נשים בסיכון גבוה לקרישיות יתר: התסמינים והטיפול
מהי קרישיות יתר, למה דווקא נשים נמצאות בסיכון גבוה, מהם התסמינים שחשוב לשים אליהם לב ומה ניתן לעשות כדי לפתור את הבעיה?
בשיתוף סאנופי
אחד מכל ארבעה עד שישה נשים וגברים כאחד, סובל מבעיה של קרישיות יתר בדם. מצב זה נקרא גם טרומבופיליה, ובו ישנה פגיעה במנגנון התקין של קרישת הדם.
דמם של אנשים עם קרישיות יתר נקרש יתר על המידה. בעקבות זאת נוצרים בדמם קרישים (טרומבוזות) בלתי רצויים בוורידים. קרישי הדם עלולים להיסחף בזרם הדם, ובין היתר להגיע לריאות ולגרום לתסחיף ריאתי ובמקרים מסוימים גם למוח ולגרום לשבץ מוחי.
קרישיות יתר מסכנת נשים, לאורך כל חייהן, סיכון אשר גובר בצמתים שונים במעגל חיי האישה. לרוב הן אינן ערות "לצמתים" המסוכנים, משום שהמודעות לקרישיות יתר ולסכנות הכרוכות בה נמוכה.
מרבית הנשים אינן יודעות שנטילת גלולות למניעת הריון, טיפולי פוריות, הריון, לידה, משכב לידה, ניתוחים קיסריים, ונטילת טיפול הורמונלי חליפי בגיל המעבר חושפים אותן לסכנות הטמונות בקרישיות יתר.
הסיכון גובר ומצטבר בנוכחות גורמים נוספים, כמו: גיל (מעל 35), עישון, השמנת יתר (BMI גבוה מ- 30), טיסות ארוכות, מיגרנות תכופות, מחלות לב וכלי דם, חוסר תנועה ממושך וניתוחים שונים.
מערכת קרישת הדם, היא חלק ממנגנון ריפוי טבעי של הגוף המשמש כדי לעצור דימומים בעקבות פגיעה בכלי דם. אולם כאשר "שיווי המשקל" של מערכת הקרישה מופר, נוצר מצב של קרישיות יתר או לחילופין של דימום יתר.
קרישיות יתר עשויה להיות מולדת (תורשתית) או נרכשת, יכולה להיות מצב זמני או קבוע. ישנן מוטציות גנטיות עיקריות שגורמות לקרישיות יתר של הדם ועוברות
בתורשה. השכיחה מביניהן היא "פקטור 5 ליידן".
בישראל שכיחותן של המוטציות הגנטיות במנגנון קרישת הדם גבוהה יותר, ככל הנראה בשל נישואין בתוך המשפחה, כיום או בעבר הרחוק, שמנציחים את השינויים הגנטיים העוברים בתורשה.
התסמינים שצריכים להדליק נורת אזהרה
לרוב, קרישי הדם ייווצרו בוורידי הגפיים התחתונות באזורים עם תנועת דם מועטה וכלי דם קטנים. קריש דם ברגל עלול לגרום להתנפחות הרגל ולכאבים, מצב זה נקרא פקקת ורידים עמוקה. תסמינים נוספים כוללים שינוי צבע או חום ורגישות בגפה וורידים שטחיים מורחבים.
בהיעדר טיפול מתאים קריש הדם עלול לטפס במעלה הרגל וכשחלקים מקריש הדם ניתקים ונסחפים לריאות מדובר במצב הנקרא תסחיף ריאתי ועלול להיות מסכן חיים. קריש דם בריאה עשוי לגרום לדופק מואץ, נשימה מהירה, כיחלון, כאב בחזה ודם בכיח.
קריש דם גם עלול להגיע למוח ולגרום לשבץ מוחי, ועלול גם לחסום ורידים חשובים באזור הבטן ולהביא לפגיעה באיברים חיוניים כמו הכבד.
צמתים מסוכנים בחיי האישה
נטילת גלולות: גלולות למניעת הריון גורמות לשינויים במערכת הקרישה. הגלולות המשולבות הורמונים מפרות את מאזן גורמי הקרישה התקין ומעלות את הסיכון פי 4 עד 6 לפקקת ורידים עמוקה ו/או לתסחיף ריאתי היות והן מעלות את רמתם של גורמי הקרישה ומפחיתות את רמתם של נוגדי הקרישה. היות וכשליש מהנשים בגילאי 16-49 נוטלות גלולות, חלקן גלולות משולבות, קיימת חשיבות גבוהה בהעלאת מודעות לגורמי הסיכון ודרכי המניעה.
