המאמנים הישראלים הכי מצליחים בחו"ל
הם אימנו בכל מקום - מניגריה ועד קפריסין, מיקרונזיה ועד אנגליה וחלקם הגיעו להישגים מרשימים במיוחד, לא רק במונחי הביצה הצנועה השלנו. אלו השישה שעשו את הקריירה האיכותית ביותר מחוץ לישראל
בחרנו את השישייה הראשונה לפי מספר פרמטרים: המועדונים אותם אימנו, מידת הצלחתם ואורך התקופה. למזלם של הישראלים, בתקופה הנוכחית סוכני הכדורגל הם רבי השפעה ולא מעט פעמים דאגו סוכנים להחתים את המיוצגים שלהם במקומות בלתי צפויים.
כפי שנכתב בסוף הכתבה, המאבק העיקרי היה על המקום השישי, גיא לוזון או רן בן שמעון. נוסף לנבחרים ובן שמעון, אימנו בחו"ל גם אמציה לבקוביץ (נבחרות סיירה לאון ובוצוואנה בתחילת שנות השמונים), אלי גוטמן בתקופתו הפחות טובה, בקפריסין, ניר קלינגר ויוסי מזרחי כנ"ל, אייל לחמן בגאנה ושמעון שנהר ז"ל במיקרונזיה.
המינוי של שנהר היה די פוליטי: המדינה הקטנה, 100 אלף תושבים בלבד, הייתה בין שבע המדינות היחידות שהצביעו בזמנו, כמו ארה"ב, נגד הכרה במדינה הפלסטינית כמשקיפה באו"ם. בין "הפרסים" שמיקרונזיה קיבלה היה גם המאמן הישראלי שמעון שנהר, שלמעשה הקים את הנבחרת הלאומית שם. על הישגים בכדורגל של מיקרונזיה אין מה לדבר, משום שהייתה זו תחילת הדרך שלה.
והיה גם מי שהרחיק עד לאוסטרליה. משה (ג'רי) חלדי, קשרה המצוין של הפועל פ"ת בתקופות הגדולות שלה, הוביל את הכח סידני לאליפות הליגה האוסטרלית המקצוענית, בליגה שנפתחה ב-1975. קודם לכן, בשנות ה-60', בלט יחד עם הסקורר הישראלי רפי לוי באותו מועדון בזכייתו באליפות המחוז.
6. גיא לוזון
מאבק צמוד בין שני יוצאי מכבי פ"ת, לוזון ובן שמעון. רן מכהן כמאמן נבחרת קפריסין, דבר מחמיא כשלזכותו כבר נזקף ניצחון על נבחרת בוסניה במוקדמות המונדיאל. ההמשך היה פחות טוב. ב-2013 אימן את א.א. לרנקה וסיים אתה במקום הרביעי, כאשר שוערו דאז, גיא חיימוב, רשם שיא של 339 דקות ללא ספיגה בפתיחת העונה.
מצד שני, אי-אפשר להתעלם מעונה גדולה שנתן גיא לוזון בסטנדארד ליאז', קבוצה אירופית לכל דבר ועניין. סיים במקום הראשון בסיום העונה הסדירה, אך בפלייאוף, יש שיגידו בגלל הקיזוז הידוע לשמצה, הפסיד את האליפות והשיג רק את המקום השני.
בשנה שלאחר מכן מכרה סטנדארד מספר שחקנים בכירים, בראשם מיצ'י באטשואיי, שהוא כיום חלוץ לגיטימי בצ'לסי. הסגל של לוזון נחלש והוא איבד את משרתו באמצע העונה. למזלו, שלח אותו הבעלים, רונלד דושאטלה, לקבוצה אחרת בה החזיק בשליטה, צ'רלטון מהצ'מפיונשיפ. אחרי התחלה סבירה, הקבוצה איבדה את מעמדה ולוזון שוב פוטר. בסך הכל, קריירה סבירה בהשוואה למה שצפינו.
5. משה (ג'רי) בית הלוי
ב-1960 החליטה ההתאחדות הניגרית, בשיתוף משרד החוץ בארץ, על מינוי מאמן ישראלי לנבחרת ניגריה. יו"ר ההתאחדות לכדורגל דאז שקיבל את הפנייה, צבי ברים, בישר לבית הלוי: "אתה תהיה הצ'יף הגדול באפריקה".
בית הלוי, שכבר אימן את נבחרת ישראל והיה אחראי לבונקר הגדול מול יוגוסלביה הנפלאה בסקופיה (0:1 ליוגולסביה), הספיק קודם לכן לזכות בכמה אליפויות עם מכבי ת"א דווקא בסגנון מבריק, פשוט ויעיל.
הוא יצא לניגריה עוד הרבה שהכדורגל האפריקני התגלה לעולם במלוא גדולתו. בדיוק בתקופתו של ג'רי נבנה אצטדיון חדש בלאגוס, הבירה, שיכול להכיל 100 אלף צופים. את הניגרים, שחשבו רק התקפה, הוא הזהיר: "אל תעלו כולם ביחד". גאנה קרעה את ניגריה 0:3 והעיתונות הניגרית שאלה: "את מי הבאתם לכאן לאמן?" ותבעה לשלוח את הישראלי הביתה.
