50 אלף ש' לחולת סרטן שעברה הקרנות גזזת בילדותה

אף שלא הוכח קשר סיבתי בין אי-היידוע על הסכנה בהקרנות לבין האיחור בגילוי המחלה, קבע בית המשפט שהמדינה פגעה באוטונומיה של האישה

עו"ד אורן גוטרמןפורסם: 14.01.18 , 18:06

בית משפט השלום בנצרת קיבל לאחרונה תביעה של חולת סרטן בת 69, שעברה בילדותה טיפולי הקרנות נגד מחלת הגזזת. השופטת עינב גולומב חייבה את המדינה לשלם לה פיצויים בסך 50 אלף שקל בגין פגיעה באוטונומיה, מאחר שלא הודיעה על הנזקים הפוטנציאליים שגורמות ההקרנות.

עוד ב-2002 הגישה האישה תביעה לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, שהתמקדה בבעיות של נשירת שער וקשיים נפשיים. מכאן שממועד זה נחשבה התובעת "כמי שמודעת" לסיכונים הנובעים מההקרנות שעברה בילדותה. ב-2008 התגלה גידול סרטני בראשה ובעקבות זאת היא עברה ניתוח לכריתה חלקית וטיפולים נוספים.

תביעה

לקשישה לא הוסבר על ניתוח. הפיצוי: 60 אלף שקל

עו"ד אורן גוטרמן

הרופאים ברמב"ם הסירו גידול מראשה של בת 84, שהפכה סיעודית בעקבות ההליך. בית המשפט קבע שהצוות הרפואי פגע באוטונומיה שלה

לקשישה לא הוסבר על ניתוח. הפיצוי: 60 אלף שקל

ב-2010 חידשה התובעת את ההליכים מכוח החוק. עילת התביעה העיקרית הייתה נזקים שנגרמו לה עקב כך שהמדינה לא גילתה את הסיכון להתפתחות המחלה בשל ההקרנות שעברה בילדותה. התובעת טענה שלא ידעה על אודות הסיכון שלו היא חשופה עקב הקרנות הגזזת, וכי הדבר נודע לה רק לאחר גילוי הסרטן ב-2008. לטענתה, אי-היידוע האמור גרר איחור בגילוי המחלה, וכתוצאה מכך איבדה את סיכוייה להחלים.

ההתדיינות בתביעה התעכבה עד להכרעת בית המשפט העליון בנוגע לתביעות דומות בגין אי-יידוע על סיכוני הקרנות נגד גזזת. בסופו של דבר קבע העליון בפסק דין "איבי" כי בין השנים 1991 ל-2009 המדינה אכן הפרה את חובתה ליידע מטופלים בדבר הסיכון המוגבר שאליו הם חשופים בשל הקרנות שעברו. נפסק שהחל מנקודת הזמן שבה הגיש מטופל תביעה על פי חוק הגזזת, אין לייחס עוד למדינה הפרה של חובת היידוע, שכן מאותה נקודה מחשיבים אותו כמי שמודע לסיכון.

בנוגע לנזק עקב אי-היידוע, באותם מקרים שנדונו בעניין איבי, קבע העליון שלא הוכח קשר סיבתי כנדרש בין התרשלות המדינה לבין נזק של אובדן סיכויי החלמה. עם זאת, המדינה חויבה בפיצוי בסך 50 אלף שקל לכל אחד מהתובעים (אם תביעתו לא התיישנה), בגין פגיעה באוטונומיה בשל אי-הגילוי.

הזכות לשלוט בגורל

בחלקו העיקרי של פסק הדין דנה השופטת עינב גולומב בעמדת המדינה שלפיה העובדה שהגידול התגלה לאחר שהתובעת הגישה את תביעתה לפי חוק הגזזת - כלומר בעת היותה "מוחזקת כמודעת" לסיכוני ההקרנות - משמיטה את בסיס התביעה.

המדינה טענה שהעובדה שהתובעת לא שינתה דבר בהתנהלותה בין מועד הידיעה על הסיכון המוגבר ב-2002 לבין מועד גילוי הגידול ב-2008, מעידה שלא קיים קשר סיבתי בין הפרת חובת היידוע (שהסתיימה ב-2002 עם הגשת התביעה), לבין האיחור בגילוי הגידול.

אלא שהשופטת הסבירה כי הכרה בנזק של פגיעה באוטונומיה לא מחייבת הוכחת קשר סיבתי מהסוג שעליו מצביעה המדינה. "ההכרה בראש נזק של פגיעה באוטונומיה נעשתה מלכתחילה בנסיבות בהן אין בידי התובע להוכיח כי לו הייתה מקוימת חובת הגילוי, היה הוא משנה את החלטותיו ופועל אחרת מהאופן בו פעל", כתבה.

כמו כן הבהירה השופטת שפגיעה באוטונומיה לא מתמצית רק בפגיעה בזכות לקבל החלטות במישור ההתנהלות הרפואית, אלא מדובר בפגיעה רחבה יותר – בזכותו של האדם "לשלוט בגורלו", כלשון בית המשפט העליון.