עיר ללא הפצצה. השקט בדמשק מסתיר מתיחות גדולה
בירת סוריה היא אולי העיר שנפגעה הכי פחות במלחמת האזרחים העקובה מדם, ואפשר לטייל ולבלות בה בלי חשש. אז אם הכול טוב מדוע טוענים התושבים שהם חיים "תחת כיבוש"? ואיך זה קשור לישראל?
העיר דמשק היא כמעט "עיר ללא הפצצה". תמונות ועדויות של אנשים מהעיר מעידים כי העיר נפגעה הכי פחות מערי סוריה מהמלחמה שהותירה מאות אלפי הרוגים. החיים בדמשק ממשיכים כמעט כרגיל, כאילו במנותק מהמצב הכללי בסוריה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
בשנתיים האחרונות חשים תושבי הבירה ביטחון רב יותר בשל ההתערבות הרוסית שאפשרה לכוחות המשטר לעבור מנסיגה להתקפה. הצבא הסורי מתאמץ בחודש האחרון להשתלט על ע'וטה, הפרבר המזרחי של דמשק, שממנו נורו כמה טילים על הבירה, כך שיוסר סופית האיום על הבירה. אם כך, האם הכול טוב בבירה הסורית? מהו האיום החדש על תושבי דמשק? מדוע תושבים טוענים שהם חיים בה "תחת כיבוש"? וכיצד זה קשור לישראל?
קפה, שווארמה וכדורגל
דווקא לפני מלחמת האזרחים חלה עלייה משמעותית בתחום התיירות בסוריה ובדמשק בפרט. אולם בשל המלחמה התיירים הפסיקו להגיע. עם זאת, יש לדמשק עדיין הרבה מה להציע לסורים המגיעים אליה. העיר העתיקה של דמשק שכמעט לא נפגעה היא אוצר היסטורי ותרבותי, מבנים ושווקים בני מאות שנים, כנסיות ומסגדים עתיקים, ובראשם המסגד האומיי המרהיב ביופיו. רובע באב תומא הנוצרי בעיר העתיקה שוקק חיים ולא מזמן הסתיימו בו חגיגות חג המולד. כל בתי הקפה באזור זה מלאים עד אפס מקום ובעיקר בשעות הערב.
כל הצעירים שהתראיינו לעיתונות הערבית והמערבית חזרו על חלומם לשוב לחיים נורמליים, עם אפשרות לטייל ולבלות בכל מקום בלי חשש. רק בעיר זו יש עדיין לסטודנטים סורים את האפשרות לנהל לימודים רגילים יחסית, באוניברסיטת דמשק, ולהשתמש בספריות המפוארות של הבירה.
מוזר כי למרות המצוקה הכלכלית, בתי קפה חדשים נפתחים בדמשק כל הזמן. עם זאת, בשל מיעוט התיירים, נשארות חנויות רבות ריקות רוב שעות היום ובעליהן יושבים בחוץ עם קפה ונרגילה. דמשק ידועה בדוכני השווארמה המעולים שבה והשווקים המלאים במזון, אם כי מחיריהם עולים כל הזמן.
באוגוסט התקיים היריד של דמשק, לראשונה מאז החלה מלחמת האזרחים ב-2011. ביריד היו נציגים של 20 מדינות בעולם עם 49 דוכנים. המטרה של היריד להדגים כי סוריה מתחילה לשוב לחיים רגילים ושמלחמת האזרחים לקראת סופה. לא מזמן נהנו הצעירים בעיר מכמה רגעי נחת, כשנבחרת הכדורגל הלאומית של סוריה שיחקה באוסטרליה והייתה עדיין מועמדת לעלות למונדיאל. כל בתי הקפה שידרו את המשחקים וברחבי העיר הוצבו מסכי ענק שמולם ישבו צעירים וצעירות יחד. לרגע כולם היו מאוחדים בעד הקבוצה, גברים ונשים, מוסלמים ונוצרים, סונים עם שיעים ועלווים.
