המפגינים באיראן מוכיחים: לא לעולם חוסן
המהפכה האיסלאמית באיראן נהנתה מתמיכה רחבה. איך קורה שאנשים תומכים בשליטים שעושקים אותם? אין כמו ליבוי השנאה לאויבים מבחוץ ומבפנים כדי להסיח את הדעת משחיתות אישית, מעריצות הממון ומאי-צדק
מגיעה להם מילה טובה, לצעירות ולצעירים האיראנים שיצאו לרחובות השבוע, לאלה שהעזו. יכול להיות שהשלטון המרושע והמושחת שלהם יצליח לדכא גם את ההפגנות האלה - בדם ואש, ובעיקר בהפחדה, כמו בפעם הקודמת. אבל יכול להיות שלא. לפעמים מגיע רגע שבו למספיק אנשים נמאס, ורגשות של עלבון, קיפוח וזעם מגיעים למסה קריטית. המונים יוצאים לרחובות ומתעמתים עם שוטרים וחיילים, ושלטון עריץ נופל בבת אחת, כמו מגדל קלפים.
אם זה יקרה באיראן, המשטר הנוכחי הרוויח את זה ביושר. מאחורי המסווה של אדיקות דתית והסתפקות במועט שמציגים האייתוללות מטהרן מסתתר שלטון רקוב, חמדני ומושחת. ההון האישי של ילדיו של המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, ששולט באיראן ביד ברזל מאז 1989, נאמד ביותר משלושה מיליארד דולר. הם לא לבד. רבים מאוד מאנשי הדת ששולטים באיראן הצליחו לחמוס לעצמם סכומי כסף אגדיים שמוחזקים בבנקים באיראן ובחו"ל, לעיתים קרובות על ידי חברות קש אנונימיות.
והעושק נמשך, בשם האלוהים והאימאם. באיראן פועל מאז 1989 ארגון הסטאד, שתפקידו המקורי היה לטפל בנכסי איראנים שנמלטו מארצם בעקבות המהפכה האיסלאמית של 1979, ולהפנות את תמורתם לצדקה. הארגון, שנמצא בשליטתו הישירה של חמינאי, הפך לתמנון כלכלי אדיר. הוא גוזל באופן שיטתי את נכסיהם של איראנים רבים בחסות בתי המשפט, מגרש אותם מבתיהם, מוכר או משכיר אותם, ומשקיע את התמורה במגוון מיזמים כלכליים באיראן ובחו"ל.
בגלל מעטה הסודיות שאופף את פעילותו קשה לאמוד את שווי האחזקות שבידי הסטאד. הערכות שמרניות מדברות על סכום של כ-100 מיליארד דולר לפחות. ועל הסכום הזה שולט, בלי שום פיקוח, איש אחד עם מצנפת שחורה.
כך הפכה מדינה שבשטחה אוצרות טבע כמעט בלתי מוגבלים לארץ ענייה, עם 30% אבטלה בקרב צעיריה, ואינפלציה דוהרת. זה לא חייב להיות כך. בעקבות הסכם הגרעין כבר השקיעו חברות אירופאיות וסיניות עשרות מיליארדי דולרים בתשתיות ובתעשייה האיראנית, והשקעות נוספות נמצאות בדרך. אבל פירות ההשקעות האלה לא יגיעו ברובם לציבור האיראני, אלא לכיסיהם של כמה אנשי דת מושחתים, ולכיסים של מקורביהם.
איך תומכים בשליט שעושק אותך?
"אפשר לשטות בכל האנשים חלק מהזמן, או בחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי אפשר לשטות בכל האנשים כל הזמן". האימרה הזאת מיוחסת (ככל הנראה שלא בצדק) לאברהם לינקולן, והיא מבשרת את סופו של כל שלטון רקוב ומושחת. אבל המהפכה האיסלאמית באיראן נהנתה, לפחות בתחילת דרכה, מתמיכה ציבורית רחבה. איך, בעצם, קורה שאנשים תומכים בשליטים שעושקים אותם? זה לא קורה סתם ככה.
