מתחמם, חם, לוהט: פלייאוף ה-NFL יוצא לדרך
ההכנות הסתיימו, העונה הסדירה נגמרה ועכשיו הגענו למאני-טיים. ניו אינגלנד ופיטסבורג אמורות להילחם על מקום בסופרבול, פילדלפיה בדעיכה, אטלנטה, ניו אורלינס, לוס אנג'לס וקרוליינה עשויות להפתיע ואל תספידו את מינסוטה
זה עומד להיות פלייאוף איכותי, אחרי עונה בה כמה קבוצות שיחקו פוטבול יוצא דופן, אבל גם פלייאוף מוזר מאוד. כי סיבוב הוויילד קארד עשוי להיות לוהט יותר מהשלבים שאחריו, כי קבוצה אחת שסיימה בראש האזור שלה תגיע למשחק הראשון בבית כשרבים מאמינים שאין לה סיכוי לנצח, כי אחרי הרבה שנים מארחת הסופרבול נמצאת חזק בתמונת ההגעה אליו, וכי נראה שמשחק אחד יכריע את גורל האליפות - והוא אפילו לא יהיה הגמר עצמו.
לא פחות מעניין מכך הוא הקרב על ה-MVP, כאשר ייתכן שלא נראה קוורטרבק זוכה בכבוד השנה, אלא שחקן התקפה אחר בגלל הרמה הגבוהה שראינו. אבל זו שאלה לזמן אחר. עכשיו הגיע הזמן להעיף מבט על הרגעים שהאוהדים בארה"ב מחכים להם בציפייה דרוכה.
AFC
ניו אינגלנד (1), 3:13
טום בריידי שערורייתי. הוא דוחף את עצמו רחוק יותר בכל פעם, ואחרי מעשה הכשפים שביצע בסופרבול האחרון, חזר בגיל 40 לתת עוד עונה מטורפת, שמציבה אותו גבוה למדי בהערכות בנוגע לזהות ה-MVP של העונה. רק בארבע מ-16 עונותיו המלאות הוא סיים עם דירוג מוסרים טוב יותר, ורק בארבע מהן מסר יותר יארדים. ה-4,577 שלו מציבים אותו במקום הראשון בליגה העונה, ו-32 הטאצ'דאונים שווים את המקום השלישי. כשהוא משחק ככה, לא פלא שהפלייאוף יוצא לדרך כאשר סוכנויות ההימורים מציבות את האלופה המכהנת כפייבוריטית לקחת עוד תואר.
הדבר היפהפה הוא לראות איך בכל פעם ניו אינגלנד מתמודדת עם בעיה אחרת - פציעות, נפילות מתח, שינויים בסגל - וחוזרת מפחידה עוד יותר. זו קבוצה שיצרה לעצמה שונאים לאורך השנים, אבל גם אותם מבקרים לא יכולים להתעלם מניצוץ הגאונות שעומד מאחורי ההצלחה המתמשכת. כזכור, הקבוצה פתחה את העונה בהפסד ביתי לקנזס סיטי, ואחרי ארבעה מחזורים עמדה על 2:2, כשההגנה שלה מדורגת במקום האחרון בליגה (!), ובאחד משני המקומות האחרונים ביארדים ובטצא'דאונים במסירה של היריבה, בדירוג המוסר של הקוורטרבקים שממול ובדאונים הראשונים שאיפשרה. אבל פאניקה לא הורגשה שם. מאמן ההגנה המוערך מאט פטרישיה הסביר שזה פשוט היה עניין של זמן ועבודה קשה, ועד לסיום העונה הסדירה ניו אינגלנד ספגה הפסד אחד נוסף בלבד.
עוד בעיה מוקדמת שבלטה מאוד הייתה ההיעדרות של ג'וליאן אדלמן שגמר את העונה לפני שהתחילה בגלל פציעה, אבל דני אמנדולה היה יציב מאוד כאופציה ליותר מסירות, והטרייד שהביא את ברנדין קוקס מניו אורלינס התברר כמעולה ככל שהוא נכנס יותר לעניינים. גם הוא וגם רוב גרונקובסקי תפסו יותר מאלף יארד.
