נשות השומרון לנתניהו ואיזנקוט: "החזירו את הביטחון לכבישים"
נשים מרחבי יהודה ושומרון, בהן נשים שכולות, פנו במכתב חריף לראש הממשלה ולרמטכ"ל, זאת בעקבות פיגוע הירי שבו נרצח הרב רזיאל שבח מחוות גלעד ז"ל: "הרגשה של פצצה מתקתקת, הראש חושב על הפיגוע הבא"
נשים מרחבי יהודה ושומרון, בהן נשים שכולות, פנו במכתב חריף לראש הממשלה בנימין נתניהו ולרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט, בעקבות פיגוע הירי שבו נרצח הרב רזיאל שבח מחוות גלעד ז"ל.
בין החתומות על המכתב: אדווה ביטון אמא של אדל ביטון ז"ל, טובה פליקס אמא של עפרה פליקס ז"ל, צוריה (זר) ברויאר בתו של גלעד זר ז"ל, צופיה בורובסקי אלמנתו של אביתר בורובסקי ז"ל, טעמה (הנקין) יעקבסון אחותו של איתם הנקין ז"ל, ולאה גביש בתם של רחל ודוד גביש ואחותו של אברהם גביש ז"ל, שנרצחו בביתם באלון מורה. במכתבן טוענות הנשים כי צריך להחזיר את כח ההרתעה לצה"ל, להחזיר את הביטחון לכבישים ולהחזיר את המחסומים ליציאות מן הערים.
"אנו כותבות לך בכאב את המכתב הזה כאמהות הגרות ביו"ש", כתבו הנשים. "הראש שלנו כל הזמן חושב על הפיגוע הבא. המתיחות באוויר כל כך מורגשת וזה מרגיש לנו כמו פצצה מתקתקת! עברו בסך הכל ימים בודדים מהפיגוע הנורא שהשאיר משפחה מפורקת, אלמנה עם שישה יתומים. הרוצחים עדיין מסתובבים חופשי ועל כולנו אפשר לומר שחזרנו לשגרה. ממתי הפכנו להיות כל כך אדישים? למה שכם ורמאללה פרוצות כל כך ואפשר בקלות בלתי נתפסת לצאת ולהיכנס אליהן? למה אין מחסומים? למה אין מדיניות של עוצר בכפרים אחרי פיגוע כל כך נורא? החיים שלהם נמשכים כרגיל והם שמחים ומחייכים והפיגוע הבא הוא רק עניין של זמן! פיגועים ורציחות הם לא גזירת גורל".
עוד הוסיפו: "אפשר למנוע, אפשר להכריע את האויב, אך ברור לכל שכדי להגן על תושבים הצבא זקוק ליד חופשית. הצבא יודע לייצר הרתעה הרבה יותר חזקה ממה שמתאפשר ללוחמים היום. אבל כנראה שמישהו החליט להעדיף את שמירת מרקם החיים של הערבים על פני שמירת חייהם של יהודים".
מי שהחלה את היוזמה היא היא בתיה לסר, חברת מרכז האיחוד הלאומי מאלון מורה: "תוך שעות קבלתי המון טלפונים מנשים שזה פשוט בער בהן והן נרתמו לעניין. השמועה פרצה כאש בשדה קוצים בכל יהודה ושומרון. כולן רוצות להצטרף לקריאה לביטחון".
ד"ר אדווה ביטון, שבתה אדל נפטרה שנתיים לאחר שנפגעה מידויי אבנים, אמרה כי "אין לי כל יומרה להיות יועצת לביטחון לאומי, אבל מול אויבינו יש לנהוג ביד קשה. כאם שכולה, אשר חוותה על בשרה את הכאב הגדול, אני אומרת: לא עוד. עם החפץ בחיים, המאמין בקדושת החיים, צריך לנהוג במלחמה כבמלחמה".
לפנייה לכתב/ת 
