שנת טראמפ הראשונה: לא הנשיא של כל אמריקה
מאז נכנס לפני שנה לבית הלבן, סיפק הנשיא הרפובליקני שורה של הצהרות והחלטות שהתקבלו ברגשות מעורבים. במחנה השמרני הלבן קיבלו בברכה את האיש שבא לתקן את "נזקי אובמה", הנשיא השחור הראשון, ואילו במחנה הליברלי טוענים שטראמפ פגע בכבוד מוסד הנשיאות ובמעמד ארה"ב בעולם
לפני שנה הניח דונלד טראמפ את ידיו על ספר התנ"ך ונשבע אמונים לחוקה ולעם האמריקני. היה זה יום חורפי במיוחד בוושינגטון. העננים היו שחורים וכשהגשם החל לרדת המוזמנים התעטפו במעילי ניילון שקופים ואז יצאה אמריקה החדשה לדרך, שבמבט לאחור נראית כמו מסע ברכבת הרים. בראש המעצמה הגדולה בעולם התמקם נשיא שעד יום הבחירות נחשב, גם בעיני רבים במפלגתו, כליצן, קוריוז, איש גס רוח, מטריד נשים, בז למיעוטים, בור בנושאים מדיניים וביטחוניים וסכנה לשלום העולם.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
עוד לפני שיבשו טיפות הגשם בוושינגטון, לפני שהנשיא החדש הלך לרקוד עם רעייתו מלניה בנשף לכבודו, ביום החגיגי שלו, הוא זעם כמו שור, התנגח בתקשורת וטען שלא ירד גשם, אלא שהייתה שמש יפה במיוחד. אחר כך הוא הכחיש בזעם את הדיווחים שלפיהם בטקס ההשבעה שלו היו פחות משתתפים מאשר בהשבעתו של ברק אובמה. עבור טראמפ, שמגלה אובססיה בכל מה שקשור באובמה ושנחוש להוכיח לעולם ולעצמו כי כל מה שעשה הנשיא השחור הראשון בהיסטוריה האמריקני הוא יכול לעשות טוב יותר, היה זה אגרוף בפרצוף.
כשהגיעו הנתונים הרשמיים, כולל צילומים, מרשות הפארקים הלאומית, על כמות המשתתפים בטקס ההשבעה של טראמפ, אמרו דוברי הבית הלבן כי יש עובדות ושהם מציגים עובדות אלטרנטיביות. הביטוי נכנס ללקסיקון של טראמפ ואנשי ממשלו כמו ביטויים אחרים שליוו את שנת כהונתו הראשונה של איל הנדל"ן לשעבר מניו יורק: פייק ניוז, פייק מדיה, פייק בוק ועוד שמות גנאי לאנשים שהדביק להם הנשיא בכישרון של קופירייטר.
שנה שהחלה בגשם והסתיימה בסערת הספר
השנה הראשונה של טראמפ בבית הלבן הסתיימה ב"סטיב המרושל" (או האוויל). כך כינה הנשיא האמריקני את סטיב באנון, מי שהיה איש סודו והאסטרטג הראשי בבית הלבן עד שפוטר. טראמפ יצא במתקפה נגד חברו לשעבר לאחר שזה השתתף בספר שהציג את הבית הלבן של טראמפ כבית משוגעים שבראשו עומד נשיא, שעל פי קביעת הספר איננו ראוי ואיננו כשיר לשאת בתפקיד הרם.
השנה שהחלה בטיפות גשם בטקס ההשבעה בוושינגטון הסתיימה ב"הוריקן רב נפגעים" - הספר "אש וזעם" שחיבר מייקל וולף. וולף קיבל גישה חופשית לבית הלבן, ליועצי טראמפ ולבני משפחתו. לטענתו, הספר שחיבר מבוסס על דברים ששמע וראה ושמה שהוא למעשה למד זה שהמלך הוא עירום.
הספר על טראמפ הפך לרב מכר מהיום הראשון שבו הונח על המדפים. הספר הצליח להוציא מטראמפ תגובה מוזרה - יש שראו בה ביטוי לחוסר ביטחון עמוק, יש שציינו אותה כסימן למגלומניה. "אני גאון שפוי", אמר הנשיא הרפובליקני בתגובה לספר שנכתב עליו. ההיסטוריה לא זוכרת גאון שפוי אמיתי שהצהיר על עצמו שהוא כזה, אבל תמיד יש פעם ראשונה.
ההחלטות השנויות במחלוקת
חלק נכבד בציבור האמריקני (הילרי קלינטון, נזכיר, קיבלה קרוב ל-2.5 מיליון קולות יותר מאשר טראמפ, אך הפסידה לו בגלל שיטת האלקטורים) הביט בשנה האחרונה בהלם ולעתים בבושה על התנהלותו של הנשיא שלו וראה בו מנהיג שמטיל חרפה על מדינתו ומזיק לה, בין היתר בהחלטות כמו יציאה מהסכם האקלים שנועד לתת מענה להתחממות כדור הארץ ולשמירה עליו. החלטה אחרת שנתפשה בציבור כשנויה במחלוקת הייתה לחסום כניסה לארה"ב של מהגרים מכמה מדינות מוסלמיות.