בית-הלוי לא התרגש ומיד הודיע על אימון נבחרת למחרת ב-11 ואכן, ניגריה התקדמה יפה וניצחה את מצרים 1:2 במשחק יוקרתי, שוב מול 100 אלף צופים. אספניול, שיצאה למסע באפריקה, הגיעה גם לניגריה והפסידה 1:0 לנבחרת של בית-הלוי.
אחרי שנתיים סיים את החוזה, הגיש דו"ח מפורט וחזר לארץ. מכבי ת"א עם שפע כישרונות חדשים המתינה לו לחידוש הקשר. בחבילה אחת הוא העלה לבוגרים שחקנים כמו גיורא שפיגל, צביקה רוזן ומיקו בלו מהנוער, ואחרים שזכו לכינוי "תינוקות ג'רי". הם היו חלק נכבד מהבסיס לנבחרת שבסוף העשור הגיעה למונדיאל מקסיקו 1970 תחת עמנואל שפר ז"ל.
4. רוני לוי
עשה קריירה יפה ברומניה, כשאימן את אוניראה אורזיצ'ני והביא אותה עד למקום השני בליגה. הוא הגיע לשם שנה אחרי שדן פטרסקו, כדורגלן עבר אדיר ומאמן נפלא אחר כך, לקח איתה את האליפות, אלא שהיו הבדלים בתנאים שקיבלו שניהם: בדיוק כאשר לוי הגיע לאוניראה, אחרי הופעתה הטובה בליגת האלופות, היא נכנסה לשלב של פירוק כלכלי. למרות זאת, לוי הצליח להעמיד קבוצה שהתמודדה בצמרת הגבוהה והתפטר בסיום העונה.
בהמשך, ב-2011, הוא מונה כמאמן סטיאווה בוקרשט, השם הכי גדול ברומניה - אלא שמיד התברר כי לפניו מחסום שעלול להיות גדול ממידותיו (שגם כך גבוהות): הסגל היה בינוני ביחס לדרישות, ומי שקבע אותו לא היה הוא, אלא המנהל המקצועי מיחאי סטויקה. על הרקע הזה נוצרו חילוקי דעות בין השניים, והתוצאה הבלתי נמנעת הייתה העזיבה של לוי במהלך העונה. ואסור לשכוח שבראש המועדון עמד כבר אז המיליונר המטורף ג'יג'י בקאלי, מה שלא הוסיף ומוסיף לסביבת העבודה.
מאז, בין גיחה לארץ לאימון ופזילה לחו"ל, הוא התקבע (לפחות נכון לעכשיו) באנורתוזיס פמאגוסטה הקפריסאית לשתי קדנציות. ב-2011 הזניק את הקבוצה מהתחתית עד למקום הרביעי, שנה לאחר מכן הוביל את הטבלה בתחילת העונה ונבחר למאמן הסיבוב הראשון, אך פוטר בהמשך בעקבות ירידה דרסטית בכושר.
עכשיו הוא עושה שם קדנציה שנייה ונלחם על אליפות אפשרית. הבעיה שליריבתו אפואל ניקוסיה יש ניסיון מוצלח ועדיף שצברה בשלב הבתים בליגת האלופות.
3. אלי פוקס ז"ל
הוא אחד מגדולי הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים, קשר "קלאסה" כפי שנוהגים לומר. פוקס יצא לאמן מעבר לים וקצר הצלחות גדולות. נכון, הוא לא אימן בליגות האירופאיות, אבל בהשוואה למציאות אז, אלי פוקס תחזק בדרום אפריקה קריירות מרתקות. הוא אימן שם את פורט אליזבת, זכה בשתי אליפויות וגביע אחד. ואם זה לא מספיק, הוא גם נבחר למאמן השנה.
קפריסין, המדינה הכי קרובה, הייתה יעד נוסף שכבש בקריירה שלו כמאמן. פוקס הדריך את אולימפיאקוס ניקוסיה ואומוניה מאותה עיר. המאזן שלו שם: שלוש אליפויות וגביע אחד. למאמן השנה נבחר לא פחות מארבע פעמים. וגולת הכותרת הייתה מינויו למאמן נבחרת קפריסין ב-1970.
לרוע מזלו, הוא אימן בתקופה שבה היה קושי למאמן להתבסס מבחינה כלכלית. ברור שלא חי ברחוב והיה לו רכוש שצבר, אבל עדיין נאלץ לעבוד גם לאחר צאתו לפנסיה. הוא היה איש תחזוקה בארקיע, והוותיקים שנהגו לטוס משדה דב לאילת ויעדים אחרים, לא החמיצו פגישות איתו.