לנשים עם נטייה תורשתית לקרישיות, לדוגמא לנשאיות המוטציה "פקטור 5 ליידן", הסיכון גבוה עוד יותר, אחת ל- 400 נשים, בממוצע! גם נשים ללא נטייה תורשתית, שנוטלות גלולות מגדילות את הסיכון לארועים תרומבוטיים; מאחת ל- 2000 נשים לאחת ל- 250-500 נשים. בישראל נערכות בדיקות סקר לקרישיות, רק לנשים עם היסטוריה רפואית או משפחתית של קרישיות יתר, המבקשות להשתמש בגלולות למניעת הריון.
קרישיות יתר בהריון ובמשכב לידה: הריון קשור קשר הדוק עם קרישיות יתר. הסיכון לפתח פקקת ורידים תסחיפית (Venous thromboembolism) בהריון גבוה בכפי 5 ובארה"ב תסחיף ריאתי כתוצאה מקריש דם קשור ל- 20% ממקרי המוות ביולדות.
קרישיות יתר בהריון, נגרמת בעיקר בשל עלייה ברמות הגורמים המעודדים קרישה בדם ומנגד ירידה בגורמים המסייעים בפירוק קרישים. כמו כן בשל ירידה בזרימת הדם, בגלל הלחץ הגדל של הרחם על הווריד הנבוב התחתון, אחד משני הוורידים הגדולים בגוף.
לאור חומרת סיבוכי ההריון האפשריים יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם של נטייה לקרישיות יתר. נשים עם היסטוריה רפואית, אישית או משפחתית, של סיבוכי הריון על רקע קרישיות יתר מצויות בסיכון גבוה להישנות הבעיה בעתיד.
נשים הרות עם נטייה תורשתית לקרישיות יתר עלולות לסבול מסיבוכי הריון שונים כמו: הפלות חוזרות, היפרדות מוקדמת של השליה, מות עובר ברחם, רעלת הריון ופקקת ורידים עמוקה.
נייר עמדה שניסחו האיגוד למיילדות ולגינקולוגיה, בראשות פרופ' לוננפלד איתן ושל החברה לרפואת אם ועובר בראשות פרופ' אריאל מני, התווה קווים מנחים לטיפול בנשים בהריון במטרה להפחית את הסיכון שלהן לפתח ארועים תרומבוטיים. לפיו, על רופאים לבצע הערכת סיכונים לכל אישה, על פי ההיסטוריה הרפואית שלה ושל משפחתה ולהתאים לה טיפול מונע לפי הצורך.
מיד לאחר הלידה הסיכון לקרישיות יתר עולה פי 20. הסיכון גבוה בעיקר בשבועיים הראשונים שלאחר הלידה אך הוא מוסיף להיות גבוה גם שבועות רבים אחרי כן. קיים טיפול תרופתי נוגד קרישה להפחתת הסיכון להיווצרות קרישים. כמוכן, נייר העמדה גם ממליץ על שימוש בגרביים אלסטיים, למצבים אלו.
קרישיות יתר וגיל המעבר: עם הגיל עולה גם הסיכון לפתח פקקת ורידים, הן לנשאיות של המוטציה על רקע גנטי, על רקע גורמי הסיכון שצוינו וכן על רקע העלייה בשכיחות טיפולי גיל המעבר על ידי טיפול הורמונלי -חליפי.
אירועים תרומבוטיים בנשים בנות 50 , נשאיות המוטציה "פקטור 5 ליידן" הם עד כדי 4 ל-1000 נשים בשנה. הסיכון גדל ל- 1% במידה והאישה נוטלת טיפול הורמונלי חליפי ול- 3% ויותר במידה ויש היסטוריה משפחתית של פקקת.
מה חשוב לדעת ומה מומלץ לעשות
פרופ׳ בנימין ברנר, מנהל המערך ההמטולוגי והאגף הפנימי בבית החולים רמב״ם בחיפה, מסביר כי הכל מתחיל במודעות לנושא. ראשית, חשוב ליידע את הרופא המטפל באם קיים רקע משפחתי של קרישיות יתר ועל אירועים בעבר. במידת הצורך הרופא יפנה לבדיקת קרישיות ובהתאם לממצאים שלה יוחלט כיצד לצמצם את החשיפה לגורמי סיכון שונים.
לדוגמה אם מדובר באישה הנוטלת גלולות ובבדיקה עולה כי ישנה בעיה של קרישיות יתר בשל גורם תורשתי ישקול הרופא להחליף את הגלולות לגלולות שאינן משולבות הורמונים או לאמצעי מניעה חלופי כדי לצמצם את הסיכון בו היא נמצאת.
המטרה בראש ובראשונה היא למנוע מצבים של קרישיות יתר כדי למנוע בסופו של דבר אירועים קשים דוגמת תסחיף ריאתי. עם זאת, לא תמיד בעיית הקרישיות מתגלה בזמן ועל כן חשוב להכיר את הסימפטומים השונים של פקקת ורידים כדי לפנות לעזרה רפואית בשלב מוקדם של הבעיה.
בשיתוף סאנופי
לפנייה לכתב/ת 