יוקר המחייה והכיבוש
דמשק נשארה רחוקה מזירות הקרב המרכזיות, רוב המלחמה בערים הגדולות של מערב סוריה התנהלה בחומס ובחלב. "המדינה האיסלאמית" (דאעש) התקיימה עד שכמעט חוסלה ב-2017 בצפון-מזרח המדינה, רחוק מהבירה בערים א-רקה ודיר א-זור. גם ג'בהת א-נוסרה ויתר המורדים הג'יהאדיסטים מתרכזים כעת במחוז אידליב בצפון הרחוק מהבירה. הקרבות הכי קרובים הם בע'וטה של דמשק, שממנה כאמור נורים לעיתים רחוקות טילים.
עיקר הסבל של תושבי דמשק אינו מטפטוף הטילים אלא מיוקר המחיה. הירקות והפירות התייקרו מאוד וגם מחירי הבגדים. דווקא בשל העובדה שהעיר יחסית בטוחה ושקטה חלה בה התייקרות משמעותית. בשנים האחרונות ברחו לדמשק פליטים רבים, רובם נשים וילדים כי גברים רבים מתו בקרבות.
במלחמת האזרחים השתנה הרכב האוכלוסייה של העיר, כי רבים מהתושבים האמידים עזבו ואחרים היגרו אליה מתוך סוריה כשברחו מאזורי הקרבות. התושבים הפשוטים סובלים מאובדן ערך הלירה הסורית ומהשחיתות הרבה בכל המגזרים. חלק גדול מבתי העסק והמלונות נמצאים בבעלות קבוצה מצומצמת של עשירים הנאמנים לשלטון כגון המיליונר הידוע לשמצה ראמי מח'לוף, בן דודו מצד האם של בשאר אסד. מרכז דמשק בדרך כלל פקוק בשל ריבוי המכוניות והאוטובוסים והמחסומים עם הבדיקות של צבא אסד. במחסומים אלה נתפסים צעירים שחומקים משירות החובה (שנתיים) וחיילים מושחתים גם גובים דמי מעבר. מי שמציג תעודה של חיזבאללה ו"משמרות המהפכה" האיראניים עובר בחופשיות.
האווירה בבירה הסורית מתוחה ולא מעט מהמרואיינים בתקשורת הזרה טוענים שהם חשים תחת כיבוש (קודם עלווי ועכשיו איראני). אנשים שמתראיינים חוששים לחייהם ומשתמשים בשמות בדויים ובעיוות קול. רוכלים בשווקים התלוננו כי הכריחו אותם לצבוע את התריסים בשלושת צבעי המשטר (שחור-לבן-אדום). אספקת החשמל אינה סדירה, מה שמכריח את הסורים לקנות חומרי הסקה ולהשקיע בגנרטורים פרטיים. הבעיה בעיקר בחורף הקר של דמשק שהיא עיר גבוהה ויש בה מדי פעם שלג ויש מחסור חמור בדלק.
לב העולם הסוני בידי השיעים
בשוק אל-חמידייה המפואר, הסמוך למסגד האומיי בעיר העתיקה, צפו בנובמבר האחרון התושבים הסונים בכעס רב ובתסכול בתופעה הפרובוקטיבית יוצאת הדופן, החוזרת על עצמה רק בשנים האחרונות: עשרות שיעים ללא חולצות מכים את עצמם עד זוב דם בטקס יום ה-40 לזכר מותו של השהיד חוסיין.
לפני מלחמת האזרחים אמנם שלטו העלווים, מיעוט של כ-11 אחוזים, על הרוב הסוני במדינה. אולם השיעים היוו בקושי שלושה אחוזים מהאוכלוסייה והם ניהלו את חיי הדת שלהם בדיסקרטיות כדי לא לעורר את זעמם של הסונים. כעת נשבר מחסום הפחד של השיעים ודווקא הסונים חוששים.
דמשק אולי יותר מכל עיר ערבית מסמלת את תקופת הזוהר של שלטון הזרם הסוני המרכזי באיסלאם (יש כ-85 אחוזים סונים ו-15 אחוזים שיעים באיסלאם). היא הייתה בירתה של בית אומייה, השושלת הראשונה ששלטה בחליפות המוסלמית. האומיים דיכאו את השיעים והם אף אחראים לרצח חוסיין בן עלי, נכדו של מוחמד בעיר כרבלא בעיראק.
