צהובה עם חורים
בתחילת העונה מכבי תל אביב הייתה אחת מקבוצות ההגנה הטובות ביורוליג. מאז הפכה למסננת של אירופה, ומול הכוכב האדום הערב (ה', 21:05) היא חייבת לחזור לשמור
פתיחת העונה הטובה של מכבי תל אביב הייתה מפתיעה מכמה סיבות. אחרי הטראומות של השנתיים האחרונות התחושה הייתה שהפעם לצהובים יש בעלי בית בקו האחורי, מאמן שיודע להשתמש בהם ולא פחות חשוב – הגנה איכותית, שלא תיתן סלים קלים.
בששת המחזורים הראשונים של 2017/2018 לקבוצה של נבן ספאחיה הייתה את אחת הההגנות הטובות במפעל, והמאזן שלה היה בהתאם. במשחקים הבאים הדברים כבר נראו אחרת – ודירדרו אותה עד למקום הלפני אחרון ביורוליג בממוצע הנקודות שהיא סופגת.
כל מאמן יודע ששם המשחק הוא הגנה, וכשהיא קורסת גם ההתקפה הכי טובה לא תמיד תעזור. אחד הדברים הראשונים שספאחיה דיבר עליהם כשחזר לישראל היה הצורך ברוח לחימה וקפיצה על כדורים אבודים. בהתחלה זה בלט, והקרואטי התגאה בכך. הרעב של השחקנים התפרץ על הפרקט וגם הביא להם כמה ניצחונות יוקרתיים. לאט לאט הופיעו הסדקים, הקריסה ההגנתית התחילה והחיוכים של ספאחיה התחלפו בצעקות בחדר ההלבשה. הניסיונות שלו להטמיע הגנה ממושמעת וקשוחה כבר לא עובדים, ולפעמים נראה שהשחקנים שלו לא ממש להוטים לשמור.
אפשר לדבר על העומס והעייפות שהתחילו להשפיע, אבל הבעיות האמיתיות מתחילות בצבע. לא סתם הגבוהים של היריבות אוהבים מאוד לפגוש את מכבי ת"א, והאחרונים שקיבלו את הזכות לעשות לקו הקדמי שלה מה שהם רוצים היו ניקולה מילוטינוב וג'אמל מקלין מאולימפיאקוס. לא פחות מ-68 נקודות קלעו הפורוורדים והסנטרים של סגנית אלופת אירופה על הראש של מכבי. דיאן מוסלי, הסנטר הסרבי החביב של באמברג, חגג בהיכל עם שיא קריירה של 20 נקודות. לא חסרות דוגמאות.
הצבע פרוץ
זה קורה כי הגבוהים לא שומרים. טיוס, פרחוסקי וג'ונה בולדן מדורגים בעשירייה הראשונה בטבלת מלכי החסימות, אבל חסימה או שינוי זריקה הם רק חלק מהאספקטים במשחק ההגנה. טיוס תמיד נחשב לשומר רע באחד על אחד: לרוב הוא יבצע עבירה או ייתן לשחקן מולו לקלוע עליו. פרחוסקי הגיע על תקן הגבוה היעיל שיעשה את העבודה השחורה, ובינתיים זה לא ממש קורה. לבולדן יש ידיים ארוכות אך גם הוא מתקשה באחד על אחד בפוסט, ולא ממש אוהב לשמור
בצבע.
זה משאיר אותנו עם שלושת השחקנים היחידים שמוגדרים כשחקני הגנה מובהקים: דיאנדרה קיין, ג'ון דיברתולומאו ואיתי שגב. הבעיה של שלושתם היא חוסר איזון. המאמן הקרואטי נותן לשני הראשונים דקות מכובדות ביורוליג בעיקר בגלל משחק ההגנה שלהם, אבל משלם על כך בהתקפה. בשניים מתוך שלושת המשחקים שבהם קיין קלע בספרות כפולות מכבי תל אביב הובסה בברצלונה ובמוסקבה. עד ההופעה היפה נגד באמברג בשבוע שעבר נראה היה שהיורוליג עדיין גדולה על דיברתולומאו, גם אם אין ספק שבעתיד הוא יתרום לא רק בליגה אלא גם באירופה. שגב שותף העונה רק בשמונה משחקי יורוליג.
ביחס לקבוצות הגדולות באירופה הסגל של מכבי ת"א נחות, והרבה יותר חשוף לפציעות. בתחילת העונה הקבוצה הייתה בריאה, רצה מצוין, שמרה מעולה והייתה בצמרת. ברגע ששחקנים משמעותיים התחילו להיפצע, כמו תומאס וקול, השטף והיציבות התערערו.
גם לשיטת החילופים המיוחדת של ספאחיה יש קשר לנסיגה. לא פעם הוא מספיק לשתף 10-9 שחקנים כבר ברבע הראשון ואפילו עורך חילופים משולשים, דבר שמתאים יותר לכדורסל המכללות. הוא שומר ככה על רגליים טריות, ומצד שני גורם לבלגן התקפי והגנתי. לשחקן שנכנס למשחק אחרי דקות ארוכות של ישיבה על הספסל לוקח זמן להיכנס לעניינים לא רק בהתקפה, כי הוא צריך להבין על מי הוא שומר ולהשתלב ברוטציות ההגנתיות. ברגע שנכנסים שניים-שלושה שחקנים ביחד, זה מקבל משנה תוקף.
באמצע העונה דברים לא ישתנו מעצמם לפתע. זה מה שהסגל הזה שווה כרגע – ניצחונות במשחקים הנוחים והפסדים לקבוצות העדיפות, למעט מקרים חריגים. גם אם ספאחיה לא מדבר על זה הצהובים לא היו מתנגדים לגבוה נוסף או גארד מנוסה שיעזרו להם להגיע להצלבה, משימה שנראית מסובכת יותר משבוע לשבוע.
לפנייה לכתב/ת 
