מכת מדינה: הרעל החוקי שהורג מאות כלבים משוטטים
מאות כלבים משוטטים מומתים מדי שנה באמצעות הרעל סטריכנין. הגסיסה מזעזעת: במשך שעות ארוכות הם סובלים מכאבים ופרכוסים ולבסוף מתים מחנק. החוק קובע כי מותר להשתמש בסטריכנין רק כמוצא אחרון, אחרי תהליך אישור מסובך, ווטרינרים מסתייגים מהסבל המיותר לחיות. בפועל מסתבר ש־100 אחוז מהבקשות מאושרות, גם באזורים שבהם אין כלבת כבר שנים. משרד החקלאות: נקפיא את השימוש ברעל
תחילה באות התכווצויות השרירים. עד מהרה הן מתחלפות בכאבים עזים, ואז נתקפים בפרכוסים בלתי נשלטים, שנמשכים שעות ארוכות. לבסוף מגיעה התשישות. אפיסת כוחות מוחלטת, שאחריה לא נותרים כוחות אפילו לנשום.
ואז מגיע המוות, מוות נורא, מחנק. כך נראית הרעלת סטריכנין. כך נראה מותם האכזרי של מאות כלבים משוטטים שמורעלים מדי שנה. למרות שהחוק מגביל מאוד את השימוש ברעל, בדיוק בגלל הייסורים שהוא גורם, נראה שהאצבע שמאשרת את השימוש בו קלה מאוד על הדק המוות.
לפי התקנות, השימוש בסטריכנין אמור להיות המוצא האחרון, רק לאחר שמוצו כל האפשרויות האחרות. בנוסף, רק השירותים הווטרינריים רשאים לספק את הרעל לרשויות המקומיות, ורק לאחר שהוגשה להם בקשה מסודרת שמפרטת מה נעשה על מנת למנוע את ההרעלה.
"מגפת מוות": אישור כמעט אוטומטי לשימוש
ממסמכים שהגיעו לידינו עולה כי מועצות ועיריות רבות ברחבי הארץ מבקשות ממשרד החקלאות היתר להשתמש ברעל הקטלני – ומקבלות אישור באופן שנראה כמעט אוטומטי. מאותם מסמכים עולה, למשל, כי כל הבקשות להרעלה שהוגשו בשנים 2016 ו־2017 התקבלו. המשרד לא דחה ולו בקשה אחת. גורמים בשירותים הווטרינריים מודים כי השימוש בסטריכנין נחוץ לעיתים כדי לשמור על בריאות הציבור, אך ארגוני זכויות בעלי החיים מכנים את המצב הנוכחי "מגפת מוות".
סכנה מבית: כלבים שננטשו חזרו לצוד בטבע
חשוב להבהיר: היעד של ההמתה בסטריכנין אינו הכלב הפרטי שלכם שהלך לאיבוד ומסתובב לבדו ברחובות העיר. היתרי ההרעלה ניתנים כדי לטפל במה שמכונה בעגה המקצועית "כלבים מתפראים".
אלה כלבים שבשנים האחרונות עברו תהליך מזורז של הפיכה לחיות בר כשהם "נהנים מכל העולמות": מצד אחד, הם מתנהגים ממש כמו זאבים, ומצד שני הם לא חוששים מקרבת בני אדם, ולעיתים הם לא מהססים לתקוף אותם.
הכלבים המתפראים נעים בלהקות גדולות, צדים באופן מתואם וגורמים לנזקים סביבתיים ניכרים. גם משום שהם טורפים חיות בר, וגם משום שהם דוחקים את הטורפים הטבעיים. איש לא מכחיש שהכלבים המתפראים הם בעיה. השאלה היא איך לפתור אותה.
"לכידת בעלי חיים יכולה להיעשות באופנים ובאמצעים שונים", נכתב בהוראת "נוהל שימוש ברעל" של השירותים הווטרינריים. באשר לשימוש ברעל הסטריכנין מודגש בנוהל כי השימוש בו ייעשה "רק לאחר שנעשו כל הניסיונות, בגדר הסביר, כדי לטפל בבעיית בעלי החיים המשוטטים והמנהל שקל את כל הסיכונים ושוכנע כי אין אמצעים נוספים, פרט להרעלה, אשר ניתן לנקוט בהם".
