החייזרים של דודו, הנפילה של דנה: המשדרים ששברו את שיאי הרייטינג
אירוויזיון 99', ציפי שביט בתחפושת, "האח הגדול" ואפילו "רשימת שינדלר": כמה משדרים טוענים לכתר של המשדר הנצפה ביותר בתולדות המדינה. אז מי מהם באמת כבש את הפסגה? תלוי מה מודדים, ואת מי שואלים. "70 שנה, 70 שיאים" - פרויקט מיוחד לקראת יום העצמאות: כתבה ראשונה בסדרה
כך או כך, במאי 1998 הסתיים עידן האגדות - והחלה מדידת הרייטינג הממוסדת והרשמית בישראל. באותה שנה ממש, על הבמה בבירמינגהאם שבבריטניה, עשתה הזמרת דנה אינטרנשיונל היסטוריה עם "דיווה": בפעם הראשונה התמודדה זמרת טרנסג'נדרית בתחרות האירוויזיון - ובפעם הראשונה אחרי כמעט 20 שנה כבשה ישראל את המקום הראשון (הישג שלא הצלחנו לשחזר ב-20 השנה שחלפו מאז). שנה לאחר מכן הגיעה תחרות הזמר האירופית לבנייני האומה בירושלים - והפעם היה זה תורה של רשות השידור לקבוע שיא היסטורי: האירוע הפך למשדר הנצפה ביותר בתולדות מדינת ישראל, לפחות מאז שהתחילה המדידה הרשמית.
ב-48.2% ממשקי הבית היהודיים נצמדו למסך ב-29 במאי, ערב התחרות. שיעור הצפייה לפי פרטים, הצופים בפועל, עמד על יותר מ-32%, ולפי נתוני הוועדה הישראלית למדרוג – הנתון שווה ערך ל-1.283 מיליון צופים בישראל של סוף שנות ה-90. מדורת השבט של ערוץ 2, שפעלה קרוב ל-25 שנה עד הפיצול ההיסטורי שהושלם בנובמבר 2017, לא הצליחה בכל אותה תקופה לשחזר את ההישג (מבחינת אחוז הצופים. כמותית, כפי שיוסבר בהמשך, השיא כבר נשבר מאז).
האמת היא שזה כמעט לא קרה: במשך חודשים ארוכים התנהל דיון סוער בנושא - האם לקיים את תחרות האירוויזיון בירושלים? מכשולים היו בשפע: מסגן ראש העיר ירושלים דאז, הרב חיים מילר, שהביע את התנגדותו מייד לאחר הזכייה בבירמינגהאם, ועד האתגר הכלכלי שהציב אירוח האירוויזיון - עלות ההפקה עמדה על כשבעה מיליון דולרים. אבל אהוד אולמרט, שכיהן אז כראש העיר ירושלים, עמד על כך ש"לא תהיה צנזורה תרבותית" - וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע את תמיכתו. המדינה העבירה לרשות השידור את התקציבים הנדרשים, וארבעה חודשים לפני מועד התחרות הוחלט סופית כי בירת ישראל תארח אותה.
את המשדר הנחו יגאל רביד, דפנה דקל וסיגל שחמון. "כל המדינה בערך הייתה מועמדת לתפקיד הזה - מדודו טופז ועד יאיר לפיד", משחזר רביד. "בכל פעם שעברתי במסדרונות רוממה שמעתי לחשים שלא מרוצים מהמועמדים. לרגע לא חשבתי שיש לי סיכוי, אבל ביקשתי שיערכו לי אודישן. למדתי 14 שפות בשביל זה, באתי מוכן. שבועיים אחר כך הודיעו לי שהתקבלתי. דניאל פאר ז"ל, שהנחה את האירוויזיון עשרים שני קודם לכן, הבטיח ש'אתה תראה שיזמינו אותך להנחות ברחבי אירופה בגלל התפקיד הזה', וכך באמת היה. נהניתי מהמעמד הזה עוד שנים ארוכות לאחר מכן. כבר 30 שנה אני מגיש חדשות - ועד היום ברחוב אומרים לי, 'הנה ההוא מהאירוויזיון'".
אבל מאז 99' הלכה אוכלוסיית ישראל וגדלה - וגם אם אף תוכנית לא הצליחה לרשום אחוזי צפייה גבוהים יותר, מבחינת מספר הצופים הגדול ביותר למשדר בודד נותר האירוויזיון הרחק מאחור. קצת פחות מ-1.3 מיליון צופים היו עדים לנפילה המביכה של דנה אינטרנשיונל וליכולותיו הבלשניות של יגאל רביד, ו-13 שנים מאוחר יותר, ב-1 בינואר 2012, רותקו יותר מ-1.5 מיליון בני אדם לפרק הפתיחה בעונה הרביעית של "האח הגדול". ללא ספק רגע השיא של דור הריאליטי.
ואכן, אותה עונה זכתה לתהודה חסרת תקדים: שלוש תוכניות נוספות בה נכנסו לרשימת עשרת המשדרים הנצפים ביותר של ערוץ 2 - הפרק שבו נכנס לבית "האח הגדול" האקס של אביבית בר זוהר, פרק ההדחה של קים רטוש ופרק ההדחה של שי רגב.
"הרגשתי שיש לי זהב ביד", מסכים אסף גרינבוים, שהיה אז המלהק הראשי של תוכנית הריאליטי המצליחה. "מה שיפה בעונה הזו הוא שאל רוב המתמודדים הגענו דרך עבודה קשה - כלומר הם לא היו במאגר שלנו קודם לכן. איתרנו אותם. רצינו עורך דין, רצינו שמאלני קיצוני, רצינו דתייה. ובניגוד לשנים קודמות, באמת הצלחנו להגיע לכל מה שרצינו. הבאנו תחקירנים שעשו עבודה מדהימה - למשל, אחד מהם נסע להפגנות בבילעין כדי לאתר לנו מתמודד. תחקירנים אחרים עמדו במחסומים".
אבל הזוכה היה דווקא מישהו מהמאגר - כזה שלא הצריך תחקירנים. "נרשמתי באינטרנט", מסביר סבג. "הייתי בן 30, רציתי להצליח בחיים ולצאת מבית שמש. לא חשבתי שמסתכלים עליי בתור דמות - והתבדיתי. אנשים התחברו לזה כי רוב המדינה עוברת ביום-יום את מה שאני סיפרתי שם".
"אתה לא באמת יכול לדעת שאתה עומד לשבור שיאי רייטינג, אבל אתה כן יכול לדעת שיש לך ליהוק טוב וחומר מדהים", מסכם גרינבוים. "'האח הגדול' זו לא תוכנית שתלויה כמובן רק בליהוק - יורם זק עשה שם עבודה מדהימה - אבל בלי צוות הליהוק המצוין שהיה לנו באותה עונה לא היינו מצליחים. הרי אפשר לשחק עם העריכה ועם הסיפורים, אבל אם אין לך דמויות מספיק טובות - אתה בבעיה. ובעונה הזאת היה הכול".