מאז ועד היום, אחרי כאלף ושלוש מאות שנה, מסמלת דמשק אולי יותר מכל עיר במזרח התיכון את לב לבו של העולם הסוני וגם את העוינות לשיעים. אולם בשל ההתערבות האיראנית לטובתו של המשטר, החלו אנשי "משמרות המהפכה" וחיזבאללה הלבנוני להשתלט על אזורים שלמים בבירה. הנוכחות האיראנית והשיעית בולטת יותר ויותר ברחובותיה של דמשק ואיראן השתלטה בשנים האחרונות על נדל"ן רב של "בוגדים ומורדים נגד המשטר" שנאסרו, ברחו או היגרו אל מחוץ למדינה.
אם בעבר היו החגים והטקסים השיעיים מוגבלים לאזור א-סיידה זיינב בלבד (קבר בתו של עלי בן אבו טאלב), הרי שעתה השיעים מקיימים תהלוכות דתיות, כגון ביום העשורא (האבל על רצח חוסיין) ברחבי העיר, כולל העיר בעתיקה סמוך למסגד האומיי. טקסים אלה משודרים בטלוויזיה כאילו היו חגים לאומיים. כל המבנים, המלונות והמגרשים סביב השגרירות האיראנית וסביב מרכז תרבות איראן נקנו על מנת ליישב בהם אוכלוסייה שיעית. באזורים אלה קמו עשרות חוסייניות (חוסייניה - בית התכנסות ותפילה שיעי).
התוצאה היא שאזורים שלמים בדמשק נראים כמו הדאחייה (הפרבר הדרומי) של ביירות, מרכז השליטה של חיזבאללה המאוכלס כולו בשיעים.
הגלידה תשרוד את הכיבוש האיראני?
"בּוזַה בַּכְּדִאש " (גלידת בכדאש) המפורסמת בשוק אל-חמידייה בעיר העתיקה משקפת היטב את המצב בבירה. בקיץ התעוררה מחאה בשל שמועות שנפוצו בפייסבוק, שלפיהן בכוונת השלטון לסגור את גלידת בכדאש בשוק. גלידת בכדאש אינה סתם דוכן גלידה אלא ממש מוסד בעיר. היא מסעדה לגלידות שנפתחה ב-1885 וכיום נחשבת לגלידה הטובה ביותר בעולם הערבי.
המהומה פרצה בשל החשד כי מאחורי האיום בסגירה עומדת שאיפה של גורמים איראניים להשתלט על המקום. ההחלטה נדחתה בשלב זה, לשמחתם של הדמשקאים. טענת השלטון הייתה מגוחכת, לפיה בעלי המקום מרמים את הלקוחות ומערבבים פיסטוק עם בוטנים זולים. מישהו הגיב לטענה זו בפייסבוק בביקורת על מה שקורה בדמשק ובסוריה בכלל: "מה הבעיה לערבב פיסטוקים עם בוטנים, הרי אתם ערבבתם את החיילים הסורים עם החיילים האיראנים, הלבנונים, האפגנים, הפקיסטנים העיראקים והרוסים ודווקא יצא לכם מצויין...".
שאיפת איראן: דמשק עד הגולן
דמשק נמצאת בדרומה של סוריה, רק 70 קילומטרים מגבול הגולן. לכאורה נראה כי הצבא הסורי מנצח את המורדים בע'וטה המזרחית של דמשק וכי החיים מתחילים לשוב למסלולם. בפועל, תושבי העיר לא רק סובלים ממצוקה כלכלית והתייקרות מתמדת, הם גם חשים את המחיר הכבד של הסיוע האיראני להצלת המשטר ואת תהליך ההשתלטות השיעית על עוד ועוד חלקים מהעיר.
את "משמרות המהפכה" האיראניים הזרים לא מעניין האזרח הסורי או מצוקותיו היומיומיות. מבחינתן של איראן והמיליציות השיעיות, דמשק אינה עיר עם תושבים, אלא בסיס צבאי גדול שבו הן מיישבות את נאמניהן השיעים ובכך מקימות תשתית לשם השתלטות על כל דרומה של סוריה. איראן סימנה את השטח מדמשק ועד לגבול רמת הגולן כשטח הנתון להשפעתה. שם מתכננת איראן להקים את החזית השנייה נגד ישראל בנוסף לדרום לבנון.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