הנוהל מציין שורה ארוכה של פעולות שיש לנקוט בטרם יורעלו למוות בעלי החיים: שימוש ברצועות חנק, מוטות תפיסה, מלכודות, רשתות זריקה, רובה חיצים, שימוש בכלובים ובמחסומים ורובי הרדמה. חוק צער בעלי חיים מדגיש גם הוא את המעמד המיוחד של ההמתה בסטריכנין: "לא יומת בעל חיים בסטריכנין או ברעל אחר שקבע המנהל בהודעה ברשומות, אלא אם כן נתן המנהל היתר לכך".
החוק להסדרת הפיקוח על כלבים מדגיש גם הוא כי ההמתה תיעשה על ידי רופא וטרינר עירוני, מפקח, או רק במקרים ש"מפאת התנהגותו של הכלב לא ניתן לתופסו מבלי שתישקף סכנה מוחשית של פגיעה בחייו או בגופו, שלו או של זולתו".
המתה חוקית, אך מדובר במוצא אחרון ומסוכן
החוק ברור אפוא: ההמתה לכשעצמה חוקית, אבל היא מוצא אחרון. בנוסף, קובעים הנהלים כי הרעלה בסטריכנין תותר רק באזורים המרוחקים מריכוזי אוכלוסייה, שכן מדובר ברעל מסוכן ביותר לבני אדם. אבל המציאות שונה לחלוטין.
תחת הכותרת "פעילות למניעת כלבת" מעבירה עיריית רהט את סיכומי הפעילות שלה בעניין למשרד החקלאות. מהדו"חות עולה, למשל, כי ב־13 ביולי הומתו בשטחה המוניציפלי שישה כלבים משוטטים על ידי שימוש ברעל הסטריכנין. שמונה ימים קודם לכן הומתו עשרה, ב־3 ביולי הומתו ארבעה כלבים, ב־20 באפריל הומתו גם כן ארבעה, שישה ימים קודם לכן הומתו עוד ארבעה, והרשימה נמשכת ונמשכת.
גם ב־2016 הומתו עשרות כלבים בשטחה המוניציפלי של רהט. כל ההמתות והפעולות "למניעת כלבת" אושרו על ידי השירותים הווטרינריים, רק שיש עובדה אחת שחשוב להכיר: אין כלבת ברהט. סקירה של כל מקרי הכלבת שנרשמו בישראל בשנים 2016 ו־2017 מראה כי לא היה ולו מקרה אחד של כלבת ברהט, ואפילו לא באזור.
"בית"ר עילית שוכנת בלב אזור כפרי", נכתב בבקשה שנשלחה מטעם העירייה למנהל השירותים הווטרינריים ב־22 בפברואר 2017. "מעת לעת מופיעות בתוך העיר להקות כלבי פרא אשר עלולים להעביר לאדם מחלות, לרבות כלבת".
"לאחר שבחנתי את בקשתך, אני מחליט להתיר את השימוש בסוקצינילכולין (סוג אחר של רעל ממית הניתן על ידי ירי של חץ) ללכידת כלבי בר משוטטים בתחום הרשות המקומית", כתב ד"ר נדב גלאון, מנהל השירותים הווטרינריים, במכתב האישור שנשלח לעיריית בית"ר עילית ב־24 באפריל. גם במקרה הזה בדיקה מהירה מעלה תמונה דומה לזו של רהט: בשנתיים החולפות לא תועד ולו מקרה אחד של כלבת באזור בית"ר עילית.
גם עיריית אופקים, המועצה האזורית מרחבים, המועצה האזורית שומרון, המועצה האזורית קדומים, באר שבע, בית שמש ויישובים נוספים ביקשו להתיר את השימוש ברעל כדי להמית כלבים בשטחיהם – וקיבלו את האישור. גם במקרה זה לא נרשמו אירועים של כלבת בשטחים המוניציפליים של העיריות והמועצות המקומיות הללו בשנים 2016 ו־2017.
זה לא חייב להתנהל כך: יש עיריות שבוחרות שלא להמית כלבים משוטטים בשטחן. עיריית תל אביב־יפו, למשל, לא ממיתה כלבים בסטריכנין, גם לא את התנים וכלבי הבר המצויים בשטח פארק הירקון. מבדיקה שערכנו עולה כי גם עיריות רמת גן, גבעתיים והרצליה לא עושות שימוש בסטריכנין.
גורמים המכירים את הנושא מגלים כי מחיר של מנת סטריכנין המספיקה להרעלה הוא שקל אחד. ללכוד, לכלוא, לעקר, לסרס ולחסן או להרדים כלב עולה הרבה יותר. בישראל 2018 כנראה צריך לדעת גם איפה להיות כלב.
