קרב אבוד. שירת הברבור של המורדים הסורים
למורדים קשה להשלים עם האמת המרה שהם הפסידו את המלחמה בסוריה וכעת מתחילה המערכה האחרונה שלהם. האם הם עדיין מסוגלים להפתיע?
כמעט שבע שנים מאז שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה ומשטרו של בשאר אסד עומד לנצח את המורדים. אם כך, מדוע ממשיכים ארגוני מורדים אלה להילחם בתוך ההריסות, תחת ההפגזות וההפצצות, ברעב וצמא וללא כל סיכוי? נראה כי קשה למורדים להשלים עם האמת המרה שהם הפסידו את המלחמה וכעת מתחילה המערכה האחרונה או הספירה לאחור.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
המורדים הסורים מעדיפים למות בקרב מאשר בשבי. מי שעומד מאחוריהם ומממן אותם כבר כמעט שבע שנים, בעיקר קטאר וטורקיה, אינם מוכנים להעניק למשטר אסד את המתנה ולאפשר את כניעת המורדים והשפלתם.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין כבר הכריז בדצמבר 2017 כי הסתיימה המלחמה בסוריה. איראן וחיזבאללה אף הקדימו אותו בהכרזה על ניצחון ציר "המוקאומה" (ההתנגדות). אולם כמה התקפות קטלניות של המורדים שבאו מיד אחרי ההכרזות הללו קלקלו מעט את השמחה והוכיחו שזה עדיין לא נגמר. האם המורדים מסוגלים עדיין להפתיע? ואם אכן הזירה הצבאית אבודה, מהו הנשק האחרון שנותר בידי המורדים?
אם יש מו"מ, מי עדיין נלחם?
לפני שנתיים למדו המורדים שיעור חשוב. עשרות ארגוני אופוזיציה התאחדו בצפון סוריה והצליחו להביס את כוחות המשטר ולכבוש מחוז שלם שעד היום נמצא תחת שליטתם - מחוז אידליב. כעת הם מנסים לשחזר את המהלך על מנת לשרוד.
המורדים שאינם מניחים את נשקם התאחדו לפני כמה חודשים תחת דגל "הַיְאַת תַחְרִיר א-שַאם" (מועצת שחרור סוריה). "המועצה" דוגלת באידיאולוגיה סלפית ג'יהאדיסטית, כלומר כזו המעוניינת לשוב למקורות האיסלאם ולהקים מחדש את החליפות באמצעות מלחמת קודש. היא מאגדת חמישה ארגונים שהדומיננטי ביותר בהם הוא "ג'בהת א-נוסרה" (שמאז התנתקותו מאל-קאעידה נקרא "פתח א-שאם"). אחרי ייסודו הצטרפו אליו עשרות ארגוני אופוזיציה ג'יהאדיסטיים קטנים בצפון סוריה. ה"מועצה" שולטת על רובו של מחוז אידליב ובראשה עומדים המנהיג הוותיק של א-נוסרה, אבו מחמד אל-ג'ולאני, וסגנו האשם א-שייח אבו ג'אבר, בכיר לשעבר מ"אחראר א-שאם".
הארגון השני בגודלו הוא "אַחְרַאר א-שַאם" (הסורים החופשיים) הפועל בזירות שונות. בזמן ש"א-נוסרה" מצטיין בלחימה בין הריסות ובפיגועי התאבדות, בולטת איכותם של אנשי "אחראר" בהטמנת מטענים ובשיגור טילים. גם ארגון זה הוא סלפי ג'יהאדיסטי, אך מתון יותר. עובדה זאת מתבטאת בכך שהוא משתף פעולה בזירות השונות עם המורדים המתונים ועם "צבא סוריה החופשי".
