חיים חדשים לבני נוער בפנימייה: "מקום לפרוח בו"
בכפר הנוער כנות מפעילים את הרפת בני נוער, שחלקם מצאו עצמם במצבים לא פשוטים בחיים, כמו גם מתחם שפתוח לקהל הרחב ואחראים לתפעולו ולתזרים הכספי. "בלי הכפר לא יודע איפה הייתי עכשיו", מספר יניב. תמר מוסיפה: "זה המקום שירים ילדים ממשפחות הרוסות"
"המקום הזה שינה לי את החיים. בלי הכפר אני לא יודע איפה הייתי עכשיו. אני לא רוצה להגיד איפה כל החברים שלי נמצאים ובמה הם מתעסקים" - במילים אלה מסביר יניב שולמן, תלמיד כיתה ט', את הבחירה להשאיר את המשפחה והחברים מאופקים מאחור, ולעבור כבר בכיתה ז' למסגרת של פנימייה בכפר הנוער כנות שליד גדרה.
בכפר הנוער מתחנכים 520 בני נוער בכיתות ז' עד י"ב, מהם 360 בתנאי פנימייה, שכוללת מלבד בית הספר גם מערך חוגים נרחב במגוון של כ-20 תחומים, בדגש על חקלאות. החניכים מפעילים בין היתר את הרפת בכפר, את האורווה - שבה הם לומדים רכיבה מקצועית על הסוסים שבהם הם מטפלים ואת "חוות החוויות" – שהיא מתחם של פינת חי, ג'ימוברי ופינות יצירה. האתר פתוח לקהל הרחב בשבתות ומנוהלת על ידי התלמידים עצמם כמיזם עסקי לכל דבר.
הכפר מציע לחניכים גם להתמקצע בתחומים כגון מוזיקה או כדורגל. בין היתר פועלת בכפר להקת זמר ומחול ייצוגית ומשחקות בו ארבע קבוצות כדורגל במסגרת הליגות השונות של ההתאחדות לכדורגל - שכולן מורכבות מחניכי הפנימייה.
אך לצד החום הרב והאווירה הביתית, אי אפשר להתעלם מכך שבכל זאת מדובר במסגרת שאחראית על החניכים 24 שעות ביממה, ומחייבת אותם ללוח זמנים קפדני שכולל אפילו מסדרים - לא משאת נפש של נער או נערה אופייניים.
"אנחנו חושבים שבעולם המודרני בן אדם צריך להיות מסוגל לעבוד במסגרות, על פי סדר", ממשיך כהן. "אחרת הוא לא יצליח וזה לא משנה כמה הוא חכם. וזה מה שאנחנו מספקים להם ודורשים מהם. אנחנו מתמודדים עם אתגרים שמתמודדים איתם בכל מסגרת חינוכית אחרת, אבל מה שמבדיל הוא דרך הטיפול שלנו. העובדה שהכללים שלנו מאוד ברורים ואנחנו לא מגמגמים מבהירה לחניכים מהר מאוד את המסגרת".
החיים אחרי ההחלטה לעזוב את הבית
בני הנוער בפנימייה מגיעים מרקעים שונים ומכל קצוות הארץ. בין אם גדלו בקיבוץ או בשכונת מצוקה, בין אם הם עולים חדשים או שנולדו בישראל - בכור ההיתוך של הפנימייה הם מתחילים מחדש במקום שבו בוחנים אותם על בסיס אישיותם וכישרונותיהם בלבד.
"הגעתי ממקום שבו האנשים הם פחות או יותר מאותו סוג, ופה אתה מכיר עולם אחר", מתארת תמר קרסק מהמושב יפית שבבקעת הירדן, תלמידת כיתה י"א בפנימייה. "בשנה הראשונה שלי, בכיתה ט', הייתי בחדר אחד עם נערות ממוצא רוסי, אמריקני ואתיופי – בנות של עולים חדשים. אתה נחשף להמון שוני. יש המון ילדים ממשפחות הרוסות שצריכים מקום שירים ויחזיק אותם".
תמר מספרת כי על אף שגדלה במשפחה חמה ותומכת, לא מצאה את מקומה במושב והחליטה כי פנימייה היא הפתרון. "התיכון שהייתי בו היה מאוד מרובע. או שהסתדרת בו או שנפלת ונהיית אומלל. ואני הייתי אומללה", היא מספרת. "לא הייתי מדברת הרבה, הייתי רבה המון עם כולם, מוציאה מורות מהכיתה בבכי. הממוצע שלי במתמטיקה היה 15".
"אנחנו מצליחים לקחת את החניך שמגיע לפנימייה ולשים אותו בלב המיינסטרים הישראלי", מתגאה מנהל כפר הנוער, ד"ר חזי יוסף. "הוא יעשה תעודת בגרות, צבא, אוניברסיטה ואחר כך יהיה אזרח פרודוקטיבי שמשלם מיסים. אנחנו לא רוצים שיגיע לכאן ילד ויגיד שיש לו תעודת מצוקאי. הקהילה שלנו לוקחת ילד מהבוקר ועד הערב ואחראית על כל ההתפתחות שלו. אנחנו מעבירים אותו מהר מאוד לחלק החזק של החיים".
ההסתגלות למעבר לפנימייה לא תמיד פשוטה, והחודשים הראשונים עשויים להיות קשים. "כשאתה מגיע אתה מקבל שוק של החיים", מתאר שולמן. "אתה לא רגיל למסגרת, אתה מתגעגע למשפחה ומאבד כמעט את כל החברים מהבית. אבל עכשיו אני מתחיל את השנה השלישית שלי פה והכי כיף לי בעולם במקום הזה", הוא מסכם.
לפנייה לכתב/ת 
