להנציח את הבן שנפל בתרומה לחיילים
ננסי בסטקר, שכלה את בנה, סגן משנה תומר ז"ל, בעת שירותו הצבאי לפני פחות משנה. הטרגדיה הובילה את ננסי להתנדבות עם חיילי צה"ל ולהקמה מחודשת של סניף "יחד למען החייל - קרן לב"י והאגודה למען החייל", במקום מושבה במועצה האזורית "מרחבים"
בספר בראשית פרק כ"ב פונה הקב"ה לאברהם ואומר לו: "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת". סגן משנה תומר בסטקר ז"ל, היה בני ויחידי אשר אהבתי ולעולם אוהב.
ביום חמישי ה- 16 לפברואר, כמעט לפני שנה, היה ערב חורפי וקר. השקט בחוץ חידד את צליל טיפות הגשם שנקשו בחלונות הבית ואת שריקות הרוח השורקת בין תריסי הבית. אני, בעלי יואלי ובנותינו נוי והדס התכנסנו. בשעה 22:40 לערך, נשמע צלצול הפעמון. הבנות פתחו את דלת הכניסה לקבוצה של קצינים וחובש מד"א. אלו ווידאו את זהות הבנות וביקשו לקרוא לנו.
יצאתי מחדרי בקומה השנייה של הבית וניצבתי במעלה המדרגות כשראיתי אותם נכנסים. ברגע זה התרוצצו מחשבות איומות במוחי, כמו "שדים במחול פרוע". לחשתי בשקט "הלוואי שזה חלום".
הקצינים שאלו אותי: "את ננסי, אמא של תומר"? "כן"! אני עניתי, כשהתחלתי לרדת במורד המדרגות לכיוונם. ברגעים אלה ועוד לפני שנאמרו המילים, איבדתי את התחושה בגופי. נדמה כאילו הוא עשוי מג'לטין ולא בשר ודם. זיהיתי אותם והבנתי. לא הייתי צריכה שיציגו את עצמם בפני כנציגי קצין העיר.
לצד בנותיי, הם בישרו לי את "בשורת האיוב", הנוראה מכל. אחר כך לבעלי: "יקירכם תומר נמצא ללא רוח חיים".
כמה סמלי שהבשורה הקשה בחיי התקבלה בעת הסערה של אותו ליל. וככה, ברגע אחד, כבה האור בחיי משפחתי ועולמנו התנפץ לרסיסים. הדמעות והיגון העמוק על אובדן בני יקירי תומר ז"ל, החלומות, הגעגועים והזיכרונות שהותיר מאחור, ליוו אותי בחודשים שבאו אחרי המקרה וילוו אותי בעתיד כל חיי.
הימים שבאו אחרי האובדן של בני לא היו קלים. הייתי צריכה לאסוף את עצמי ואת המשפחה, לבחור בחיים ולצעוד קדימה. ללמוד ללכת לצד תומר ולא עם תומר כמו שהיה עד לפני האסון. ככל שהימים חלפו והחיים המשיכו במסלולם, הבנתי שאני צריכה לקבל את המציאות החדשה ולעשות משהו עם עצמי. עד אז, הייתי בבית במשך שנים ארוכות משום שפרשתי מעבודתי בהוראה על רקע מצב בריאותי. כל השנים הללו הייתי מרוכזת בגידול המשפחה, טיפוח הבית והתחביבים האישיים. "הלבד בבית" היה חלק מחיי.
לתת משמעות אחרת לחיים
אחרי שאיבדתי את בני יקירי תומר ז"ל, "הלבד בבית" הפך להיות קשה מנשוא. כל פינה בבית, כל חפץ הזכירו אותו. המחשבות אודותיו לא הרפו. אז החלטתי שעליי לתת משמעות אחרת לחיים, משמעות שתעשה טוב עמי ועם האחרים ובאיזה שהוא אופן תנציח את תומר ז"ל.
כך הגעתי ליחידה להתנדבות במועצה האזורית "מרחבים". בגלל שבחודשים אחרי המקרה, התקשיתי להתבונן בחיילים במדים, במיוחד אלה שנשאו על כתפיהם את דרגות הקצונה ובכל פעם שראיתי אותם הייתה צביטה בלב וזלגו הדמעות. דווקא אז כשרציתי להתנדב, מצאתי שיש צורך בלהקים מחדש את הסניף של ארגון 'יחד למען החייל- קרן לב"י והאגודה למען החייל'. באותו רגע הבנתי שזה יהיה הפרויקט שיביא למשמעות החדשה בחיי!
באוגוסט 2017 התחלתי בתשתית להקמת הסניף לאחר שקיבלתי את התפקיד לידי. כחודשיים בלבד לאחר שהסניף הוקם, הצלחנו לגייס כבר עשרות מתנדבים, חילקנו חבילות שי לחיילים בתחנות ההסעה במהלך חגי תשרי, השתתפנו בהפנינג הגדול שהתקיים בחנוכה לחיילים בעיר הבה"דים, עוד חילקנו חבילות שי למתגייסים העתידיים מיישובי המועצה, ערכנו ביקורים בבסיסים וכעת אנחנו מתכננים לשאר האירועים המרכזיים בשנה.
את בני יקירי תומר ז"ל, שום כוח בעולם לא יוכל להחזיר, אך הפעילות ההתנדבותית לקהילה ולחיילים בפרט, נותנת כוחות להתמודדות עם המציאות הטרגית.
לפנייה לכתב/ת 
