איך מפצחים את השילוב של הורות וקריירה?
לא פשוט להצליח לשלב בין עבודה לבין משפחה, ולפעמים הנפגעים העיקריים מכך הם הילדים. קיבצנו כמה רעיונות שיעזרו לכם לעשות סדר בחיים הלחוצים
במציאות של היום הורים רבים נעדרים מהבית לזמן ממושך יותר וההורות, שהיא תפקיד חיינו, מתבצעת ברובה הגדול בנוכחות נעדרת מבחינה פיזית אך נוכחת באמצעות מכשירים ואפליקציות המאפשרים תקשורת מרחוק. בבתים רבים, החל משעות הצהריים או אחר הצהריים, כשהילדים חוזרים מהמסגרות החינוכיות, התקשורת מתנהלת ב"שלט רחוק", בדרך כלל בכתיבה או בשיחה קצרה לא כוללת מבט עיניים ושמיעת טון הדיבור.
מה שנשמע, נשמע בדרך כלל קצר, נתון לפרשנות אישית וברוב המקרים כולל בעיקר חלקים משימתיים. ההורה והילד לא רואים ולא שומעים את מה שמעבר, כמו תחושות ורגשות, ונשארים פעמים רבות עם תסכול, כעס, אכזבה ותחושת חוסר אונים ואשמה. כעבור שעות, כשהילד וההורה נפגשים, הם הרבה פעמים עסוקים בלעשות שיעורים, בלהתארגן במהירות לסיום היום, לעיתים בכעס ועצבים, ושוב לא נותר זמן לפגישה ולפעילות משותפת נעימה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מציאות זו גורמת להורים רבים להרגיש רגשות אשם וייסורי מצפון ועמם הצורך לפצות ולרצות. כתוצאה מכך, מתעוררת השאלה - "איך אני ממשיך להיות הורה משמעותי ונוכח בחיי הילד?", "איך אני מהווה כתובת עבור הילד?", "איך אני ממשיך להיות הורה ולא חבר, הורה מחנך שיודע גם להציב גבולות ולהישאר בחיים?" המענה לכלל השאלות מחייב עצירה והרבה עבודה אישית ותרגול.
משפטים שילדים אמרו על שעות העבודה של הוריהם:
חשיבה מחדש
בשלב הראשון יש לבצע עצירה. לא סתם עצירה, אלא ברקס משמעותי. על ההורים להבין שמדובר במציאות מורכבת, מציאות שאי אפשר לדלג עליה. זו מציאות שמחייבת אותנו לעצור ולחשוב איך אנחנו רוצה שההורות שלנו תראה, אילו ערכים חשובים לנו, אילו צעדים אנחנו עושים על מנת שגם אנחנו וגם הילדים נרגיש שההורות שלנו משמעותית. חשוב ששני ההורים ישתתפו בתהליך וחשוב להגיע להבנה משותפת של מה חשוב לנו ולמשפחה שלנו.
השלב השני מחייב חשיבה אודות היכולות שלנו. חשוב לבחון את היכולות הנפשיים והרגשיים, את הכוחות והכישורים ולהגיע להבנה אילו צעדים נוכל לעשות על מנת לקדם הורות משמעותית באמצעות החוזקות שלנו. לא תמיד אפשר לשנות את מספר שעות ההיעדרות מהבית, אך אפשר לראות מה ניתן לעשות אחרת בשעות הנוכחות שלנו. בשלב זה חשוב שההורים יבינו כי אסור לחוסר הזמן להוות מכשול בקשר בינם לבין הילדים.
קראו עוד:
הסוף לבדידות: ה"טינדר" של האימהות
הפסיקו להילחץ מהריבים של הילדים
בשלב השלישי חשוב לברר מהם המכשולים הפנימיים והחיצוניים שעומדים בפנינו ושעלולים לעמוד בינינו לבין הילד. לדוגמה - הגעתי הביתה בערב ומאוד חשוב לי לעשות ספורט. מצד אחד לא נפגשתי עם הילד כל היום, מהצד השני אני חייב את הספורט למען עצמי, למען חיזוק העצמי שלי והיכולות שלי, שיאפשרו הורות משמעותית יותר כשאפגש עם הילד שלי. כל החלטה שאקבל, חשוב שתתבצע כשאני שלם עם עצמי ועם השיקולים שלי וכמובן עומדים במבחן המינון.
בשלב הרביעי צריך להחליט על תוכנית - איך ייראו שעות הנוכחות שלי בבית, כשאני והילדים נמצאים יחד. חשוב לנצל שעות אלה גם לפעילות משותפת ולמפגש. לשיחה, להחלטה על כל אותם מצבים בהם אני בבית אבל ממשיך לעבוד או לענות לטלפונים והילדים מול המסך.
זמן איכות ללא ניידים
חשוב לשתף את הילדים ולחשוב מה נרצה לעשות ביחד. זה יכול להיות להכין ארוחת ערב יחד, לנסוע יחד לאיזה מקום ולשוחח. אפילו הדרך לרופא או לכל מקום אחר היא הזדמנות למפגש ושיחה. בזמן השיחה חשוב להקשיב לילד, להיות אמפתיים, לשאול שאלות, להתעניין וגם לשתף. חשוב לתרגל את השיח הזה, את היכולת להקשיב באמת, וכמובן חשוב לפנות לזה זמן.
אחת האפשרויות המקדמות ביותר יצירת מפגשים משמעותיים היא ישיבה של כל המשפחה לארוחת ערב משותפת, כשהטלפונים רחוקים מהשולחן, נמצאים על מצב כבוי או מושתק, הטלוויזיות סגורות וגם המחשבים לא ברקע. יש משמעות גדולה למפגש הזה ולרגעים האלה בהם כל המשפחה נמצאת יחד, כששום דבר חיצוני לא נכנס למפגש שלנו.
ביצוע התוכנית שהחלטנו עליה, הכוללת זמן משותף ואיכותי עם הילדים, תפחית מייסורי המצפון, מהצורך לפצות ותהווה מודל מכוון להורות משמעותית ונוכחת בחיי הילדים, גם כשנעדרים שעות רבות מהבית. לעיתים כל מה שצריך זה שינוי קל שיכול לעשות הבדל גדול, בתנאי שנתכנן אותו מתוך כוונה אמיתית ונתמיד בו לאורך זמן.
צאלה מיינרט היא ראש המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים ויו"ר הכנס "הורות - מסע בין רחם לרחמים", שיתקיים ב-1 בפברואר במכללת סמינר הקיבוצים.
לפנייה לכתב/ת 
