נשארו באופנה / על הערב ההתקפי של מכבי ת"א במילאנו
זה היה ניצחון של קבוצה מחוברת, יעילה, שיודעת לעבוד נכון בהתקפה, ועדיין, היריבה היא לא ממש קבוצה בעצמה. ניהול המשחק החכם של ספאחיה הוכיח את עצמו ואסור לשכוח את ההתעלות של ג'קסון, קול ותומאס כשהיה צריך אותם. וגם: מסר לאיגוד הכדורסל ומנהלת הליגה
באולם עם זכרונות טובים וקסומים מלפני ארבע שנים, בו אלכס טיוס יכול לשחזר חוויית זכיה בגביע אירופה, המשיכה מכבי תל אביב
לשמור על מיקוד במטרה שלה, במסעה לעבר המקומות 7-8 בסיום העונה, והיכולת להגדרתה כמוצלחת.
בולדן לא התאמן באופן מסודר השבוע, אבל היה מדויק ויעיל בכל פעולה. מזכיר לנו שלפעמים לא צריך להתאמן כמו משוגעים ("לעבוד קשה" בלשון המאמנים), אלא רק להתאמן כמה שצריך כדי להיות מוכן למשחק. לרוב החוסר באימונים מייצר רעב מסוים וכמיהה למשחק, ואז מכניס את השחקן לזון. בסיום המחצית קלעה מכבי 57 נקודות, כשהמובילים הם ארבעת הגבוהים – פרחוסקי, טיוס, תומאס ובולדן. מצב חריג לקבוצה שמתבססת על שני הגארדים האקפלוסיביים שלה, שמראה על תכנית משחק נבונה של קואץ' נבן. המספר הנוסף – 18 אסיסטים על ארבעה איבודים – יחס של קבוצה מחוברת שחולקת את הכדור ומשחקת יחד.
אבל עדיין נשאר עוד רבע, וזה הרגיש מסוכן מאוד – כי אולי השלשות של מילאנו יתחילו להיכנס, השופטים יתחילו לאזן את השריקות שהיו ביתיות לטובת מכבי, כי האחוזים של מכבי יתחילו להתיישר?
שיא חדש: 102:111 למכבי ת"א במילאנו
זה היה בהחלט משחק כדורסל מהנה לצפות בו בערב שבת. כלומר, לפחות למי שנהנה מהתקפות מהירות ללא הגנה, זריקות אחרי חמש שניות, ומשחק אתלטי של גארדים אמריקניים, כשגבוהים אירופיים מחפים עליהם. ליגת קיץ באמצע החורף. סטריט בול בבירת האופנה של אירופה.
איזה כיף במילאנו. טיוס מטביע(צילום: AP)
המשחק הבליט את רמת המשמעת הקבוצתית של מכבי תל אביב, ואת העבודה הטובה שעשה ספאחיה בתחום. אבל זה בלט רק כי מכבי שיחקה נגד הקבוצה הכי לא מאומנת ולא ממושמעת ביורוליג. למדנו להכיר את סימונה פיאניג'אני בשנה שעברה בירושלים, ומסתבר שהשיטה של "קחו כדור ותהנו" לא היתה התאמה של שיטת משחק לסגל הנוצץ של ירושלים, אלא תפיסת העולם שלו. ואם בהתקפה אתה יכול לסמוך רק על כישרון, בהגנה מילאנו נראית מפוררת ולא מתואמת, ו-111 הנקודות של מכבי מספרות את הסיפור באופן מדויק.
מכבי ניצלה היטב את החדלוניות ההגנתית של מילאנו. בעוד המילנזים פתחו בהפגזה משלוש כאסטרטגיה, מכבי הקפידה ללכת פנימה במחצית הראשונה, לתוך הצבע, לתוך הרוך האופנתי של הארמאני מילאנו. נגד קבוצות עם גבוהים בינוניים, לארט פרחוסקי יש יתרון של מסה וניסיון, והוא ידע לתרגם אותן לנקודות קלות יחסית. הפעם ספאחיה השתמש בו לאורך כל המשחק באופן מאוזן, וקיבל ממנו את המנה הצפויה.