מורדים "מתונים" וג'יהאדיסטים - כולם מפסידים
מבחינתם של הג'יהאדיסטים, כל הוועידות - וינה, אסטנה וסוצ'י - אינן אלא הטעיה מכוונת של הרוסים. המורדים שמוכנים למשא ומתן פוגעים במאבק ומפצלים את מחנה האופוזיציה הסורית. הרוסים מדברים על שלום, אך הצבא הסורי ממשיך להילחם. בזמן שהג'יהאדיסטים נתמכים על ידי ציר טורקיה-קטאר, האופוזיציה "המתונה", שהבינה שאין סיכוי לנצח בשדה הקרב ומנהלת משא ומתן עם המשטר, נתמכת על ידי מדינות הציר הסוני המתון ובראשותן סעודיה.
שתי קבוצות האופוזיציה, "המתונים" והג'יהאדיסטים, נמצאות כעת בבעיה חמורה. הראשונים מנהלים משא ומתן מעמדת נחיתות עם אויב שאינו מעוניין להגיע לפשרה ומנצל את הסיוע הרוסי על מנת לנצח בשדה הקרב. ואילו הקבוצה השנייה לא נותנת הזדמנות לשיחות ומנהלת מלחמה שאין לה כל סיכוי.
ארבע זירות מרכזיות - הפרת הסכם "הפגת המתיחות"
בחודש דצמבר הפר הצבא הסורי במכוון את הסכם "הפגת המתיחות" שנחתם בסוצ'י בין שלוש המעצמות - טורקיה, רוסיה ואיראן - והחל במבצע נרחב בכמה זירות להשבת השליטה לידיו.
חידוש המלחמה מרחיק את טורקיה מרוסיה ומאיראן ומשיב את הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן למקומו הטבעי במחנה הסוני לצד המורדים. יוזמת הרוסים לשלב את הכורדים בשיחות על עתידה של סוריה מרחיקה את הטורקים עוד יותר מהציר של רוסיה-איראן-סוריה. ארדואן מעוניין להדוף את הצבא הסורי באידליב, אך חושש מהרוסים. הוא הכריז לאחרונה כי הנשיא אסד הוא טרוריסט ושאין לו מקום בעתידה של סוריה.
המבצע של הצבא הסורי ובעלי בריתו מתנהל נגד כיסים אחרונים שנותרו בידי המורדים, לאחר שכמעט שני שליש מסוריה נכבשו על ידי המשטר בסיוע רוסי-איראני בשנתיים האחרונות (שליש בידי הכורדים בצפון). ישנם כיסים של מורדים שהופכים כעת עם הפרת הסכם "הפגת המתיחות" לזירות קרב והן מצפון לדרום:
אידליב - הפתעת המל"טים
הזירה הקשה ביותר היא נגד המאחז הגדול ביותר של המורדים במחוז אידליב בצפון-מערב המדינה. מכיוון שהמחוז גובל לטורקיה וישנה נוכחות של צבא טורקיה בצפון המחוז, מתמקד צבא אסד בדרומו. מבחינה טקטית הצבא הסורי מרכז את מאמציו בכיבוש שדה התעופה אבו דהור במרכז המחוז. כיבוש אזור זה ישיב למשטר את האתר האסטרטגי ויפצל את מחוז אידליב לשניים.
מחוז אידליב הוא "עצם בגרון" מבחינתם של המשטר הסורי והרוסים משום שהוא סמוך למעוז העלווים (הכת השלטת) בלטקייה ולבסיסי הרוסים באזור.
ב-6 בינואר הופתעה רוסיה כשעשרה מל"טים חדרו למרחב האווירי של בסיס חמימים האווירי שלה בסוריה, ושהם נושאים חומר נפץ. שלושה מל"טים אחרים הוטסו לנמל הרוסי בטרטוס. אמנם הם לא הצליחו לפגוע במטרות, אך הרוסים הביעו דאגה מההתפתחות החדשה. העיתונות הרוסית מיהרה להאשים את טורקיה ולהסביר כי טכנולוגיה כזו לא הייתה מצויה בידי המורדים עד לאחרונה. המל"טים היו מונחי GPS ויצאו מדרום מערב אידליב משטח שבו שולטים "אחראר א-שאם".