אבל דבר שמתברר כחשוב יותר לקראת הכניסה לפלייאוף הוא ההתבססות של רץ מוביל. מייק גיליסלי פתח את העונה חזק, רקס ברקהד וג'יימס ווייט תרמו את שלהם, אבל שלושתם לא משתווים לפוטנציאל של דיון לואיס. אחרי אותם ארבעה משחקים חלשים הוא התחיל לקבל יותר נגיעות בכדור, ובחודש האחרון התפוצץ עם שני משחקים תלת-ספרתיים ועוד שניים בהם רץ ליותר מ-90 יארד. יחד עם יכולת התפיסה, זו הפעם הראשונה בשלוש עונותיו בקבוצה שהוא מממש את היכולת ונותן ממד איכותי. כל האלמנטים האלו ביחד - ובמיוחד בריידי ויכולת ההרתעה של הקבוצה - הופכים אותה לכוח דומיננטי כפי שהתרגלה להיות.
פיטסבורג (2), 3:13
דיברנו בפתיח על המשחק המכריע. וסביר להניח שגמר ה-AFC יהיה משמעותי יותר מאשר הסופרבול. מבחינת עקביות, אפשר לומר בבירור שניו אינגלנד ופיטסבורג היו שתי הקבוצות הטובות ביותר הליגה השנה (בהמשך נגיע לפילדלפיה ונסביר למה היא מתחתיהן). בעוד ניו אינגלנד המשיכה באותו המומנטום של השושלת שבנתה, הסטילרס פשוט לא השאירו סיכוי ליריבות עם החיבור בין הרץ הטוב בליגה לתופס הטוב בליגה. אולי לוויאון בל סיים שלישי במספר היארדים בריצה אחרי קארים האנט וטוד גרלי, אבל הוא יוצר דברים אחרים בעזרת הסגנון הייחודי והתרומה העצומה בתפיסה. אנטוניו בראון לא שיחק בשני המחזורים האחרונים בגלל פציעה, ועדיין היה התופס המוביל ב-NFL בפער גדול.
בלי לזלזל לרגע בארבע הקבוצות האחרות שעלו לפלייאוף מה-AFC, הן לא משתוות בכלל לאלו שישחקו בסיבוב הוויילד קארד של ה-NFC, כך שנראה בלתי נמנע שניו אינגלנד ופיטסבורג ייפגשו בקרב על הסופרבול, שממנו יש סיכוי גבוה שתצא האלופה. ואין לדעת מה יקרה שם. במפגש ביניהן השנה, שנערך בפיטסבורג, ניו אינגלנד ניצחה 24:27 והשיגה את הביתיות בפלייאוף לא מעט בזכות החלטות גרועות של הסטילרס ברגעי ההכרעה, אבל זה עניין של משחק. באופן כללי, המץ'-אפ ביניהן מאוד שוויוני.
ההגנה של פיטסבורג קיבלה מחמאות על הדרך בו עלתה למשחק ההוא, ואין ספק שהיא למדה את העניין לעומק. באופן ברור היא השתפרה מאז גמר ה-AFC לפני שנה, שגם בו נפגשו שתי הקבוצות וניו אינגלנד טיילה ל-17:36. השאלה היחידה היא איזו פיטסבורג תגיע לאותו משחק, כי הרבה תלוי בזה. מניו אינגלנד אתה יודע מה תקבל, פחות או יותר. הסטילרס בלתי צפויים.
ביום טוב שלהם, אפילו לא בשיאם, הסטילרס המעולים נראים כמו הקבוצה היחידה שיכולה לנצח את ניו אינגלנד בפלייאוף. הם סיימו את העונה עם 10 ניצחונות מ-11 משחקים, כשאתם כבר יודעים מול מי הגיע ההפסד היחיד... אבל בן רות'ליסברגר לא יכול להרשות לעצמו טעויות כמו באותו הפסד, או נפילות מנטליות כמו בתבוסה הביתית המוקדמת לג'קסונוויל, בה נחטף חמש פעמים. אם ביג בן יהיה מרוכז ובראון החלים כמו שצריך מהקרע בשריר התאומים, פיטסבורג תוכל ללכת עד הסוף.
ג'קסונוויל (3, 6:10) - בפאלו (6, 7:9), ראשון
אפשר לקרוא לג'קסונוויל הפתעת העונה, אבל לעשות את זה מאוד בזהירות. ה-AFC דרום היה הבית החלש בליגה העונה בגלל הפציעות של אנדרו לאק מאינדיאנפוליס ודשון ווטסון מיוסטון, והג'גוארס הגיעו גבוה לא מעט בזכות 0:4 במשחקים מולן. ב-ESPN ריכזו את הביקורות על בלייק בורטלס, שמגיעות ללא הרף, ובין השאר נטען שם שהוא ייחנק בפלייאוף ושמדובר בקוורטרבק בינוני ומטה. ויודעים מה? באמת הלו"ז של ג'קסונוויל היה קל, אבל ניצחונות על סיאטל ובפיטסבורג הם לא בדיחה, ואף אחד לא נתן את המאזן הזה במתנה לקבוצה. ההתקדמות שלה השנה הייתה הרבה באדיבות הרץ הרוקי לנארד פורנט, שם שאפשר לבנות עליו, והגנה מעולה שבתשעה ממשחקיה - וזה המון - ספגה 10 נקודות או פחות.
