כך שרדתי: ניצול השואה שנלקח בשבי הירדני
בגיל 88 מספר לגרמנים פסח אנדרמן על זוועות השואה: להתחבא באסם בקור של מינוס 35 מעלות, להוציא לבד רסיס מהמצח. אחרי שעלה לארץ השתתף בקרב גוש עציון: "נלחמתי עד הסוף". ראיון עם הניצול שהפך לתעשיין מוביל
הוא שרד כמעט לבדו כילד את השואה. הוא שהה כמעט שנה בשבי הירדני. ואחרי כל זאת הוא הפך לתעשיין מוביל. היום, בגיל 88, פסח אנדרמן מספר על חייו ועל מוראות השואה, גם בפני הגרמנים וגם בפני חיילי צה"ל. צפו בראיון איתו.
אנדרמן היה ילד בן 9 בעיר בוצ'אץ' שבגליציה, כיום אוקראינה, כשהתחילה מלחמת העולם השנייה. אביו נפטר לפני המלחמה ואמו מתה ממגפת הטיפוס. כל קרוביו מצד הוריו נרצחו על ידי האוקראינים, ששיתפו פעולה עם כובשיהם הנאצים. לדבריו, במהלך המלחמה הוא התחבא ביערות ובאסמים, נע בחיפוש מתמיד אחר מזון בשעות הלילה בלבד.
"זה היה חורף של 35 מעלות מתחת לאפס", נזכר אנדרמן. "איש מהאיכרים האוקראינים לא ידע שאני מתחבא לו בתוך האסם מתחת לקש. חשבתי רק על איך לשרוד וכיצד לברוח מהסכנה. נתפסתי חמש פעמים על ידי האוקראינים ותמיד בשנייה האחרונה הצלחתי לברוח".
בשיחה איתו הוא מספר על הזוועות שאירעו לפני כמעט 80 שנה, זוועות שאותן הוא מתאר גם בהרצאותיו בגרמניה, שם ובעולם כולו מצוין היום (שבת) יום השואה הבינלאומי.
"היה לאוקראינים משחק - הם לקחו חוט ברזל שבקצה היה מחובר אליו כדור רובה. הם שמו לי את הכדור ליד המצח ונתנו מכה על הפיקה. הכדור התפוצץ, רסיס פגע במצח ואיבדתי את ההכרה. האוקראינים חשבו שאני מת וכך ניצלתי". בדרך לא דרך הצליח הילד פסח להגיע לנהר הסמוך ובתוך המים הקפואים הוציא לבדו את הרסיס וכך להציל את חייו.
בתום המלחמה הבין הילד פסח כי באוקראינה אין לה שום סיבה להישאר. כל קרוביו נרצחו והוא החליט לעלות לארץ ישראל. בבוקרשט חבר לקבוצת ילדים יהודים שלחלקם היו סרטיפיקטים - אישורי עלייה חוקיים - וכשהילדים עלו כקבוצה על אוניית המעפילים פסח התגנב בחשאי לספינה.
גם היום נזכר אנדרמן בהתרגשות ברגע הראשון שבו ראה את ארץ ישראל: "לפנות בוקר ראינו את האורות של הכרמל, לא האמנתי שהגעתי". הוא למד חקלאות בבית הספר מקווה ישראל ועלה עם הגרעין שלו לקיבוץ משואות בגוש עציון.
"חגגנו בכ"ט בנובמבר את מדינת ישראל - ולמחרת התחילה המלחמה", הוא משחזר. "הערבים התחילו לירות מכל הצדדים על ארבעת הקיבוצים של הגוש: רבדים, צורים, משואות וכפר עציון. אני נשלחתי עם הכיתה שלי למרכז הגוש. המפקד נתן לי פקודה - פסח, אתה מוביל! אני לא פחדתי מכלום. החלטתי להילחם עד הסוף".
אבל הקרב על גוש עציון הסתיים ובמפלה ובמותם של 242 ישראלים, לוחמים וחברי הקיבוצים. עקב המצב הקשה של הכוחות ולאחר הטבח בכפר עציון, ההנהגה הורתה ללוחמים להיכנע. "לא האמנו שהם רוצים שניכנע, כי אני קיבלת את הגופות המרוטשות של לוחמי הל"ה. ראיתי מה הם עשו. אמרתי שזה לא בחשבון". אנדרמן נלקח בשבי הירדני, ושוחרר רק אחרי 11 חודשים, במסגרת עסקת חילופי שבויים.
בשנים שחלפו הפך אנדרמן לתעשיין מצליח. במשך שנים רבות סירב לשתף את בני משפחתו במאורעות השואה ורק בשנים האחרונות החל להרצות במסגרות רבות בנושא, כולל בצה"ל ובגרמניה. ויש לו מסר חשוב לדור הצעיר של המדינה שעזר להקים.
"אנחנו לא קיבלנו את המדינה על מגש של כסף, הרבה דם נשפך", הוא אומר בביתו בתל אביב. "אנחנו מצפים מהדורות הבאים לשמור על המולדת שאנחנו ייסדנו מכלום. עבדנו כי ידענו שאנחנו עושים משהו היסטורי - בניית מולדת לעם היהודי. עבורי צה"ל זה הדבר הקדוש ביותר שיש כי בלי ביטחון אין שום דבר".
לפנייה לכתב/ת 
