החיבוק עם טראמפ עלול להסתיים בנתק עם יהודי ארה"ב

באמריקה, שבה הולך ומחריף הקיטוב בין המפלגות, נוספת ישראל, בתרומתו של ראש ממשלתנו, לרשימת סלעי המחלוקת בין דמוקרטים ורפובליקנים. כך לפי הסקר המדובר, בעוד 79% מהרפובליקנים מזדהים עם ישראל יותר מאשר עם הפלסטינים, רק 27% מהדמוקרטים מחזיקים בעמדה זו.

גם ביחס לנתניהו עצמו יש פער גדול בין 50% מרפובליקנים שדעתם עליו חיובית ל-18% בלבד מהדמוקרטים. עבור הדמוקרטים, ממשלת ישראל לא מסמלת עוד את הערכים המשותפים שעומדים בבסיס הברית בין שתי המדינות - מחויבות לדמוקרטיה ולשלטון החוק, חופש דת ביטוי, שמירה על זכויות אדם וקידום שלום.

אז אפשר לומר "לעזאזל עם הדמוקרטים", אבל הבעיה היא שהפוליטיקה האמריקנית היא כזו שבתי הנבחרים והבית הלבן יכולים להחליף בה הנהגה כל שנתיים, ובעיה נוספת היא שרוב רובה של יהדות ארה"ב תומכת דמוקרטים ולכן, הימור על סוס אחד, הוא הימור לא רק על עתידה של ישראל, אלא גם על עתידו של העם היהודי, לא פחות מזה.

הסקר מלמד אותנו כי בקרב דמוקרטים, ישראל נהנית מתמיכה בעיקר בקרב מבוגרים יותר, בעוד שבני דור העתיד, צעירים בגילאים 18 עד 30, תומכים בה באחוזים נמוכים במיוחד. נתון מדאיג נוסף מתייחס למעמד ישראל בקרב מי שמגדירים עצמם ליברלים, בקבוצה זו חלה התדרדרות בשנתיים האחרונות מ-36% ל-19% בלבד, שזה כמעט מחצית מאחוז התמיכה בפלסטינים (העומד על 35%). הנתון האחרון חייב להדליק כאן נורות אדומות, לאור העובדה שהפלג הליברלי הוא קובע הטון במפלגה הדמוקרטית היום. מספיק לעקוב אחר המועמדים הפוטנציאלים לנשיאות לבחירות 2020, כדי להבין שמי שרוצה לנצח בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ממקם עצמו הכי ליברלי שאפשר.

בחירות אמצע הקדנציה

ככל שיתחזק החיבוק האידאולוגי הדביק בין נתניהו לטראמפ, שאולי מסייע לשני המנהיגים בקרב בסיס התמיכה הפוליטית שלהם, כך יגבר הפער עם הדמוקרטים ולא רק איתם. הלוא, בעוד עשרה חודשים יערכו בארצות הברית בחירות אמצע הקדנציה, בחירות שלרוב יש בהן פוטנציאל גדול להגדלת כוחה של האופוזיציה בבית הנבחרים. ההערכות הן כי הדמוקרטים יכולים לשוב להוביל את בית הנבחרים ואולי גם את הסנאט. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להגיע למועד הבחירות לנשיאות כשהשבר סביב התמיכה בישראל כה גדול וכה מובהק מפלגתית.

זאת ועוד, סקרים אחרים של אותו מכון מחקר בקרב הציבור היהודי אמריקאי, הראו כי 70% מהיהודים בארה"ב מגדירים עצמם דמוקרטים ובתוכם 50% מאפיינים עצמם כליברלים. מה שבא ללמדנו כי בעוד שהתמיכה בישראל בקרב נוצרים אוונגליסטים נמצאת בשגשוג, התמיכה בישראל בקרב יהודים נמצאת בשפל היסטורי. לכן הנתונים מלמדים לא רק על שבר פוליטי, אלא על שבר של מדינת ישראל עם העם היהודי בארה"ב, ציבור שתמיד יהווה את בסיס התמיכה העיקרי שלה בארצות הברית.

המתקפה על הדמוקרטיה הישראלית, הסרבנות המדינית, ההתנערות המעשית מפתרון שתי המדינות, ביטול מתווה הכותל, הכתף הקרה ליהודים הרפורמים והקונסרבטיבים, תקיפת אובמה וחיבוק טראמפ, כולם ביחד הביאו ליצירתו של השבר הגדול והמסוכן הזה.

ראש הממשלה נתניהו צוטט בעבר כמי שמעריך שתוך שני דורות ייעלמו הרפורמים והקונסרבטיבים כתוצאה מהתבוללות והעדר ילודה, אך בפועל המצב הפוך. יהדות ארצות הברית משגשגת ומתרחבת (גם אם לא בהתאם להגדרות הרבנות הישראלית), ובמקביל הופכת ליותר ליברלית ולהרבה יותר ביקורתית ביחסה לישראל ולמדיניות הממשלה.

זוהי קריאת השכמה לממשלת ישראל ולאופוזיציה בישראל. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה פוליטית וגם ערכית לוותר על מי שתמכו בה עד כה. אפשר להתבסם מהיד המושטת מהבית הלבן, אבל אסור לשכוח כי הדיירים בבית הזה מתחלפים מדי ארבע עד שמונה שנים וכי חובה עלינו להיות מוכנים ליום שאחרי טראמפ.

יעל פתיר, מנהלת J Street ישראל