המאבק על שופטי העליון: "עונת הדילים" נפתחת
רגע אחרי שראשי הוועדה לבחירת שופטים הציגו את המועמדים שלהם לבית המשפט העליון, ינסו כעת שרת המשפטים, נשיאת העליון וראש לשכת עורכי הדין להגיע להסכמות. השמות החמים: חאלד כבוב, עופר גרוסקופף, שאול שוחט ואלכס שטיין
הצגת רשימות המועמדים לבית המשפט העליון הייתה למעשה אות הפתיחה הרשמי ל"עונת הדילים", שתעסיק את מערכת המשפט עד סוף פברואר - אז תתכנס הוועדה לבחירת שופטים ותכריז על השופטים הנבחרים.
ראשונה להציג את מועמדיה הייתה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות. אחריה עשו זאת גם יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה ושרת המשפטים איילת שקד, שהציגה את מועמדיה בראשית השבוע.
שקד רואה חשיבות רבה באיוש שני הכיסאות המתפנים בערכאה הגבוהה ביותר. מאז כניסתה לתפקיד, הכריזה לא פעם שאחת המטרות הראשיות שלה היא להכניס לבית המשפט העליון כמה שיותר שופטים "שמרנים", או במילים אחרות: שופטים ימניים-דתיים. לא אקטיביסטים שיטו אוזן קשבת להתנחלויות.
עד כה הצליחה שקד למנות ארבעה שופטים לטעמה, ואם תצליח כעת לקבל עוד שניים - יהיה בכך הישג נכבד שבו תוכל לנפנף בפני קהל בוחריה, כששישה מתוך 15 השופטים - יותר משליש - יהיו מינוי שלה. בבית המשפט העליון מתנחמים בכך שכל השופטים שנבחרו באו מבתי המשפט, ולא היו ביניהם אנשי אקדמיה או עורכי דין פרטיים, מה שלדעתם מסייע לשמור על עצמאות בתי המשפט גם בתקופה שבה הפוליטיקאים מתאנים לה.
לחיות יהיה זה מבחן האש הראשון, והיא מתייחסת לשבועות הבאים בחרדת קודש לצד לא מעט חרדה נטו. את הכיוון והגבולות סימנה חיות בנאום החשוב הראשון שלה בתפקיד, שאותו נשאה לפני שלושה שבועות בכנס של העמותה לחברה ולממשל. "יש כאלה הסבורים”, אמרה אז, "שהדרך להביא לכך שכל ההכרעות השיפוטיות יתאימו להשקפת עולם פוליטית מסוימת, עוברת בוועדה לבחירת שופטים. כפועל היוצא מכך הם אף חותרים למינויָים של מי שעל פי הסברה עונים לפרופיל הפוליטי הנדרש.
”גישה כזו היא מסוכנת והרת אסון. היא חותרת תחת העצמאות ואי-התלות של הרשות השופטת, שכל סוד סמכותה, במובן העמוק והערכי של המילה, טמון בהיותה רשות מקצועית א-פוליטית אשר אין עליה אלא מוראו של הדין, ואשר כל הבא להתדיין בפניה, בלי קשר להשתייכותו הפוליטית, חייב להאמין כי ההכרעה השיפוטית בעניינו תהא מיוסדת על אדני חוק ומשפט - ועליהם בלבד".
בשעה שעל כישוריה המשפטיים של חיות כשופטת אין חולק, קשה לדעת איך תנהל את המשא ומתן עם שאר חברי הוועדה לבחירת שופטים, ובראשם שקד ונוה, על ה"דיל" הטוב ביותר.
חיות, שקד ונוה ינסו להגיע להסכמות בשבועות הקרובים
היחסים בין חיות ושקד בינתיים טובים מאוד, לא מעט בזכות מאמציה של השרה לאפשר לנשיאה לנשיאה נחיתה רכה וחברית בתפקיד. נקודת המחלוקת היחידה ביניהן כרגע נוגעת לבקשתה של חיות למנות את השופט יגאל מרזל למנהל בתי המשפט. שקד, פוליטיקאית משופשפת, מעכבת את האישור ככל הנראה כדי להכניס גם אותו כקלף מיקוח במסגרת ה"דיל" על השופטים. לעת עתה, כדי לא לריב, השתיים החליטו להניח את המחלוקת הזו בצד, והמנהל היוצא של בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, שהיה אמור לפרוש לפרוש בסוף דצמבר ולהתמנות לבית הדין הארצי לעבודה - יישאר בתפקיד שלושה חודשים נוספים.
עם יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה, יחסיה של חיות עדיין מזכירים קיפודים. מתחת למעטה הידידות, השניים מתנהלים בזהירות ובחשדנות הדדית. חיות, כמו הציבור כולו, עדיין לא התאוששה מהמראות המביכים ששודרו בתוכנית "עובדה" וחשפו כיצד שופטים מתרפסים בפני צמרת הלשכה בניסיון להשיג קידום. כמו קודמתה נאור, גם חיות מסתייגת מהקשר שבין השופטים לאנשי הלשכה ומאוד לא סובלנית כלפיו.