מדונלד טראמפ ועד ולדימיר פוטין, שהוא ככל הנראה האיש העשיר ביותר בעולם, ומן האייתוללות בטהרן ועד חבריו הטייקונים של ראש הממשלה נתניהו, השילוש הקדוש הון-שלטון-עיתון תמיד עובד מצוין. כסף גדול, שליטה במערכת הפוליטית, ושליטה בערוצי תקשורת הולכים טוב מאוד יחד. תוסיפו לתערובת הזאת גם מנהיג כריזמטי, ותוסיפו אויב חיצוני ואויב פנימי שניתן לשסות את רוב הציבור בשניהם, וקיבלתם מתכון מנצח לשחיתות ממוסדת בחסות הפטריוטיות ו/או הדת. זה עובד בטהרן, במוסקבה, בוושינגטון, וגם בתל אביב וירושלים. אבל זה לא יעבוד לתמיד.
אני לא מנסה לטעון שנתניהו וחבר מרעיו גרועים כמו האייתוללות. הם לא. נתניהו הוא מנהיג שנבחר בבחירות חופשיות, במדינה דמוקרטית שיש בה חופש דיבור מלא – כזה שמאפשר לי לכתוב את מה שאני כותב כאן, בלי הגבלה ובלי פחד. נתניהו שולט מכוח החוק ובמסגרתו, וכאשר הוא יפסיד בבחירות, הוא יילך הביתה בשקט. אבל נתניהו יודע את מה שיודעים בטהרן, בעזה, בביירות וגם בדמשק – שאין כמו ליבוי השנאה לאויבים מבחוץ ומבפנים כדי להסיח את הדעת משחיתות אישית, מעריצות הממון, ומאי-צדק בחלוקת המשאבים הלאומיים.
תמיד מגיע לבסוף הרגע שבו המסווה נקרע פתאום מעל פני השליטים. המלך מתגלה במערומיו ובכל רשעותו, ואנשים רגילים לגמרי הופכים ברגע אחד לגיבורים. איך זה קורה? שאול טשרניחובסקי כתב "כי עוד נפשי דרור שואפת, לא מכרתיה לעגל פז", ולפעמים זה נכון.
אחת התגליות המסקרנות והלא-צפויות בפסיכולוגיה מחקרית בשני העשורים האחרונים היא שתינוקות נולדים – ממש כך – עם יכולת בסיסית להבדיל בין טוב לרע ובין צודק ולא-צודק. ולא רק זה: רוב התינוקות בגיל 10 חודשים נוטים באופן טבעי להעדיף את הטוב והצודק על הרע והאכזר – גם כאשר זה בניגוד לאינטרסים האישיים שלהם. זה מה שמראים מחקריהם של פאול בלום, קארן וין וקיילי המלין, שבדקו כיצד מגיבים תינוקות רגילים לגמרי לתיאטרון בובות שבו מתרחשות אינטראקציות הוגנות ולא-הוגנות.
כפי שכבר כתבתי כאן, לאורך רוב ההיסטוריה האנושית האמינו רוב האנשים החכמים – פילוסופים, מדענים ומדינאים, מקיסרי רומא ועד תומס הובס, וממקיאבלי ועד זיגמונד פרויד, שחוק הטבע הוא "אדם לאדם זאב". אבל ככל הנראה זהו רק חלק מן האמת, ואולי לא החלק החשוב ביותר. בשורה התחתונה, בני אדם רגילים לגמרי שואפים לא רק לכוח ולתענוגות, אלא גם לצדק וחופש.
אז אני, באופן אישי, מפרגן לאיראנים הצעירים שברחובות, ומאמין שבסוף הם יצליחו. זה אולי ייקח זמן, אבל זה יקרה. בעולם של רשתות חברתיות ומציאות וירטואלית אפשר להפיץ בקלות רבה פייק ניוז, זה נכון, אבל גם הרבה יותר קשה להחריש את קולה של האמת.
לפנייה לכתב/ת 
