מכונית עם הילוך אחד / על תבוסת מכבי תל אביב ביוון

פעם זה היה אחרת. בגביע אירופה לאלופות ואחר כך ביורוליג, היו רק שש או שמונה קבוצות בבית המוקדם. מכבי תל אביב היתה פוגשת שתי קבוצות טובות, שתיים בינוניות, ועד כמה חלשלושות, מנצחת ברוב המשחקים ועולה לשלב הבא. אבל אז התחילו התלונות: "השיטה לא הוגנת. ההגרלה משמעותית מדי להצלחה. לא פוגשים את כל הטובות. הקהל לא נהנה ולא מקבל הצגה".

מכבי תל אביב הובסה מול אולימפיאקוס ב-30 הפרש

קריסה בימי ג' / מליניאק

אז הנהלת היול"ב הפכה את היורוליג לליגה של 16, וזו התוצאה. 30 משחקים, לפעמים שניים בשבוע, אתה נוסע למשחק שברור לך שתפסיד בו, אתה חוטף בראש מקבוצה שבאה אחרי תבוסה מוחצת ושיחקה בינוני מאוד, וכבר שעה לאחר מכן אתה על מטוס, חוזר הביתה למשחק מחר על החיים שלך, משחק רביעי בשמונה ימים, עם שחקנים פצועים גופנית ומנטלית. ביקשתם, תשלמו, זה המחיר.

איתי שגב. החלטה מקצועית או פוליטית?(צילום: אינטיים ספורטס)

אני לא מתרגש מההפסד עצמו. מכבי תמיד מפסידה ביום שלישי, אולימפיאקוס היא שתי דרגות מעל מכבי כיחידים ובעיקר כקבוצה. מכבי לא היתה במשחק מהרגע הראשון, והפסידה בכל הרבעים בהפרש משמעותי. מה שמטריד הוא הגישה להפסדים מאז הגדלת הליגה. בתקופה של משחק אחד בשבוע – המשחק היה אירוע. היה זמן להתאבל אחרי הפסד. לבחון את עצמך, לסבול באמת, להרגיש רע, וגם ללמוד מטעויות ולתקן. אבל עכשיו, המנטרה החדשה בה משתמשים המאמנים והשחקנים: "אין זמן להתבאס, מחר יש משחק חדש. אין זמן להוריד את הראש. נעלה למשחק הבא וננסה לעשות טוב יותר".

איזה כיף, הצפיפות משחררת את השחקנים והמאמנים מעול ההפסד. או כמו שאמר ז'וז'ו חלסטרא: "מה זה החרטא הזה?!". וכמובן שזה מתעצם כשהקבוצה היא ליגיון זרים שלא ממש מכיר את רוח המועדון.

באופן סמלי, מי שאמור לאסוף את השברים ולאחד את הקבוצה הוא הקפטן. תפקיד שפעם הייתה לו משמעות. אבל כשכל קיץ מחפשים עלה תאנה ישראלי שיהיה הקפטן, וכשהקפטן מחפש קבוצה חדשה בשיא העונה, התפקיד מאבד את משמעותו. לכן גם הכנסתו של איתי שגב לארבע דקות גרמה לי ולרבים אחרים לנוע בחוסר שקט על הכיסא. עכשיו לך תדע אם זו החלטה מקצועית או פוליטית. לפי הרמה ששגב הפגין, נדמה שהוא יודע את התשובה בעצמו.

פייר ג'קסון. נקלע לבעיית עבירות(צילום: אינטיים ספורטס)

אבל האם באמת ההפסד לא משנה? האם אין מה ללמוד? האם זה לא קשור ליכולת, להתייחסות, לרמת אימון? ובכן, בוודאי שכן. מכבי תל אביב ממשיכה להיות קבוצה שטוחה, עם איי.קיו כדורסל נמוך ונוכחות דלה מאוד בצבע ההגנתי, אבל ספאחיה ממשיך בסירובו לתת לשחקנים כלים נוספים כדי לעצור את הסחף. קבוצה ממושמעת אינה בהכרח קבוצה מאומנת, ומכבי רק נראית ממושמעת, כי כשזה מגיע להחלטות הקריטיות במהלך ההגנתי היא מפספסת בגדול: את הרוטציה השלישית בהגנה אחרי פיק אנד רול, את העזרה מהצד החלש, את ההחלטה כיצד לעבור עם קלע.

זו לא חוכמה לעבור בכוח על חסימות ולמנוע שלשה מיידית (גם אם זה שיפור), כי זה קורה בשנייה השמינית של ההתקפה. הטעויות קורות בסיום ההתקפה, שם יש פחות חמצן ויותר בלאגן. ושם אולימפיאקוס חגגה.

דשון תומאס. הפסד ב-30 הפרש ליריבה ותיקה צריך לקחת ללב(צילום: אינטיים ספורטס)

במחצית הראשונה אולימפיאקוס בכלל לא התכוונה. היא סתם זרקה שלשות ולא פגעה (11-1) ואת כל 50 הנקודות האחרות עשתה בצבע, במתפרצות ומהקו. מילוטינוב ופרינטזיס קיבלו אסיסטים לקרש-סל ודאנק-רשת, ללא מפריע. האם מכבי הגיבה בשינוי מסוים? אולי השתמשה באיזורית? בוודאי שלא. מכבי לא הראתה שום הגנה אחרת כל העונה. תגידו שאולי ספאחיה שומר את כל הנשקים ליום חמישי? זה אכן משחק חשוב יותר נגד קבוצה במאבק ישיר על ההצלבה... אבל בכלי נשק חשוב צריך גם להתאמן. ומכבי לא מיומנת באף הגנה אחרת חוץ מאישית וקצת חילופים. כשהשומר האישי הכי טוב שלך (ג'קסון) בבעיית עבירות, והשומר הקבוצתי הטוב ביותר שלך (בולדן) פצוע, אין לך מה למכור מול קבוצה כל כך מחוברת ומנוסה.

אחד הדברים היפים באולימפיאקוס הוא שינוי הקצב תוך כדי התקפה. אחד הדברים שמלמדים ילדים לעשות הוא שינוי מהירות.

לא לרוץ כל הזמן הכי מהר, אלא להתקיף תוך כדי האצה והאטה לסירוגין. ספאנוליס ולהקתו אמנים בשימוש בשינוי המהירות של ההתקפה הקבוצתית. שתי מסירות סבלניות ומרדימות, ואז חיתוך מהיר, תנועה מהירה לצבע והדאנק מהדהד לפני שהספקת לומר פאפאניקולאו. מולה מכבי נראית כמכונית עם הילוך אחד, מונטונית וחסרת קצב ודינמיקה. ומה שצריך להדאיג הוא שוב סף השבירה הנמוך, שמעיד בעיקר על בעיה בחוסן ובהכנה מנטלית.

מייקל רול ביוון(צילום: אינטיים ספורטס)

אז גם אם לא מתרגשים מההפסד, ואפילו לא ממהפרש, קשה לומר שמותר לוותר ולא לקחת ללב הפסד של 30 הפרש מול יריבה ותיקה שלך. ולא כדאי לבנות על המתכון של אותה אולימפיאקוס, שהגיעה אחרי תבוסה לבאסקוניה. מכבי מעולם לא למדה מטעוית של אחרים. השאלה לקראת יום חמישי? האם היא תדע ללמוד מהטעויות של עצמה.