ועדיין, בפאלו יכולה לנצח כאן. אחרי ששברה את רצף ההיעדרויות מהפלייאוף הארוך בליגה (מאז 1999) בזכות הטאצ'דאון הדרמטי של סינסינטי בבולטימור, אין לה מה להפסיד. אבל יש אצלה יותר מדי סימני שאלה. טיירוד טיילור הוא קוורטרבק שמעולם לא השאיר חותמת איכות לאורך זמן, וגם העונה הוא כבר סופסל בגלל יכולת חלשה. קלווין בנג'מין הגיע באמצע העונה מקרוליינה כדי לשפר את מצב התופסים, אבל לא התחבר במאה אחוז, ולמען האמת, אם הרץ נהדר לשון מקוי לא יחלים מהפציעה בקרסול, לבפאלו אין הרבה מה לחפש. נראה שהיתרון נמצא בבירור בצד של ג'קסונוויל.
קנזס סיטי (4, 6:10) - טנסי (5, 7:9), שבת
דיברנו על הנושא בהרחבה בעבר. פתיחה של 0:5, שישה הפסדים משבעת המשחקים הבאים, סיום של 0:4. קנזס סיטי יכולה לבוא ולחתוך אותך בתצוגה התקפית מרהיבה עם האנט, הטייט אנד הטוב בליגה טרוויס קלסי, ובטח ובטח המהירות המדהימה של טייריק היל, או פשוט לדעוך באופן בלתי מובן כשהדברים לא מסתדרים כמו שצריך. ובין קיצוניות אחת לאחרת נמצא אלכס סמית', שנתן עונה טובה מאוד, אבל לא שיכנע שהפעם הוא יילך עד הסוף. הצ'יפס עדיפים בכל פרמטר על טנסי, אבל כדי להימנע מנפילות זקוקים ליום יציב של האנט, לאלברט ווילסון כאופציה נוספת למסירה ולהגנה אמינה.
טנסי היא סיפור מוזר. במקום לעשות קפיצה נוספת קדימה, מרקוס מריוטה הלך אחורה בעונתו השלישית עם מספרים רעים - 13 טאצ'דאונים (חצי ממה שמסר בעונה שעברה!), 15 כדורים שנחטפו. במידה רבה גם הטייטינס ניצלו את הבית החלש עליו דיברנו בהקשר של ג'קסונוויל (ואפילו ניצחו אותה פעמיים), אבל העונה הייתה מעורערת ולא משכנעת, וטנסי בפלייאוף רק בזכות כמה רגעים קטנים. ובכל זאת יש לה תקווה אחת להפתעה - גם כשמריוטה לא פוגע, דרק הנרי ודמרקו מארי מהווים צמד רצים מעולה, מהטופ של הליגה. הם מתחלקים בנגיעות, מתישים את ההגנה ויודעים גם לתפוס. ועדיין, קנזס סיטי פייבוריטית מוחלטת.
NFC
פילדלפיה (1), 3:13
קשה מאוד לומר דבר כזה, אבל נראה שעם הביתיות, ואחרי העונה הנפלאה שהעבירה, פילי בסכנה אמיתית לעוף בסיבוב השני כאשר תקבל את אחת מארבע קבוצות הוויילד קארד הנהדרות שמחכות לה. קרסון וונץ היה כ"כ טוב השנה, עד כדי כך שעדיין יש סיכוי שיוכתר ל-MVP למרות שגמר את העונה שלושה מחזורים לסיום, אבל העוצמה של האיכות שלו מדגישה את הפער ביכולת של האיגלס איתו ובלעדיו.
ניק פולס, פעם התקווה הגדולה של האיגלס שמצא את דרכו בחזרה לקבוצה, הוא קוורטרבק טוב בבסיסו. אבל את מה שהראה בשלושת המחזורים בהם תפס את מקומו של וונץ אי אפשר לתקן בשבוע החופש שמחכה למועדון. ההפסד במחזור הסיום, 6:0 ביתי לדאלאס, כבר היה מחפיר. הוא שיחק רק רבע אחד, בו נחטף פעם אחת, לפני שנשלח לנוח לקראת הפלייאוף. זו הייתה החלטה בעייתית של המאמן דאג פידרסון, כי למרות שהאיגלס שיחקו בהרכב חסר, זו הייתה הזדמנות פז לתת לפולס עוד קצת זמן להתחבר לקבוצה. וכרגע הוא ממש לא מחובר.