הצבא הסורי כבש לא פחות מ-95 כפרים בשלושת החודשים האחרונים ונמצא כעת במרחק של 5 קילומטרים בלבד משדה התעופה אבו דהור. הסיוע הרוסי מנטרל את האפשרות שהמורדים יקבלו תמיכה מטורקיה ולכן כיבוש המחוז מחדש במהלך 2018 נראה בהחלט אפשרי.
שלושה כיסים נצורים: צפון חומס, צפון דמשק וע'וטה
המצב הקשה ביותר של המורדים הסורים הוא בכיסים הנצורים זה חודשים ארוכים ב"רִיף" (הפרבר הכפרי) של חומס ומצפון לדמשק. באזורים אלה מפעיל המשטר, מעבר להפצצות והפגזות תמידיות, גם את נשק ההרעבה. רוב המלחמה מתמקדת בכיס השלישי, ב"ע'וּטַה" (האזור החקלאי) ממזרח לדמשק בשל קרבתו לבירה. לפני כמה שבועות נורו משם טילים לעבר הבירה, ירי שגבה הרוגים רבים, מכאן הדחיפות לחסל את מעוז המורדים באזור זה.
לוחמי "המועצה לשחרור סוריה" במחוז זה הצליחו לא מזמן להוציא לפועל שני פיגועים שבהם פוצצו שני סניפים של הביטחון הצבאי השייך למשטר בע'וטה ובחומס ונהרגו יותר מ-30 חיילים וקצינים. בסוף דצמבר אף הצליחו המורדים באזור זה להפיל מטוס של הצבא הסורי באמצעות טיל נ"מ. סביר להניח כי הכיסים הנצורים ייפלו בידי צבא המשטר לפני כיבוש אידליב, בשל התנאים הקשים שבהם הם מצויים.
המחוז הדרומי - דרעא וקוניטרה והפרויקט של חיזבאללה
הזירה הדרומית צריכה להדאיג את ישראל יותר מכל הזירות. לא זו בלבד שהיא קרובה לגבולנו, אלא שחיזבאללה נוטל בה חלק משמעותי יותר מאשר בשאר האזורים, כי הוא מתכנן לפתוח חזית חדשה מול ישראל ברמת הגולן. סיכויי המורדים בדרום קלושים כי הם מפוצלים בין כמה ארגונים יריבים. עם זאת, הגורם המעכב את כיבושו של מחוז קוניטרה הוא הזהירות היחסית שבה נאלץ לנקוט צבא המשטר, מחשש לזליגת טילים וחציית הגבול על ידי מטוסיו לישראל, דבר שעלול לגרור פעולת תגמול מיידית.
לאחר כיבוש קוניטרה יתפנו צבא אסד ובעלי בריתו למלחמה הבאה לכיבוש מחוז דרעא הסמוך ממזרח. במחוז זה יצטרכו כוחות אסד להיזהר מחיכוך עם צבא ירדן. ירדן וישראל אינן מעוניינות להתערב במלחמת האזרחים הסורית ולכן כיבוש מחוזות קוניטרה ודרעא הוא רק עניין של זמן.
נותר רק הנשק הכלכלי
מאחר שהמלחמה של האופוזיציה הסורית נראית אבודה ובחודשים הקרובים ייעשה מאמץ רוסי-איראני לכבוש את כל שטחי האופוזיציה שנותרו בסוריה, על המורדים לחפש אלטרנטיבה, אחרת הכל אבוד מבחינתם. הנשק האפקטיבי האחרון שנותר בידי המורדים נעוץ ביכולתן הכלכלית של המדינות הנותנות להם חסות.
למרות עליונותן הצבאית של רוסיה ואיראן בסוריה, הנושא הכלכלי הוא נקודת התורפה שלהן ואין להן יכולת כלכלית לשקם את סוריה. המפתח לכך נמצא בידי המדינות העשירות - סעודיה ומדינות המפרץ וגם בידי הציר הטורקי-קטארי. כתנאי לשיקומה של סוריה יוכלו הצירים הסוניים לדרוש את הדחתו של אסד ושילוב הוגן של האופוזיציה במשטר העתידי של סוריה. יש להניח כי לדרישה כזו יצטרפו ארצות הברית והאיחוד האירופי.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