מכבי קיבלה ממנו את המנה הצפויה. פרחוסקי(צילום: EPA)
בעליה למחצית השניה היה חשש מתסמונת הרבע השלישי הידועה, שניבאה ריפיון ונפילת אנרגיה, גם כתוצאה מפער האיכות גדול שהורגש בין שתי הקבוצות. אבל אז עלו שני המנועים הקטנים של מכבי ושמרו על הפער. ג'קסון, שהיה רגוע מאוד בחצי הראשון והתרכז בריכוז והפעלת הגבוהים, לקח על עצמו למשור על הפער, ויחד עם קול, שיצא משק השינה (16 נקודות לצמד ברבע), הם הביאו את המשחק לתחושה של גארבג' טיים בסוף הרבע השלישי. 70:83, תוצאה של משחק שלם.
יצא משק השינה. קול(צילום: AP)
ואכן הפער ירד עד ארבע נקודות, והלחץ ניכר. אבל הפעם מכבי לא נשברה, השופטים המשיכו לתת למכבי כל שריקה גבולית (שופטים לרוב מעדיפים את הקבוצה האגרסיבית יותר שהולכת פנימה), קול וג'קסון אוכלים לחץ על כל המגרש לארוחת ערב. וכמו שצריך בקבוצה מגוונת כמו מכבי, הגיע תומאס וקבר שתי שלשות שסגרו עניין. עוד דוגמה לקבוצה מחוברת שיודעת ללכת לכלים הנכונים בזמן הנכון. שמונה שחקנים שקלעו תשע נקודות ומעלה – ניצחון של קבוצה. רק לא להתלהב יותר מדי, זה היה נגד "לא ממש קבוצה".
אוכל לחץ לארוחת בוקר. ג'קסון(צילום: AP)
ולכל מי שהתלהם מטענותיי על מיעוט הישראלים במכבי, אני מבקש שתקראו הכל עד הסוף. אין לי טענה למכבי עצמה. היא צריכה לנצח משחקים ולענג את הקהל שלה. היא יכולה להרכיב קבוצה שכולה אמריקנים, וזה בסדר גמור מבחינתה.
טענתי היא לאיגוד הכדורסל ולמנהלת הליגה, שמקלה על מכבי (וגם על ירושלים) לשחק באירופה, בכך שהן מגדילות את מכסת הזרים המותרת בסגל ובטופס המשחק, וכך פוגעת בהתפתחות השחקנים הישראלים. טענתי היא ללובי (בראשות שמעון מזרחי), שמשדל בכנסת ומשיג בחוק התקציב את האישור להקלת המס לכדורסלנים אמריקנים כמומחים בתחומם (כלשון החוק) ומקל בכך על ההצפה, בכל הקבוצות כמובן.
והטעות הגדולה ביותר היא של השחקנים הישראלים עצמם, שעוברים למכבי עבור הבטחות גדולות, ודי מהר לתוך העונה מבינים שהם משמשים עלה תאנה ותו לא. זוסמן ומשעור כבר לא יתקדמו העונה, ושגב הולך אחורה... כשהשחקנים הישראלים הצעירים עצמם יכירו בעובדה שהסיפור של "מתקדמים באימונים" הוא קשקוש, ויבינו שהם צריכים לשחק ולהתבשל ולהוביל קבוצה בינונית/קטנה עד גיל 23-24, ורק אז ללכת אל הכסף והתהילה האירופית, אולי אז יהיה לנו איזון מסוים, ויהיו לנו שוב שחקנים ישראלים בכירים. אבל עד שזה יקרה, ישחקו הנערים האמריקניים לפנינו.
לפנייה לכתב/ת 
פייר ג'קסון
צילום: EPA
מומלצים
