"הצרפוקאים": אפשר לנוח מהקיפוח?
אחרי "הערסים והפרחות" רון כחלילי מביא את סיפורם של "הצרפוקאים", דרך ההיסטוריה וחייהם של העולים מצרפת בהווה ובעבר. רק חבל שדגל הקיפוח שהיוצר נושא באדיקות גורם לסדרה להתפזר ולעייף
לעיתים חושב אדם שהינה, היקום מעמיד אותו עם הגב לקיר. הוא מביט כה וכה ואינו רואה דרך מוצא, ואולי הוא כבר שוקל להרים ידיים ולוותר. אך ברגע האחרון, ממש כמו האייל בעקידת יצחק שצץ מבין השיחים, האל הטוב שולח אליו קורבן חדש. והאיש שמח, כי מסתבר שהינה, נמצאו לו סוגי מזרחים חדשים עליהם הוא יוכל לתפור את סדרת המזרחים הבאה שלו. להלן "הצרפוקאים", כינוי ליהודים שעלו לארץ מצרפת, אבל לא נהנים מהחיבה הישראלית לאירופה כי אנחנו עדיין רואים את הצפון-אפריקאי מבצבץ מתוכם בקצוות.
האמת היא שהעניין קצת יותר מורכב מזה. הסדרה "צרפוקאים" של רון כחלילי, שעלתה אתמול (ד', 21:00) ב"כאן", מבקשת בעיקר לפרוש את הסיפור המעניין של העלייה מצרפת - 40 אלף יהודים צרפתים שהגיעו לארץ בעשור האחרון. רובם התמקמו בערי החוף וחלקם חווים קשיי קליטה (שלטענת כחלילי מקורה בתיוג שלהם כמזרחים). בצד תיאור מעניין למדי של ההיסטוריה של הקהילה היהודית בצרפת, כחלילי מבסס את הטענה המוכרת שלו (שעלתה בסדרות קודמות שלו כמו "ערסים ופריחות" ו"אכלו לי שתו לי – הדור הבא") - אליבא דכחלילי יוצאי עדות המזרח סובלים גם היום מאפליה על רקע עדתי, מוסללים ומקופחים, והגיע הזמן שמישהו כבר יכה על חטא ויפנה מקום למה שכחלילי מכנה "סדר היום המזרחי".
מסתבר שבשנות ה-50 הצרפתים הציעו ליהדות צפון אפריקה (מרוקו, תוניס, אלג'יר ולוב) להגר לצרפת. חלק מהקהילה קיבלה את ההצעה וחלק אחר שלה העדיף לעלות לישראל, שבאותן שנים הייתה כידוע, מדינה בת שתי דקות שהקימו אשכנזים, ושלא באמת ידעה איך להתמודד עם גלי עלייה גדולים מתרבויות רחוקות.
הזמן עבר, היהודים שבחרו בצרפת על פני ישראל שגשגו ופרחו בתנאים סוציאלים טובים, השכלה גבוהה ומדיניות רווחה, ואילו היהודים שבחרו להגיע לישראל הוסללו והושפלו לכדי עבודות פיזיות מעליבות. עכשיו חלק קטן מהיהודים שגרים בצרפת (ממש קטן. כמה עשרות אלפים מתוך חצי מיליון) בחר להגיע לארץ מטעמי אנטישמיות או דת או סתם חיבה למזג האוויר, אבל פה לא מקבלים אותם בהכנסת האורחים המתבקשת ורואים בהם ברברים לאומנים וחומסי דירות. הם מצידם, פשוט מבקשים שנפסיק לקטלג אותם ושניתן להם לחיות בשקט במזג אוויר מצוין.
במהלך שלושת הפרקים של הסדרה כחלילי עושה עבודה די מקיפה. הוא מראיין אנשי רוח כמו אווה אילוז ודניאל בן סימון, את הישראלים שעלו לפה בשנות ה-50 ועולים מהניילונים שעלו בעשור האחרון מצרפת. הוא אפילו מרחיק לכת עד לצרפת עצמה, פוגש שם זוג שעולה לארץ ומלווה אותו. התחקיר של כחלילי מתפרש (על גבול המתפזר) לכל כך הרבה כיוונים שבמהלך הסדרה מתפלקים לו פנימה נושאים מעניינים אחרים כמו איך משנה גל הטרור באירופה את היחס ליהודים, עד כמה מוסדות דת יהודיים באירופה מעודדים את היהודים לעלות לארץ או עד כמה חשובות ההשכלה ומדיניות הרווחה בקידום אוכלוסיות חלשות. אבל כחלילי לא מתעכב עליהם אלא אם הם מקדמים את האג'נדה שהוא מוביל בעקשנות כמעט עיוורת: הקיפוח של המזרחים, אז והיום.
כחלילי אחראי על פרויקטים דוקומנטריים מצוינים. הסדרה שלו על השמאל הישראלי היתה משנת תודעה ממש. אבל בשתי הסדרות הקודמות שלו שעסקו באפליית המזרחי וגם בזו הנוכחית הוא לא מצליח לעגן אמירה של ממש ומצד שני מתעלם מההיבטים המכריעים של העניין: הקיפוח אירע בשנות ה-50, במדינה מקרטעת שניסתה להיבנות על מיתוס ונכשלה ביצירת כור היתוך.
הפער שנוצר כתוצאה מכך הלך והתבסס כי תנאים כמו השכלה (שמדוברת פעמים רבות בסדרה), רווחה ודאגה לפריפריה לא יושמו בקרב השכבות החלשות שנשארו כאלה. הפערים לא צומצמו גם כשהמקופחים הצליחו להעלות את הנציגים שלהם לשלטון ואגב, ראש ממשלה מזרחי במפלגת השלטון עדיין אין בנמצא. ולמען הרקורד ולנוחות הטוקבקיסטים, אני מזרחית בת מזרחים וגדלתי באחד המושבים שמוזכרים בסדרה ששיעבדו את העולים השכנים בקרית מלאכי.
"צרפוקאים" היא סדרה שנעה בין רגעים מעניינים לרגעים מעייפים, והאמת היא שמה שמעייף היא בעיקר האג'נדה של כחלילי. היהודים מצרפת הגיעו מתרבות שונה ובעיקר ממציאות חברתית-פוליטית שונה מזו שלנו, וקשיי ההסתגלות שלהם נובעים בעיקר משם, לא מהמזרחיות שלהם. תנו הצצה לסרטון הקצר שיצר יואב הרוש, שהגיע בעצמו מצרפת, "קומסי קומסה בין פריז לנתניה", שהצביע על ההבדלים האלה עם הומור ומודעות עצמית. ובינתיים, עד למזרחים הבאים בתור, אטוט אלור.
