מלבינים ונעלמים: הצרות של האלמוגים
מחקר חדש, שבדק את מצב שוניות האלמוגים מאז 1980 מצייר תמונה עגומה מאוד: אירועי הלבנה של אלמוגים מתרחשים בתכיפות הולכת וגדלה ובניגוד לעבר, השוניות מתקשות להתאושש מהם. האם כבר מאוחר מדי לשנות את גורל האלמוגים ואולי הפתרון מסתתר דווקא במפרץ אילת?
שוניות האלמוגים, בכל מקום בעולם, הן אולי המראה המרהיב ביותר בנוף הימי: עושר המינים, מגוון הצבעים, והפעילות הבלתי פוסקת של החיים בהן מוכרים לכל חובב טבע מתחיל או סתם לכל מי שנכנס למים עם שנורקל באילת. השוניות הן כנראה בית הגידול האייקוני של המערכות האקולוגיות בים - אך כעת עלינו לשאול את עצמנו עוד כמה זמן נוכל ליהנות מהיופי הייחודי הזה.
עוד כתבות ב"זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"
מחקר של צוות מדענים בינלאומי, שפורסם בראשית החודש בכתב העת היוקרתי Science, סוקר באופן השיטתי ביותר עד כה - על בסיס מחקרים, כיסוי תקשורתי, דוחות של סוכנויות ממשלה ותצפיות ישירות – את אירועי הלבנת האלמוגים במאה שוניות ברחבי העולם מאז 1980. ממצאי המחקר מציירים תמונה עגומה מאוד.
האלמוגים גוועים מרעב
האלמוגים הם בעלי חיים החיים בצוותאות (סימביוזיה) עם אצות חד תאיות זעירות (zooxanthellae); האצות מספקות לאלמוגים אנרגיה רבה על ידי העברת הסוכרים שהן מייצרות בתהליך הפוטוסינתזה אל האלמוג שמהווים חלק משמעותי ממזונו של האלמוג בעוד האלמוגים מספקים לאצות פחמן דו חמצני וחומרי הזנה נוספים (פסולת מחילוף החומרים של האלמוג) והגנה מטורפים בתוך רקמת האלמוג המוגנת על ידי תאים צורבים ושלד גירני. אנרגית האצות מאפשרת לאלמוגים לבנות את השלד הגירני שלהם שנבנה בקצב איטי ואחראי להיווצרות בית הגידול הייחודי והמגוון הזה.
כמערכת אקולוגית מורכבת, האיומים על שוניות האלמוגים כתוצאה מפעילות אנושית הם רבים - הרס פיזי כתוצאה מהקמת תשתיות חופיות וימיות, כיסוי השוניות במשקעים כתוצאה מהגברת סחף הקרקעות ודיג באמצעות דינמיט, זיהום והעתרה (העשרת הסביבה הימית בנוטריינטים), או דיג-יתר (ובעיקר של מיני דגים צמחונים הניזונים מאצות רב תאיות המתחרות באלמוגים) - לכולם פוטנציאל פגיעה בשונית.
אולם האיום החמור ביותר כיום על שוניות האלמוגים הוא שינוי האקלים. השוניות רגישות במיוחד לעלייה בטמפרטורת מי הים ולכן מספיקה עלייה של כמעלה אחת צלזיוס מעל לטמפרטורת המקסימום הממוצעת השוררת באותו אזור ושמתמשכת לאורך כמה שבועות כדי להוביל להלבנת האלמוגים. הלבנת אלמוגים מתרחשת כאשר האצות השיתופיות עוזבות את רקמת האלמוג. משום שהאצות מספקות לאלמוגים גם את הצבעוניות שובת העין, לאחר עזיבת האצות רקמת האלמוג נראים שקופה והשלד הגירני הלבן נגלה דרכה - לכן אירועים אלו מכונים אירועי הלבנה (bleaching).
בנוסף, כיוון שהאצות מספקות לאלמוגים כ-90 אחוז מתצרוכת האנרגיה שלהם, לאחר ההלבנה האלמוגים חלק ממיני האלמוגים אינם מסוגלים להשיג מספיק מזון באמצעות זרועות הציד שלהם ובמידה וההלבנה מתמשכת אותם אלמוגים מתים ואתם עלולה להתמוטט המערכת האקולוגית העשירה שנשענת עליהם.
בדומה לחשיפת גוף האדם למחלות ולזיהומים, שוניות יכולות להתאושש מאירועי הלבנה קצרים המתרחשים בתדירות נמוכה כאשר אותם אלמוגים ששרדו את העקה רוכשים מחדש אצות שיתופיות ממי הים. עם זאת, מאירועי הלבנה שנמשכים זמן רב ובתכיפות רבה, השוניות מתקשות להתאושש.
לפני שנות השמונים של המאה שעברה, אירועי הלבנת אלמוגים היו דבר-מה לא-שכיח, מוגבל בהיקפו וקשור בדרך כלל לאירוע אל ניניו – תופעה אקלימית המתרחשת מדי כחמש שנים וכוללת שינוי בדפוס זרמי הים ועליה בטמפרטורת המים; החוקרים מצביעים על כך שכיום להלבנה קשר ישיר לשינוי האקלים. ההתחממות הגלובלית לא רק מעלה את טמפרטורת המים באופן קבוע, אלא גם מגדילה את הסיכוי לאירועים של מזג אוויר קיצוני ומרחיבה את ההשפעה של אירועים כמו אל ניניו, כך שהאלמוגים גם מתבשלים לאט בחום מתמשך וגם ניצלים בחום גבוה פתאומי.
