נאום פנס בכנסת: התחייבויות בסימן שאלה
נאום סגן נשיא ארה"ב היה יותר אידיאולוגי-דתי-רגשי מאשר הצהרה פוליטית, אבל כל עוד פנס בבית הלבן - מובטחת תמיכה. למרות החרם מרמאללה, הוא השאיר דלת פתוחה למו"מ עם הפלסטינים ושלח מסר ברור ותקיף לאיראן. עם זאת, הממשל הנוכחי בארה"ב לא מצטיין בעמידה בהתחייבויות
לא היו חידושים של ממש בנאום סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס, בכנסת היום. אף על פי כן, זה היה אירוע חשוב עבור המדינה היהודית ואזרחיה. הדברים שאמר סגן הנשיא הנוכחי של ארה"ב ושפת הגוף שלו - כשאמר את הדברים - מעידים שלישראל יש תומך בלב ובנפש, מתוך אמונה עמוקה, בבית הלבן.
מכל משפט שאמר מייקל פנס עלתה והתבררה מחויבותו לביטחונה ושגשוגה של מדינת היהודים במזרח התיכון. אני משתמש במונח "מדינת היהודים" משום שהנאום של סגן נשיא ארה"ב היה יותר אידיאולוגי-דתי-רגשי מאשר הצהרה פוליטית. אחרי שהאזנתי לו אני משוכנע - ואני חושב שכולנו יכולים להיות משוכנעים, שכל עוד מייקל פנס בבית הלבן עם טראמפ, או בלעדיו, תמיכתה הבלתי מעורערת של וושינגטון מובטחת לנו.
לעובדה זו יש משמעות מבחינתנו, ראשית לכול, כיוון שקיימת אפשרות שטראמפ לא ישלים את כהונתו כנשיא מסיבה זו או אחרת. ההסתברות שזה יקרה אינה גדולה, אבל צריך להביאה בחשבון.
סיבה שנייה היא שלפנס יש השפעה רבה על הנשיא טראמפ, ויש לו אלקטורט גדול ומחויב בקרב הנוצרים האוונגליסטים בארה"ב. מייקל פנס הוא לא רק פוליטיקאי הנהנה מתמיכתם - הוא אחד ממנהיגי הקהילה הזאת, שיש לה עוצמה פוליטית והשפעה על הבית הלבן, לא רק בתקופת נשיא שמרן כמו טראמפ, אלא גם בתקופת הנשיא אובמה והשלטון הדמוקרטי.
לכן גם סביר להניח שביקורו הנוכחי של פנס במזרח התיכון נועד להעניק לו נקודות זכות בקרב בוחריו, כשם שנועד לעשותו כשיר לטפל בענייני החוץ של ארה"ב.
לא קשה לראות שביקור סגן נשיא ארה"ב הנוכחי באזור, ובעיקר בישראל, משרת היטב את כל הצדדים. פנס מקבל חיזוק למעמדו בקרב בוחריו וגם כמדינאי שעוסק בענייני חוץ. ישראל נהנית ממפגן תמיכה בעם היהודי וברעיון הציוני מצד המעצמה החשובה בעולם.
סביר להניח שלהצהרת התמיכה הזו יהיו משמעויות מעשיות בתחום הביטחון הלאומי והתמיכה המדינית שתקבל מדינת ישראל. שני נושאים מדיניים-ביטחוניים עומדים במרכזו של מסע סגן נשיא ארה"ב במזרח התיכון: האחד הוא תהליך ההסדרה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, האחר הוא הסכנה הנשקפת מאיראן לשלום המזרח התיכון וליציבותו.
בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני, פנס עשה דבר אחד. בנאומו היום בכנסת, כמו גם בשיחותיו עם נשיא מצרים א-סיסי ועם המלך עבדאללה השני בירדן, הוא השאיר את הדלת פתוחה למשא ומתן. לכאורה, זה דבר מובן מאליו, אבל לנוכח החרמות הפלסטיניות וה"יחרב-ביתכ" של אבו מאזן בגלל ההכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל, ולנוכח המחאה של מלך ירדן - מהווה הצהרתו של פנס בכנסת הוכחה שארה"ב עדיין מתכוונת להמשיך לחפש תהליך הסדרה יצירתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
אשר לאיראן, פנס התווה - למעשה בפעם הראשונה - מדיניות כוללת לבלימת שאיפותיה של איראן להגמוניה דתית ואסטרטגית במזרח התיכון ולשאיפות האייתוללות להשמדת מדינת ישראל. הוא פרש אחד לאחד את כל מרכיבי המדיניות והאסטרטגיה האמריקנית לבלימת איראן, החל בשיפור הסכם הגרעין עמה וגמור בקריאה לעם האיראני להתקומם נגד המשטר הדתי המדכא.
לא צריך להיסחף בהתלהבות. הממשל הנוכחי בארה"ב לא מצטיין בעמידה בהתחייבויות ובמדיניות ברורה, בעיקר בזירה הבינלאומית. אבל אנחנו יודעים היום פחות או יותר מה היא המדיניות המקובלת כרגע על וושינגטון בנוגע לאיראן, ואפשר להיות בטוחים לגבי דידו של פנס, זוהי המדיניות והאסטרטגיה שאותה ינקטו האמריקנים גם בעתיד.
ולסיום, ניכר היה שפנס מתרגש באמת שהוא מדבר על גורל העם היהודי ועל עתידו. ולכן, שפת הגוף שלו הייתה לא פחות חשובה מהמילים שהשמיע.
לפנייה לכתב/ת 