המצב של אלשון ג'פרי ממחיש זאת מצוין. וונץ הפך אותו לבכיר התופסים של הקבוצה, עם עונה יציבה שהראתה שהוא יכול לתרום הרבה גם בפלייאוף. בשני המשחקים האחרונים הוא תפס כדור אחד על שמונה יארד. זה ההבדל בין פילדלפיה הזורמת של וונץ שרצה לאליפות לפילדלפיה המגמגמת של פולס שהשאיפה הזו הולכת ומתרחקת ממנה.
בכל זאת, אי אפשר להיות רק שליליים, כי הקבוצה עשתה דברים מדהימים העונה. הטרייד הגאוני שהביא ממיאמי את ג'יי אג'איי נתן לאיגלס כוח עצום במשחק הריצה, כשאג'איי משלים את לאגרט בלאנט הוותיק והיעיל. שניהם יכולים להחזיק התקפות לבדם בזמן שפולס מחפש את עצמו. ההגנה היא הרביעית בטיבה בליגה, ויכולה לתת לפולס הרבה ביטחון אם תשיג לו עוד ועוד כדורים. זה עומד להיות אתגר אמיתי עבור אחת הקבוצות המלהיבות בליגה, אתגר שכרגע לא נראה שתצליח לעמוד בו.
מינסוטה (2), 3:13
בעוד כחודש האצטדיון של הווייקינגס יארח את הסופרבול, והם נואשים להיות שם. יש שם אחד עליו יקום וייפול כל המסע הזה. קייס קינאם התחיל את העונה כקוורטרבק השלישי של מינסוטה, שחקן שכבר ערך פה ושם הופעות בליגה אבל מעולם לא התבלט. בעונה שעברה הוא היה הקוורטרבק הראשון של הראמס לאורך רוב השנה, והיה די זוועתי. הוא היה אמור להיות המחליף של סם ברדפורד בזמן שטדי ברידג'ווטר מחלים, ואז לצפות בשניהם נאבקים על העמדה. מה קרה במקום?
משום מקום, אבל באמת משום מקום, קינאם הפך מעוד אחד מאותם קוורטרבקים מחליפים שמטיילים בליגה ומחכים לצ'אנס לאחד השחקנים המדוברים ב-NFL. עם יחס מצוין של 22 טאצ'דאונים מול שבעה איבודים, הוא ניצל את בעיית הפציעות של ברדפורד וברידג'ווטר ושינע שבוע אחרי שבוע את ההתקפה, כשבכל פעם מחדש הקהל הופתע מכך שהוא לא חוזר לממדים הטבעיים שלו. הקבוצה סיימה את העונה עם 11 ניצחונות מש-12 משחקיה האחרונים, ובזכות היעילות של קינאם, הצליחה גם להמציא את עצמה מחדש על הדרך.
הרי חשוב לזכור שמינסוטה התחילה את העונה בכיוון אחר לגמרי, רוכבת על הגב של הרץ הרוקי דלווין קוק שנתן ארבעה משחקי בכורה מעולים. אבל אז הוא נפצע וגמר את העונה, והקבוצה נשענה יותר על משחק המסירה עד שהרץ המחליף לטוויוס מארי נכנס לכושר (והוא מגיע לפלייאוף בכושר מעולה). אדם ת'ילן האלמוני הפך לסופרסטאר בזכותו, וגם סטפון דיגס והטייט אנד קייל רודולף יעילים. השאלה היחידה ברורה: קינאם מעולם לא שיחק בפלייאוף, והיבט הניסיון חשוב מאוד במעמד הזה - האם הוא יהיה מסוגל לשמור על אותה יכולת?
לפחות על דבר אחד במינסוטה יכולים לסמוך במאה אחוז, וזה נשק שמביא אליפויות. הווייקינגס מחזיקים בהגנה הטובה בליגה, שסופגת רק 15.8 נקודות למשחק. זה מה שמנצח משחקים לחוצים. מינסוטה תהיה חייבת לעבור שני משחקים קשים מאוד כדי להגיע לסופרבול הביתי. היא בהחלט מסוגלת לעשות את זה.
