוד דומות. כמה דומות? שתיהן קלעו 20/44 מה-2, שתיהן הלכו לקו 20 פעם. ההפרש נובע משלוש שלשות יותר של מלאגה (באחוזים משובחים), ועוד שתיים יותר מהקו. והשלשות המכריעות באו כולן אחרי ריבאונד התקפה של הקבוצה הספרדית. זוהי מחלה כרונית של מכבי לאורך השנים, וכמעט שאין מזור.

טיוס. מכבי חלשה בריבאונד(צילום: ראובן שוורץ)

חסרונו של תומאס לא נותן כאן שום תירוץ. אולי קצת להתקפה החלשה שהגיעה רק ל-78 נקודות. גם לא ההפסקה הארוכה לצרכי מעקב וידאו של השופטים, שאכן בלמה מומנטום. את עיקר האשמה בהפסד הזה, כמו גם בהפסדים האחרים שפוספסו (הכוכב האדום ואולימפיאקוס), צריך לקחת עליו הצוות המקצועי. כי לנצח זה מקצוע.

למכבי חסרים היום שני דברים עיקריים כדי לנצח משחקים כאלה: קילינג אינסטינקט וכלים הגנתיים. כשהקבוצה שמנגד מפגינה רמת אימון גבוהה ואיכות קליעה משלוש שהולכת ומשתפרת, אתה חייב לשנות משהו. הרבה פעמים איזורית או לחץ משנים את ההרגשה של היריב. אבל למכבי אין שום דבר בארסנל חוץ מהגנה אישית וחילופים.

נוסיף על כך את הרוטציות המוזרות שהגיעו לשיא ברבע הרביעי עם חמישיה שכללה את ג'קסון ועוד ארבעה לא-בדיוק-ברור-איך-הם-עושים-סל (משעור, דיברתולומאו, ג'ייק כהן, פראחוסקי), כשקול הלוהט ובולדן היעיל מתייסרים על הספסל, ונבין שהחילופים שמבצע גודס באישור ספאחיה לא תורמים דבר למומנטום ובעצם מקררים את הקבוצה. בסופו של דבר ניצח אותה סנטר גמלוני שהיא זרקה מזמן (שרמדיני), שמכבי לא מצאה דרך לעצור למרות שהוא מאוד מוגבל, אם כי נבון מאוד ומנוסה. משהו שחסר השנה למכבי.

בולדן. יובש על הספסל(צילום: עוז מועלם)

יש גם דברים טובים

במבט כולל על הסיבוב הראשון, אפשר לראות קווים טובים של קבוצה בריאה. מכבי מתמודדת מול רוב קבוצות היורוליג באופן שווה. יש לה רוטציה מסודרת וידועה, ועשרה שחקנים עולים כבר לרוב ברבע הראשון. הספסל מעלה את הרמה – בעיקר טיוס וקול. האווירה מאוד טובה, השחקנים מפרגנים אחד לשני באופן אמיתי, מה שנראה בירידה לפסק זמן בדקה ה-12. קיין ממש מחבק את משעור, שמתחרה איתו על דקות משחק, וכולם רצים לדיברתלומאו ששבר את המנחוס עם שלשה טובה. זהו מצב חברתי מאוד בריא שהוא הבסיס להתקדמות של הקבוצה.

בנוסף, כמעט כל השחקנים מתקדמים במהלך העונה. ג'קסון וקול משפרים את היכולת האישית, היציבות, ואת המשחק ביניהם. קיין מתקדם בהתקפה, ואפילו טיוס קולע זריקות מחצי מרחק (רק לא מהעונשין). פראחוסקי שהיה מועמד להחלפה מתייצב ותורם, ומשעור מתחיל לבטא את הפוטנציאל. השחקן המרתק בקבוצה הוא ג'ונה בולדן שהולך והופך לדגם מקומי מוקטן של סקוטי פיפן. הוא שומר הגנה מרחבית בשביל כל הקבוצה, מאוד פיקח ולכן חוטף הרבה כדורים (אתמול 5), ועוד 10 ריבאונדים. היחיד שאולי נמצא בירידה הוא רול.

אז כשהקבוצה משתפרת והשחקנים משתפרים, יש ציפייה שהתוצאות יהיו בהתאם. החולשה של מכבי עדיין נמצאת בחוסר היציבות של הקליעה מרחוק ושל ניהול המשחק. שלושה משחקים מפוספסים בסיבוב זה יותר מדי. גם אם מקזזים את הנצחונות המרשימים על ריאל ופנרבחצ'ה, למכבי מחכה סיבוב מאוד קשה עם תשעה משחקי חוץ. כדי להתברג להצלבה היא תצטרך לנצח משחקים לא צפויים. ועבור כך, היא תבקש קצת יותר דיוק מהקלעים שלה, וקצת יותר גיוון ודיוק מהצוות המקצועי שלה. עוד חוזר הניגון, אבל הדרך עודנה פתוחה לאורך.