אירוע חמור כל שש שנים
שוניות אלמוגים הן בית גידול מגוון המקביל בעושר המינים שלו ליערות הגשם הטרופיים. על אף שהשוניות תופסות רק כ-0.1 אחוזים משטח קרקעית האוקיאנוסים, כ-25 אחוז מהמינים הימיים המוכרים לנו מבלים בהן לפחות חלק ממחזור החיים שלהם, לצורך רבייה, הטלה, התפתחות צאצאים או לחיפוש אחר מזון. השוניות ברחבי העולם מספקות תועלת כלכלית רבה לבני האדם, כמקור לדגה, כמחסום למיתון גלים או סחף, כמקור לחומרי טבע המשמשים לפיתוח תרופות, וכמובן כאתרים אטרקטיביים ביותר לתיירות, נופש, ספורט ופנאי.
על פי המחקר החדש, בשנים האחרונות מתרחש בממוצע מדי שש שנים אירוע התחממות של מי הים המוביל להלבנה חמורה - של 30 אחוז לפחות מכיסוי האלמוגים בשונית - לעומת פעם בכ-25 עד 30 שנים כבעבר. הבעיה היא שאפילו השוניות המהירות להשתקם זקוקות לכ-10 עד 15 שנים כדי להתאושש וחלון הזמן הקצר הזה אינו מאפשר זאת. על פי המחקר, ב-1980 הסיכוי לאירוע הלבנה כלשהו היה רק 8 אחוזים - נתון שזינק ל-31 אחוז ב-2016.
בשנים 2016-2015 נצפו אירועי הלבנה בכ-75 אחוז מהשוניות שנסקרו. כך, למשל, בשונית במדינת האיים קיריבטי שבדרום האוקיינוס השקט, התחממות מים שנמשכה עשרה חודשים בשנים אלו הובילה להלבנה של כ-90 אחוז (!) מכיסוי האלמוגים. מחצית מהשוניות של מערב האוקיאנוס האטלנטי והקריביים עברו אירוע הלבנה לפחות שבע פעמים מאז 1980.
בשונית המחסום הגדולה של מזרח אוסטרליה, כנראה השונית המוכרת ביותר בעולם, ניכר השינוי במלוא חריפותו. ב-1998 תועד בה לראשונה אירוע הלבנה חמור ושוב ב-2002. ב-2016 ו-2107 כבר תועדו אירועי הלבנה בשנים עוקבות. ממצב של אירוע נדיר, הפכה הלבנה אלמוגים רחבת היקף לאירוע חוזר. זאת ועוד אירוע ההלבנה השני של שונית המחסום הגדולה התרחש כשהתופעה ההפוכה לאל ניניו - לה ניניה אשר מאופיינת בטמפרטורות מי ים קרות יותר – כבר החלה, דבר שמדגים את הפעולה המשולבת של גורמי האקלים.
אז מה עושים?
החוקרים מעריכים שפעילות אינטנסיבית בשני העשורים הקרובים יכולה להוביל לשינוי. אמנם, בטווח הארוך רק פעילות למיתון ההתחממות הגלובלית באמצעות הפחתה גלובלית של פליטות גזי חממה תוכל לסייע, במיוחד אם המאמץ יושקע בכיוון היעד השאפתני של הגבלת העלייה ל-1.5 מעלות כפי שנקבע בהסכם פריז.
בטווח הקצר יש לצמצם את ההשפעות של לחצים אחרים - כגון העתרה-הנגרמת כתוצאה מהזרמת שפכים עירוניים תעשייתיים ודשנים חקלאיים לסביבה הימית המובילים לפריחות של אצות חד ורב תאיות המעכירות את מי הים, חוסמות את האור ומכסות את האלמוגים - זאת כדי להגביר את העמידות של מושבות האלמוגים לאירועי הלבנה. בנוסף, שימוש באמצעים חדשניים של שיקום אקולוגי, כגון גרעיני רבייה של אלמוגים במשתלות מוגנות כדי להשיבם לטבע, זריעת אלמוגים, או טיפוח מינים שעמידים יותר בטמפרטורות הגבוהות, יוכלו גם הם לסייע בייצוב השוניות. חוקרים הציעו אף פתרונות רדיקליים יותר כגון הזרמת מים קרים, העשרה בחומרים שימתנו השפעות טמפרטורה והחמצה ואפילו הצללה רחבת היקף מעל חלקים של השונית.
ייתכן שאחד המפתחות להתקדמות נמצא במפרץ אילת. על פי מחקר של מדעני ים ישראלים, האלמוגים משוניות האלמוגים באילת עמידים יותר לשינויים בשל התהליך האבולוציוני שעברו. במחקר נמצא כי על אף ניסוי שחשף את אחד מהמינים של אלמוגי השונית באילת לתנאים של חום וחומציות הגבוהים משמעותית מהתנאים השוררים במפרץ אילת האלמוגים הוסיפו לתפקד ולקיים את יחסי הגומלין עם האצות. אולם גם אם לאלמוגים אלו מטען גנטי שמאפשר את הישרדותם בשלבים הראשונים של שינוי האקלים, בשלבים מאוחרים יותר לקראת סוף המאה ה-21 זה עלול לא להספיק. החוקרים מזהירים כי השוניות באילת עדיין מאוימות על ידי זיהום של הים והפיתוח המואץ מסביב למפרץ, כאשר רק לאחרונה פורסם על הכוונה להקים מלון תת ימי במימי מפרץ אילת לא רחוק מהשוניות המשגשגות של חוף הדקל וחוף קצא"א שרק נפתחה לציבור.
הכתבה הוכנה על-ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"
לפנייה לכתב/ת 
