שנה לרצח במגדל: "נשאר בלבנו חור ענק שלעולם לא ייסגר"
רוית סבג ספדה לבתה דור כרסנטי ולנכדיה במלאות שנה להירצחם: "הראש מסרב לעכל, הלב מסרב לקבל את הגזרה שנפלה על ראשנו. הגעגועים אליכם כל כך עזים". נדב סלע נאשם כי רצח את אשתו דור, את בניו בנימין ויוסף וכן את בן השכנים, נחמן עתיה
בני משפחות כרסנטי, סבג ועתיה ציינו היום (א') מלאות שנה לרצח הנורא במגדל: ביום זה רצח נדב סלע את אשתו, דור כרסנטי, את ילדיהם יוסף ובנימין ואת בנם של השכנים, נחמן עתיה. הוא ניסה לרצוח את אחיו של נחמן, נתן עתיה, שנפצע קשות מסכינו של סלע, העמיד פני מת וניצל.
משפטו של סלע מתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי בנצרת, וסנגורו מנסה לסתור את טענת התביעה כי סלע היה מודע למעשיו ושפוי בעת הרצח.
אימה של דור, רוית כרסנטי, פרסמה בעמוד הפייסבוק פוסט של כאב וגעגועים, ובו הדברים שהקריאה באזכרה מעל הקבר המשולש:
"שנה ליום שבו נקרע לבנו לרסיסים.
היום אני רושמת לכם אהוביי מכתב מלבי לנשמתכם הטהורה.
הראש מסרב לעכל, הלב מסרב לקבל את הגזרה שנפלה על ראשנו.
אהובים שלי, אתם חסרים בכל שנייה ושנייה.
אהובים שלי, החיסרון שלכם ענק.
אהובים שלי, הגעגועים אליכם כל כך עזים
אהובים שלי, נשאר בלבנו חור ענק שלעולם לא ייסגר.
"דור בתי.
היית בת מיוחדת, תמיד האמנת בדרך שבה את הולכת, ולא משנה לאיפה בחרת ללכת. כשבחרת ללכת בדרכה של התורה, הרמנו גבות אבל את דבקת במטרה. שאלת, חקרת ולמדת בלי סוף, והוכחת לנו שהלב שלך שלם בדרך. הפכת לצדיקה מושלמת, ופתאום הפכת למוארת באור התורה.
"אהבת מאוד את הדרך שבחרת ללכת, ובדרכך תמיד ידעת להעביר את האהבה הזאת גם לאחרים, ואני בטוחה שאת הפכת למלאך ליד כיסא האל, כדי להמשיך מה שהרֶשַע קטע פה.
"דור שלי, היית אמא לתפארת, שאני בתור אמא קנאתי בך. הייתה לך אהבה אין סופית, אהבה מושלמת ליוסף ובנימין. דאגת להם, טיפחת אותם בלי סוף, תמיד דאגת שהם יהיו מאושרים וראו את האושר הזה עליהם. אני בטוחה שגם עכשיו את לצידם, לא עוזבת אותם לשנייה אחת.
"יוסף ובנימין, נכדיי אהוביי שלי. אתכם אני יכולה לתאר במילה אחת: אושר. האושר שהענקתם לי הוא אושר בלתי מוסבר. איך אפשר להתאהב ככה בילדים קטנים ורכים? אתם הוכחתם לי שזה אפשרי, אתם הענקתם לי אושר עילאי. אושר אין סופי. כל חיוך, כל צחוק, כל מפגש איתכם היה לוחץ על כפתור האושר, על כפתור הלב, ומגביר את עוצמות האושר. האושר שכבה לפני שנה, האושר שכבה לפני שנה בשנייה אחת, ביום שהרֶשַע לקח את חייכם באכזריות רבה.
"אהובים שלי, אנחנו פה מבטיחים לכם שלעולם נזכור ולא נשכח, נזכור ולא נסלח. מבטיחים לכם שלעד נרדוף את האיש המתועב, שבאכזריות רבה לקח את חייכם שיקבל את עונשו פה.
מכם אני מבקשת שתדאגו שיקבל את עונשו מלמעלה".
לפנייה לכתב/ת 
