עונש לסרבן הגט: אשתו תגור 5 שנים בדירתו ללא שכירות

במשך עשור סירב גבר לתת גט והמקרה הגיע לבית הדין הרבני הגדול. כשהגט ניתן, מצאו הדיינים פתרון כיצד האישה לא תצא בידיים ריקות

עו"ד עדי אלאלוףפורסם: 08.01.18 , 07:09

בית הדין הרבני הגדול בירושלים קבע לאחרונה שאישה שחיכתה במשך כ-10 שנים לגט מבעלה, תוכל להמשיך לגור בדירתו עם ארבעת ילדיהם במשך חמש שנים נוספות, מבלי לשלם דמי שכירות. הדיינים קבעו כי האישה אמנם לא הוכיחה שהיא זכאית לחלק מהדירה, אבל לא ייתכן שהיא תצא מהנישואים "וכותנת לעורה".

בני זוג היו נשואים זה 26 שנים. יחסיהם היו קשים מתחילת הקשר, וגם הפרידה לא התנהלה בקלות. יותר מ-10 שנים חיכתה האישה שבעלה יאות לתת לה גט, אלא שהוא התנה את הגירושים בכך שתוותר על הכול. עקב הסרבנות שלו הגיע התיק עד לבית הדין הגדול, שהצליח לבסוף לשכנע את הבעל להתגרש תוך שהבטיח כי לאחר הגירושים תידון חלוקת הרכוש בפניו.

תביעה

בעל סירב לתת גט – בית הדין זימן את הוריו

עו"ד מאיר גבעתי

במשך חודשים עיגן גבר את אשתו חרף החלטת בית הדין הרבני בחיפה. הרב יצחק אושינסקי ביקש ללמוד על מקור הסרבנות וקרא להוריו של הסרבן

בעל סירב לתת גט – בית הדין זימן את הוריו

ואכן, לאחר שבני הזוג התגרשו סוף סוף התקיימו בבית הדין הגדול כמה דיונים בנוגע לדירה שבה חיה המשפחה, ואותה קיבל הבעל בירושה מהוריו. הסוגיה המרכזית שהעסיקה את הדיינים - הרב הראשי לישראל דוד לאו, והרבנים אליעזר איגרא ודוד דב לבנון - הייתה אם לאישה יש זכות לקבל חלק מהדירה.

הגבר טען שהדירה לא נחשבת רכוש משותף לפי חוק יחסי ממון, שהרי קיבל אותה בירושה. אם כבר, לטענתו, היא חייבת לו דמי שכירות על 10 השנים שבהן היא חיה בה מבלי לשלם. האישה טענה מנגד שהפסיקה הכירה ב"הלכת השיתוף הספציפי" בעיקר בדירת מגורים ששימשה את המשפחה, ובפרט כשהיא השקיעה כספים בשיפוצה ובהרחבתה.

הבעל טען בתגובה שהלכת השיתוף לא מתקיימת כאן משום שהוא וגרושתו מעולם לא חיו חיי שיתוף – לא כלכליים ולא זוגיים, ואף הכחיש שנערך בדירה שיפוץ משמעותי.

"מעין כתובה מורחבת"

הדיינים הלכו לראות את הדירה במו עיניהם ומסקנתם הייתה שהאישה דיברה אמת שכן הנכס אכן הורחב. למרות זאת הם דחו את טענת השיתוף וציינו שההשקעה של האישה נעשה בתקופה שהדירה הייתה שייכת להוריו של הבעל – שעוד היו בחיים – ואילו הלכת השיתוף חלה רק על בני הזוג עצמם.

עוד נקבע כי אחד התנאים להוכחת "שיתוף ספציפי" בדירה הוא קיום חיי שיתוף והרמוניה – מה שללא ספק לא התקיים בין השניים, שניהלו חיי מריבה ומדון לאורך כל שנות הנישואים.

אך למרות כל האמור, הדיינים קבעו שהאישה לא תצא בידיים ריקות, שכן לשיטתם מגיע לה סכום שישקף את ההשקעה בדירה וכן פיצויי גירושים שהם מעין "כתובה מורחבת". לדבריהם, "אין זה סביר שאישה תצא לאחר שנים של נישואין והשקעה בבית ובגידול הילדים ללא כל תמורה הולמת וללא קורת גג וכל רכוש, כאשר יש לאיש קורת גג ומקור לפצות את אשתו".

מאחר שהיה קושי להעריך את שווי הדירה וההשקעה בה, ולאחר שהסתבר שהבנייה לא הייתה חוקית, החליטו הדיינים להמיר את הפיצויים בהענקת זכות מגורים של חמש שנים נוספות לאישה – ששוויה הוערך בכ-180 אלף שקל.