מכבי חיפה היא כרגע קבוצה קטנה / צהוב סוגר חשבון
הנה כמה דברים שאפשר לעשות בחמש בערב: לספור את פער הנקודות מהפלייאוף העליון, לחגוג ניצחון בשמינית גמר כאילו היה הגמר עצמו ולהפנים שהמועדון גדול, אבל הקבוצה לא ממש. וגם: הפועל באר שבע עושה בדיוק את מה שבזה לו בעבר ועצה קטנה לאביו של מיכאל אוחנה
לפני הכל - ברכות למכבי חיפה על הזכייה בגביע המדינה. לפחות ככה זה נראה לפי החגיגות, מופעי הזיקוקים ברשתות החברתיות וההצהרות הפאתטיות - למשל "יש לנו חומר שחקנים מצוין". אין כמו ניצחון אחד של הירוקים כדי לצאת מפרופורציות, בדיוק כמו בתחילת העונה אחרי 1:3 מזליסטי למדי על הפועל באר שבע.
אלא שהמציאות של מכבי חיפה מדכדכת, אפורה עד כאב. ולא תשתנה אחרי ניצחון אחד יוקרתי ככל שיהיה על הנמסיס, גם לא אחרי זכייה בגביע. כבר הייתה אחת כזו, אפילו לא מזמן, ב-2016, שאחריה עפו החבר'ה של הנשיא שחר במהירות מהמפעלים האירופים.
מעבר לזה, מגיעות מחמאות למאס ואלאך על הבנת מעמדה של הקבוצה שלהם בכדורגל הישראלי. פעם מכבי חיפה הייתה הקבוצה הדומיננטית שכולם חששו ממנה. העידן הזה הסתיים מזמן. נשאר רק לעקוץ במתפרצות ולקוות לטוב. ביום רביעי האחרון זה קרה בגדול, כי בחיפה הפנימו את מה ששאר הקבוצות יודעות מזמן: מועדון גדול, קבוצה קטנה. ואגב, אהבתי מאוד את סרטון התגובה של מכבי חיפה לזה של מכבי ת״א ו-13 השניות על מה שאפשר לעשות בחמש בערב, כלומר לצפות בהגרלת הגביע. ויש לי הצעת ייעול: אפשר לספור בקפידה את פער הנקודות מהמקום המוביל לפלייאוף העליון.
דוס סנטוס: חטא על לכלוך
מגיעות מחמאות גם לשופט הרחבה לירן ליאני, שידע להודות בטעות והודה שהיה צריך להרחיק את אליסון דוס סנטוס על הפגיעה המלוכלכת בקיארטנסון וגם לפסוק פנדל, שאולי היה משנה את תוצאת המשחק.
תובע ההתאחדות ניר רשף והיועץ המשפטי עמית פינס החליטו שלא להעמיד את הברזילאי לדין ונתלו בתקנון שמסביר שאם צוות השיפוט ראה, העניין נתון להחלטתו במגרש. רשף ופינס הסתמכו על ההסבר שנתן בדו"ח השופט אלי חכמון, שלפיו הקוון דני קרסיקוב אמר במערכת בקשר כי הוא רואה דריכה, אבל אינו יודע אם היא מכוונת.
אם קרסיקוב לא ידע להחליט, כנראה שלא ראה היטב, אחרת איך החליט לטובת שחקן חיפה? ואם בכל זאת ראה היטב, שיקול דעתו פגום. כאן המקום של מצלמות הטלוויזיה לסייע בהענשת העבריין אחרי המשחק. אבל לרשף ופינס קל יותר להישען על תקנה חלולה מאשר לחשוב מחוץ לקופסה ולהעז לאתגר את הרישול בכתובים.
הממן כבר בפנים
אנחנו חוזרים עכשיו לעונת 2002/2003 ותראו מה מספר הארכיון: הפועל באר שבע פותחת בצורה נהדרת. אופיר חיים ואליניב ברדה מובילים התקפה מושחזת והקבוצה מוצאת
סוף סוף צמרת, לראשונה אחרי שחזרה מהליגה השנייה. האוהדים פינטזו על הילד מתוצרת בית ברדה שיוביל את קבוצתם לזכייה בתואר בעונה ההיא או בזו שאחריה.
אלא שבמהלך העונה נמכר ברדה למכבי חיפה. הקהל של באר שבע זעם והחל במחאות נגד הבעלים אלי ז'ינו. זו בעצם הייתה תחילת הסוף שלו במועדון. באר שבע הפסידה בגמר הגביע בסוף העונה להפועל רמת גן ובקבוצה קוננו שעם ברדה זה היה יכול להיגמר בתואר. עכשיו מגיעה אלונה ברקת, הבעלים של באר שבע, ולוקחת להפועל חיפה שחקן משמעותי באמצע מירוץ אליפות מול המאמי הלאומית.
בבאר שבע עושים בדיוק את מה ששנאו שעשו פעם להם, את מה שהגדירו בעבר כהתנהגות מכביסטית שיש לבוז לה. אבל הזמנים השתנו, הפועל באר שבע נשענת על הון עתק של משפחת ברקת, ליגיון זרים מפונפן ורכש מאשדוד. איך שר פעם אריאל זילבר למלים של יענקל'ה רוטבליט: "היו לי פעם עקרונות, מכרתי את כולם. עיסקה מוצלחת (ממן) בשבילי, טובה גם בשבילם".
הווינר של השבוע
ניקיטה רוקאביציה. כשהוא רואה את מכבי ת״א הכל מתחבר לו. מדי ערב בשעה 17:00 אפשר לנסות לשאול למה זה לא קורה יותר ואיך לא ממצים את הפוטנציאל שלו.
הלוזר של השבוע
מיכאל אוחנה ומשפחתו, שלא יודעים להתמודד עם העדפות מקצועיות של מאמן מקצועי כמו ברק בכר. ועצה מאלי וואלך המיתולוגי לאילן אוחנה, אביו של מיכאל, שמאיים לחשוף חומרים מזעזעים על באר שבע: When you have to shoot, shoot, don’t talk. שבת שלום.
לפנייה לכתב/ת 