בקצה השני של המשולש מנהלים נוה ושקד יחסים קרובים וחבריים שכמוהם כברית של ממש. נוה, שועל פוליטי שידו בכל, הבהיר לא פעם שתחת הנהגתו תהיה לשכת עורכי הדין פרטנר שוות זכויות בוועדה לבחירת שופטים - ולא חותמת גומי של שופטי העליון כפי שהיה עד כה. נוה, שיצטרף החודש לוועדה לבחירת שופטים כחבר מן המניין, מתנהל בדרך כלל במתינות ובנחמדות, אבל כשמרגיזים אותו עפים גיצים.
בסבב הבחירה הקודם הריץ נוה את השופט יוסף אלרון, שנראה שבתחילה נראה חסר סיכוי בשל התנגדות נחרצת של שופטי העליון, שטענו שהוא "לא קורץ מהחומר הנכון". אבל נוה הצליח והיום אלרון הוא שופט מן המניין בבית המשפט העליון. גם הפעם לנוה יש מועמד שהוא מקדם ויהיה קשה מאוד להתנגד לו - השופט המחוזי חאלד כבוב.
כבוב, הידוע כמשפטן מצטיין, נמצא גם ברשימת מועמדיה של חיות, אבל לא בטוח ששקד תרצה בו, שכן יהיה לה קשה להציג בפני קהל בוחריה מינוי שופט ערבי כהישג. נוה, שצפוי לכהן בוועדה תקופה ארוכה מאוד של שש שנים (כמו הנשיאה חיות), לא מתכוון למצמץ ויעשה הכל כדי שהמועמד שלו ייבחר.
על המשבצת של כבוב מתחרה השופט המחוזי עופר גרוסקופף, שעליו מסכימות חיות ושקד, אבל שקד מתנה את תמיכתה בו בתמיכת חיות במועמד שלה לכיסא השני. (דילים, כבר אמרנו?). גרוסקופף נחשב לשופט מקורי, אמיץ, ערכי ולא פחות חשוב - גם יעיל. מועמד נוסף ששמו מוזכר הוא כבעל פוטנציאל הוא השופט שאול שוחט, שהוא גם מזרחי. וזוכה לתמיכתו של חבר הוועדה שר האוצר משה כחלון, ועשוי להיבחר בסופו של דבר כמועמד של פשרה.
המועמד המוביל מבחינתה של שקד הוא פרופ' אלכס שטיין, שנחשב פורץ דרך ורב-גווני בתחומי התמחותו. שטיין עלה לישראל מברה“מ בגיל 16, אבל ב-14 השנים האחרונות הוא חי ועובד בארה“ב. שקד לא רואה בכך חיסרון, ואף טוענת שמינויו יהיג הישג אפילו במסגרת ”החזרת מוחות“ לישראל.
גם באקדמיה מברכים על מועמדותו. לדברי פרופ' אריאל פורת מאוניברסיטת תל-אביב, ידידו הקרוב ושותפו של פרופ‘ שטיין לכתיבת כמה מחקרים, "הוא נחשב למומחה מספר אחת בארה"ב לדיני ראיות, אך הוא רב-גווני בתחומי המשפט ובעיקר בתחומי הנזיקין. מה שמכשיר אותו לכהונת שופט היא העובדה שמעבר להיותו מומחה בתחומים אקדמאיים רבים, הוא גם איש מעשי מאוד". ואילו פרופ‘ דודי שוורץ מהקריה האקדמית אונו, אומר כי ”העלאת מועמדותו היא הברקה. מדובר באחד הפרופסורים המובילים בעולם בתחומו בדיני ראיות, סדרי דין ונזיקין. ייחודו הוא בהיותו איש אשכולות והוא יוכל להביא לבית המשפט העליון ארומה של מודרניות משפטית בינלאומית".
לעומת זאת, בבית המשפט העליון הרבה פחות מתלהבים, ויש אומרים שהעלאת שמו של פרופ' שטיין שמטה שם כמה לסתות, שהרי מאז ומתמיד התקשו שם לקבל אאוטסיידרים. מאז הכריזה שקד על מועמדותו רוחשות הרשתות החברתיות בסיפור על עמדה לא תקינה פוליטית שנקט בתחילת שנות האלפים בפרשת הטרדות מיניות (לא שלו) שהסעירה אז את האוניברסיטה העברית. יש להניח שפרשייה זו תתורגם בהמשך להשגה על מועמדותו שתובא בפני הוועדה לבחירת שופטים.
בשבועות הקרובים ינסו שקד, חיות ונוה להגיע להסכמות. אם לא יצליחו, ייתכן שחיות, שיחד עם שני השופטים האחרים בוועדה מהווה גוש חוסם (שכן הבחירה צריכה להיעשות ברוב של שבעה מבין תשעת חברי הוועדה), תבקש לדחות את כינוס הוועדה למועד אחר, ובינתיים תנהיג בית משפט בהרכב חסר.
לפנייה לכתב/ת 