2. יצחק שום
אלמלא גרנט וצ'לסי, יצחק שום היה זוכה בגדול. המאמן שהגיע לפנאתינייקוס היוונית לא באמצעות סוכנים, אלא בזכות הכדורגל המרשים של קבוצתו, מכבי חיפה, בקמפיין האירופי המוצלח ביותר של קבוצה ישראלית, ב-2002/03. ועוד יותר מכך: העובדה שהביס את האלופה השנואה אולימפיאקוס 0:3, שגם סיימה אחרונה בבית בו שיחקה חיפה בליגת האלופות.
הייתי אז במסיבת העיתונאים במלון יוקרתי באתונה, שם הוצג המאמן החדש מישראל. עשרות עיתונאים ניסו לדלות כל פרט על המינוי המפתיע. ושום מכפר סבא הצליח בענק: לא רק אליפות, אלא דאבל מרשים ואחר כך פתיחה טובה בליגת האלופות. למרות הכול, בעיקר מכיוון שסירב להתיישר עם חלק מהחלטות הנהלה, פוטר. מאז חלפו 16 שנים ובתקופה הזו פאו זכתה רק באליפות נוספת. 15 אחרות חזרו לאולימפיאקוס. חשוב לציין כי בעונה הזו, 2004, הכדורגל היווני היה בשיאו והנבחרת הדהימה כשזכתה ביורו. כשאומרים "ישראל" לאוהד של פנאתינייקוס, הוא ישיב מיד: בכדורסל "קטס" (קטש) ובכדורגל "סום" (שום) - כך הם מבטאים את שמות השניים שהפכו שם לאגדות.
מאז הוא הספיק לעבוד תקופות לא ארוכות ופחות מוצלחות עם ליטקס לובץ' הבולגרית, אלניה ולדיקווקז בליגה הרוסית ובאלקי לרנקה בקפריסין. מי יזכור אותן? תמיד יוזכר שום בהקשר של תקופתו הנפלאה ביוון. עד היום, ישנם גורמים מקצועיים ביוון הנועצים בשום.
1. אברם גרנט
21 במאי, 2008, אצטדיון לוז'ניקי במוסקבה. גמר ליגת האלופות. צ'לסי בפעם הראשונה בגמר, המפגיש בפעם השלישית שתי קבוצות מאותה מדינה. הפעם מהעבר השני עמדה מנצ'סטר יונייטד.
כריסטיאנו רונאלדו הבקיע ליונייטד, פרנק למפארד לצ'לסי. 1:1 בתום 120 דקות. פנדלים. 4:4. עוד בעיטה מוצלחת של ג'ון טרי והגביע יעשה את כל הדרך לסטמפורד ברידג'. הבלם הבינלאומי המנוסה ניגש לבעוט, מחליק בבוץ, והכדור פוגע בקורה. בהמשך הקרב יחמיץ ניקולס אנלקה את הפנדל השביעי של צ'לסי מול שוער יונייטד, אדווין ואן דר סאר. מאמן השדים האדומים: אלכס פרגוסון. מאמן הבלוז: אברם גרנט, ממלאבס, פ"ת, Israel. רק חוסר מזל, על חודו של פנדל, מנע מגרנט להתקבע בהיסטוריה כמאמן שהביא לצ'לסי הגדולה את הגביע הנכסף עם האוזניים הגדולות.
נכון, הוא הגיע לשם גם בזכות קשרים, בהם עם סוכן השחקנים הנודע פיני זהבי, שקשר אותו לבעלי הבלוז, רומן אברמוביץ'. אברם, שיודע להרשים, הביא לכך שהמיליארדר מינה אותו כמנהל המועדון. כשהמאמן, פורטוגלי אחד בשם ז'וז'ה מוריניו, עזב, גרנט התמנה באחד המינויים המדהימים בהיסטוריה של הפרמייר ליג.
למרות דעת הקהל שהייתה בתחילה נגדו (avram who?) , הוא לא התפרק והביא את צ'לסי למאבקים על אליפויות אירופה ואנגליה. במהלך הזמן הביע אברמוביץ' את הערכתו בכך שהחתים את גרנט לעוד ארבע עונות (אתם יודעים מה שווה חתימה, למעט נושא הכסף). גם אם פוטר אחרי הפספוס של טרי בגמר האלופות, והסגנות במאבק על אליפות אנגליה, הבחור מאם המושבות לא קרס גם מול לחץ אטומי שבניהול קבוצה בטופ העולמי.
הוא אימן את נבחרת גאנה והביא אותה לגמר אליפות אפריקה, ואחר כך נכשל בהשגת הכרטיס למונדיאל 2018. עוד קודם, זכה עם פרטיזן באליפות סרביה. בשנים האחרונות, גרנט חי את החיים הטובים (שוב, תודות לתווית של צ'לסי), מתמנה למאמן בתאילנד, כמאמן בהודו, מסייר ברחבי העולם. מסע אחר.
המקטרגים יגידו שיש לו יחסי ציבור, ויכולת כמעט מאגית לחיבור לאנשים הנכונים, מה רע בזה? מי לא היה מסכים להתחלף איתו? תמיד יזכרו שפעם ישראלי הוביל קבוצה בגמר ליגת האלופות. משהו שלא יחזור בעתיד הנראה לעין.
לפנייה לכתב/ת 