וטרינר: "הסטריכנין הוא אמצעי קיצוני, לא שגרתי ולא מומלץ"
לא תמיד ניתן אישור גורף לבקשות ההמתה בסטריכנין. מבדיקה שערך מרכז המידע והמחקר של הכנסת עולה כי מ־2010 עד אוגוסט 2015 הוגשו 188 בקשות לשימוש בסטריכנין ואושרו רק 67% מהן.
ד"ר אבי צרפתי, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינריים ברשויות המקומיות, מאשר שבשלוש השנים האחרונות נרשם שינוי במגמה. "עד לפני כמה שנים לא הייתה בעיה דרמטית של כלבים משוטטים, והם היו ממוקדים באזורים מאוד מסוימים, בעיקר בנגב. מדובר בכלבים אומללים שסובלים מתנאי סביבה מאוד בעייתיים. הם חשופים לתאונות דרכים, מפגעים, וכמובן נתונים למלחמות ביניהם. רוב הכלבים הללו הם לא מבויתים ולכן יותר מסוכנים לבני האדם. עם זאת, את חלקם בהחלט אפשר להחזיר לתהליך הביות".
למה היום הבקשות להמתה בסטריכנין מאושרות באופן גורף?
"הריבוי הטבעי של הכלבים, לצד זה שלא נעשו פעולות לדילול במספרם, גרמו לתופעה להתפשט לאזורים כמו השרון ומרכז הארץ. הנושא פשוט לא טופל. לא נעשה, למשל, שימוש בחיצי הרדמה, משום שזה דורש כוח אדם.
"כשווטרינר עומד בפני בעיה נקודתית של כלבים משוטטים, ובוודאי כשהם סמוכים לבתי המגורים – לא תמיד יש לו ברירה".
ד"ר צרפתי משוכנע שהכשל בטיפול בכלבים המשוטטים, שמביא רשויות לנקוט את אמצעי ההרעלה, הוא מערכתי: "אף אחד לא היה רוצה להרעיל כלבים, וברור שצריך ללכוד אותם ולשקם אותם, אבל זה דורש תקציבים, ואין אותם. לכן הרשויות הולכות לפתרונות קצה. הסטריכנין הוא אמצעי קיצוני, לא שגרתי ולא מומלץ".
לד"ר צרפתי חשוב להדגיש כי "ההתפרצות הנוכחית של כלבת לא קשורה לכלבים הללו, אלא לתנים. עם זאת, אנחנו כן מאוד חוששים שזה יעבור אל הכלבים הללו, ואז הכלבת תהיה הרבה יותר קרובה לבני האדם".
תנו לחיות לחיות: "מאות כלבים הומתו ואולי יותר"
עמותת "תנו לחיות לחיות" ביקשה לבדוק כמה מהבקשות להמתה בסטריכנין מאושרות וכמה נדחות. התשובה שקיבלו מהממונה על חוק חופש המידע הדהימה גם אותם: "מבדיקות שנערכו בשיתוף עם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים ביחידת השירותים הווטרינריים שבמשרד עלה כי לא נמצאו החלטות של מנהל השירותים הווטרינריים שלא להיעתר לבקשת היתר שימוש בסטריכנין", נאמר בתשובה שקיבלו.
בכך הודה משרד החקלאות כי בפועל כל בקשה להמית את כלבי הבר מאושרת. "אנחנו מעריכים כי בשנתיים האחרונות הומתו כמה מאות כלבים על ידי סטריכנין, ואולי יותר", אומרת יעל ארקין, מנכ"לית "תנו לחיות לחיות".
לדברי ארקין, אחת הסיבות להמתה ההמונית של הכלבים היא, איך לא, פוליטיקה. "אנחנו יודעים שראשי המועצות לוחצים על הווטרינרים העירוניים להמית את הכלבים כי התושבים לוחצים עליהם. ראשי העיריות לא רוצים להתמודד עם התושבים, ובמקום לנסות ולהרדים את הכלבים או לנסות ללכוד אותם, הם בוחרים בפתרון הקל: פשוט ממיתים אותם".
בכל זאת יש פה גם שאלה של בריאות הציבור, בוודאי כשמדובר בסכנת כלבת. למה סטריכנין הוא לא לגיטימי?
"בעיקר כי הוא לא עובד. אם יש לך להקה של 100 כלבים ועשית מבצע הרעלה בסטריכנין והרגת 20 כלבים, השארת 80 כלבים בשטח. תוך חודשיים כל הנקבות שם ימליטו שוב, ולמה? כי על אותו תא שטח יש להם עכשיו יותר מזון, אז הם יתרבו יותר".
אז מה אתם מציעים?