ואם בזה לא די, בשבוע שעבר כינה טראמפ את האיטי ומדינות אפריקה "מדינות מחורבנות", והצהיר כי היה מעדיף בארה"ב מהגרים מנורבגיה. כלומר - שחומי עור - לא, לבנים - כן.
אמריקה הליברלית מתביישת, ואילו אמריקה הטראמפיסטית מריעה לנשיא שלה. טראמפ עושה את מה שהבטיח לבוחריו. הוא ניהל קמפיין של שנאה במרוץ שלו לבית הלבן, וזה בדיוק מה שרצו בוחריו ואוהדיו. הם רצו הבטחה לשמירת אמריקה הלבנה, בזו למדע ולמחקרים הקובעים כי התחממות כדור הארץ היא בחלקה מעשה ידי אדם.
חסידי טראמפ מרוצים
תומכיו של טראמפ, בעיקר ציבור אוונגליסטי שהלך אחריו בעיניים עצומות, רצו שהוא יכיר בירושלים כבירת ישראל ויעביר את השגרירות האמריקני מתל אביב לירושלים. יותר מכול רצו חסידיו של טראמפ כי פעם אחת ולתמיד יהיה נשיא שיוציא לפועל את ההבטחות לקיצוץ מסים.
מנקודת ראותו של טראמפ, היתה לו שנה מוצלחת, והוא בטח לא יפסיק לומר זאת בסוף השבוע הקרוב כשכל כלי התקשורת יציינו את יום השנה הראשון שלו בתפקיד - ב-20 בינואר. טראמפ הצליח להעביר את חוק קיצוץ המס, ומבחינתם של הרפובליקנים מדובר בהישג היסטורי. זה בדיוק מה שהם רצו וטראמפ סיפק את הסחורה. טראמפ עשה בשנה הראשונה שלו בבית הלבן את כל מה שחסידיו רצו. כפוליטיקאי הוא פעל לשמור על הבסיס הפוליטי שלו - והוא הצליח בכך. בסיס זה שמח ממה שמגיע מוושינגטון, הוא לא נסדק ולא מתפורר ובהחלט שלא מתרגש מדיווחים על מצבו הנפשי, הקוגניטיבי והפסיכיאטרי של נשיא ארה"ב.
אמריקה הלבנה, השמרנית, שברובה גם גזענית ומהווה קרקע פורה לתנועות קיצוניות שדוגלות בטוהר הגזע הלבן ולא מעט מהן נגועות באנטישמיות, תציין בחדווה שנה לכהונתו של טראמפ. אמריקה הליברלית, המאמינה בעושרו של הגיוון החברתי, בטוהר השפה, בזכויות האדם שהן גם זכויות האישה, בנחיצותו של המדע בחברה מודרנית, מביטה לאחור על השנה הזאת והיא אבלה וחפויית ראש.
אמריקה האדומה נגד אמריקה הכחולה
במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 היה ברור לעין ונגלה לכול כי בזירה מתגוששות שתי אמריקות: האדומה, כצבע הרפובליקנים, והכחולה, כצבע הדמוקרטים. כל אחת ייצגה חצי אמריקה כאילו גרים שני עמים במדינה אחת. בתום שנה לכהונת טראמפ נראה שלא מדובר בהתנגשות בין שתי אמריקות, אלא בהתרסקות.
האופטימיסטים אמרו שיש לתת הזדמנות לנשיא החדש, שאולי הוא יגדל עם התפקיד ויהפוך ממלכתי והנשיא של כולם, אבל זה לא קרה בפועל. יותר מכל דבר אחד, את שנתו הראשונה של טראמפ תזכור אמריקה בגלל היותו נשיא שנוי במחלוקת שנתפס לעתים כקיצוני וכמי שמפלג את החברה במקום לאחד אותה. מנקודת המבט הליברלית, טראמפ הוא נשיא שיש להתבייש בו, ולו גם בשל העובדה שנטל מאמריקה את מעמדה ההיסטורי כמנהיגת העולם החופשי, ואת מעמדה כמתווך הוגן במזרח התיכון, בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
עם זאת, פוליטיקה היא עסק מתעתע. השנה יתקיימו בחירות האמצע בקונגרס, למשרות מושלים ועוד. הדמוקרטים מצביעים על הגל הכחול שעומד לשטוף את מחוזות ההצבעה השונים, ומאמינים שיש להם סיכוי להטות את מאזן הכוחות בקונגרס ולהשיג רוב - או בסנאט, או בבית הנבחרים או בשניהם. ייתכן שזו משאלת לב משום שניצחון בבית הנבחרים יהיה קשה במיוחד לדמוקרטים, אבל ייתכן שהמהפך הפוליטי בגבעת הקפיטול רוקם עור וגידים. אם הגל שבו תולים הדמוקרטים תקווה אכן יתרומם ויגיע ליעדו, כל המשחק הפוליטי באמריקה ישתנה. בינתיים, החגיגה היא של טראמפ שסוגר שנה בתפקיד. מי היה מאמין? כנראה שאפילו הוא לא מאמין, אם מאמינים למה שנכתב עליו בספר "אש וזעם" - שהוא לא האמין שייבחר לנשיא ארה"ב.
לפנייה לכתב/ת 