ראמס (3, 5:11) - אטלנטה (6, 6:10), שבת
לוס אנג'לס נראית כרגע כמו קבוצה שתטוס לעבר הסופרבול בעונה הבאה ותיתן פייט אמיתי על המקום הראשון ב-NFC. היא בנויה כ"כ טוב, שיהיה מרתק לראות לאן זה יכול להתפתח. אבל האם היא מסוגלת לאיים על התואר כבר השנה? אל תפסלו את האפשרות. המפתח הראשון היה תיקון הטעות הבולטת של העונה שעברה - ג'ארד גוף נבחר ראשון בדראפט ויובש בלי סיבה טובה (לטובת קינאם, אגב), והשנה הוא כבר האיש עם המפתחות והציג יכולת מעוררת הערכה. הוא לא נבחר ראשון בגלל העיניים היפות שלו, זה חתיכת קוורטרבק שעוד ישתפר. המפתח השני הוא הרץ טוד גרלי, שסיים את העונה בכושר שהעלה אותו כמועמד ל-MVP. המפתח השלישי הוא ההגנה הנהדרת.
וזה המפתח החשוב מכולם לקראת המשחק. אחרי ההפסד הטראומתי בסופרבול, אטלנטה עברה עונה קשה. הבעיה העיקרית שלה הייתה לשמור על יציבות בהתקפה, זו ששעטה לעבר הגמר הקודם. פתאום מאט ראיין, ה-MVP היוצא, כבר לא דייק כמו פעם. פתאום חוליו ג'ונס לא שמר על מומנטום. פתאום הציוות של הרצים דבונטה פרימן וטווין קולמן לא הביא את התוצאות המיוחלות. הפלקונס יהיו חייבים למנוע מגרלי חופש פעולה, ומצד שני לשים נקודות על הלוח בקצב, כי זו הדרך שלהם. רק בגלל ה-7:42 של הראמס בסיאטל מפתה להגיד שהמשחק שלהם, אבל הוא יהיה כמעט הכי צמוד בוויילד קארד. ההימור? הניסיון של אטלנטה יכריע מול הילדים של הראמס בקרב גדול.
ניו אורלינס (4, 5:11) - קרוליינה (5, 5:11), ראשון
ברוכים הבאים ל-משחק של השלב, לקרב הצמוד ביותר, למפגש מצמרר ממש. זה היה יכול להיות בשקט גמר ה-NFC, אבל לא נתלונן על דרמה מוקדמת. דיברנו על צמדי רצים טובים, אבל קשה להתחרות השנה עם אלווין קמארה ומארק אינגרם. הרוקי
קמארה שיגר את עצמו לתוך הליגה באגרסיביות, שחקן יוצא מן הכלל שגם תופס מצוין, מעבר לעובדה שהוא חורך במהירות ובעוצמה כל הגנה. אינגרם המנוסה יותר העמיד בעונתו השביעית בקבוצה את המספרים הטובים ביותר שלו, 1,124 יארד ו-12 טאצ'דאונים. הם גולת הכותרת בהתקפה של שון פייטון, שתמיד אהב להעמיד מסביב לדרו בריז קבוצות מלהיבות שיודעות ליצור תוצאות גבוהות. הסיינטס חזרו להיות כיפיים אחרי שנים של דשדוש.
ויש להם יתרון פסיכולוגי יפה על קרוליינה, אחרי שניצחו אותה פעמיים העונה. בשני המקרים ההגנה החזקה של הפנת'רס נכשלה וניו אורלינס עברה את רף 30 הנקודות, וכאן יוכרע המשחק הזה. דו קרב התקפי הוא משהו שקרוליינה לא תהיה מסוגלת לעמוד בו. אבל הסיבה האמיתית לכך שנראה שניו אורלינס תנצח היא חד הממדיות של הפנת'רס. לא תקין שהרץ המוביל הוא גם הקוורטרבק שלך - קאם ניוטון - בזמן שג'ונתן סטיוארט ממשיך לגרד מספרים נמוכים והרוקי כריסטיאן מקאפרי יעיל יותר כתופס. ניוטון נאלץ לעשות יותר מדי לבדו, ואם החיבור בינו לבין גרג אולסן לא יחזור במהרה להיות כפי שהיה לפני הפציעה של הטייט אנד, אז גם משחק המסירה קרוליינה ייתקע. היתרון הגדול ביותר של קרוליינה על ניו אורלינס הוא באיכות ההגנה, ולא בטוח שזה מספיק.
לוח הזמנים של משחקי הוויילד קארד
קנזס סיטי צ'יפס - טנסי טיטאנס, שבת 23:35
לוס אנג'לס ראמס - אטלנטה פלקונס, בין שבת לראשון 3:15
ג'קסונוויל יגוארס - בפאלו בילס, ראשון 20:05
ניו אורלינס סיינטס - קרוליינה פנתרס, ראשון 23:40
לפנייה לכתב/ת 