"לעקר את הכלבים הללו, לחסן אותם ולהחזיר אותם לשטח. ככה נצליח לצמצם משמעותית את מספרם בצורה הומנית וגם נשמור על בריאות הציבור. לא נפתור את הבעיה ב'זבנג וגמרנו'. בריאות הציבור חשובה, אבל גם בעלי החיים חשובים".
יש לציין כי הצעת "תנו לחיות לחיות" נתקלה בהתנגדות מצד המדינה, אך גם גורמים מקצועיים מטילים ספק בהיתכנות שלה. ארקין אומרת כי בסופו של דבר זהו עניין של סדר עדיפויות. "רשות שדואגת גם לבעלי החיים בשטחה – תקצה לכך משאבים. רשות שלא – פשוט תגזור עליהם מוות. למה שישקיעו שקל אחד בבעלי החיים האלו אם הם יכולים לקבל בחינם מהמדינה רעל שימית אותם?"
"המצב יצא מכלל שליטה"
שנת 2018 רק החלה, ובישראל מתגלה בממוצע יותר ממקרה כלבת אחד ביום. גורמים שעימם שוחחנו מכנים את המצב "היסטריה". על רקע העלייה החדה במספר המקרים החדשים עולה שוב, באופן טבעי, שאלת בריאות הציבור לעומת זכויות בעלי החיים.
"ייתכן שהיום אין ברירה אלא להשתמש בסטריכנין, כי אנחנו מדברים על מצב חירום", אומר וטרינר מתוך השירותים הווטרינריים המכיר היטב את הנושא. לדבריו, המצב הנוכחי הוא פרי הזנחה של שנים.
האם לדעתך הווטרינרים החתומים על הבקשה להמית בסטריכנין מציגים תמונה לא נכונה באשר לניסיונות שנעשו על מנת ללכוד את הכלבים?
"אני לא חושב שהם משקרים לחלוטין, אבל יש כמובן דרך להציג כל דבר. בעזרת ניסוח מסוים אפשר להציג תמונה מסוימת, והווטרינרים יודעים מה לכתוב כדי לקבל את האישור".
האם המתה בסטריכנין היא לעתים לא הכרחית?
"סטריכנין זה דבר איום ונורא. זה משהו שכל בן אדם, גם אם הוא לא אוהב בעלי חיים, יזדעזע ממנו. זה מוות נוראי, מתמשך. הגסיסה היא ארוכה ורואים את הסבל בעין. פשוט מוות נוראי. אני לא חושב שמדינת ישראל צריכה להימנע מסטריכנין לחלוטין. יש מצבים שאין מנוס, אבל זה צריך להיות היוצא מהכלל, ולא הכלל".
משרד החקלאות: "הוקפא מתן היתרי שימוש בסטריכנין"
ממשרד החקלאות נמסר: "עמדת המשרד, כיום ובכל יום כבשגרה, הינה לא לפגוע בבעלי החיים וברווחתם ולמנוע כל ניסיון מצד גורמים אחרים לעשות כן. עמדת השר היא נגד שימוש ברעל, ולא ייעשה כל שימוש ברעל. לאור הנחיית השר הוקפא בשלב זה מתן ההיתרים לשימוש בסטריכנין. עם זאת יובהר כי כחלק מההיערכות למצבי חירום ולבקשת משרד הבריאות, השירותים הווטרינריים מגבשים תוכנית מגירה בלבד ורק למקרה בו יהיה חשש לחיי אדם.
"יובהר כי ככלל, האישור לשימוש בסטריכנין ניתן על פי שיקול דעת מקצועי של וטרינר ראשי, כמפלט אחרון ובאופן חריג במקרים בהם מדובר על ערך של בריאות התושבים אל מול בעלי החיים, לאחר שכל החלופות שנעשו על ידי הווטרינר הרשותי לא צלחו, ורק במצבים בהם אין אפשרות לשימוש באמצעי אחר בשל מצב ביטחוני ולאחר שהרשות המקומית פירטה בבקשתה ובאופן מפורט את כל האמצעים שננקטו על ידה טרם בקשתה.
"במקרים הספורים בהם ניתן האישור הוא ניתן באופן קצוב בזמן ובכפוף לנוהל המחייב פיקוח של הווטרינר הרשותי. במרבית המקרים, על אף שניתן אישור לא בהכרח נעשה בו שימוש בפועל על ידי הרשות המקומית". עוד נמסר מהמשרד כי הוא מתאמץ למזער את היקף מחלת הכלבת, ובמסגרת זו הועברו 4.5 מיליון שקל לרשויות המקומיות.
לפנייה לכתב/ת 
