האמן בועז ארד התאבד לאחר שפורסם שניהל מערכות יחסים עם תלמידות
יממה לאחר פרסום כתבה שבה נטען כי האמן בועז ארד קיים קשרים מיניים עם תלמידות שלו בבית הספר תלמה ילין, הוא שם קץ לחייו. ג', תלמידתו לשעבר, סיפרה: "הרגשתי שעשו בי מניפולציות רגשיות גדולות ושבית הספר לא שמר עליי". ארד הגיב: "אני לא במצב שאני יכול להגן על עצמי. נשאר לי לדפוק כדור בראש"
האמן בועז ארד (62) שם היום (ו') קץ לחייו, יממה לאחר שב"מאקו" פורסמה כתבה שבה נכתב כי ניהל במשך ארבע שנים מערכת יחסים עם תלמידה בבית הספר תלמה ילין שהייתה בת 16. את מערכת היחסים החליטה לחשוף לאחר שהתפרסמה עדותו של אסף הראל על מנחם נבנהויז, לשעבר מנצח מקהלת תלמה ילין, שנטען כי ניצל והטריד מינית עשרות מתלמידי בית הספר לאורך שנים. התלמידה סיפרה כי תלמידות נוספות נפלו קורבן למעשיו וכי בית הספר ידע, אך העלים עין.
ג' סיפרה בין היתר כי בגיל 15 היה קשר חברי בינה לבין ארד: "עד גיל 16 זה היה קשר דואג. גיל ההתבגרות שלי עבר עליי בקושי רב וההורים היו מודאגים. ואז, בגיל 16, הקשר שלנו הפך למיני ורומנטי". היא נשאלה כיצד הרגישה במצבים שבהם הוא התרחק פתאום: "זאת הייתה רכבת הרים רגשית נוראית עבורי. כל התרחקות שלו גרמה לי לרצות אותו יותר ובדיעבד הרגשתי שעשו בי מניפולציות רגשיות גדולות, שהיו כוחניים אליי ושבית הספר לא שמר עליי. זאת הייתה התעללות, כי גם ככה האדמה רעדה לי מתחת לרגליים בתקופה ההיא. הייתי מתבגרת עם בעיות ועכשיו הייתי צריכה להתמודד גם עם זה".
לפי הפרסומים ג' לא הייתה כנראה לבד ותלמידות נוספות נפלו קורבן לכאורה. היא נשאלה האם מישהי ניסתה פעם לעמת את ארד עם המעשים שלו: "אני יודעת שמישהי שהייתה איתו כשהייתה תלמידה שלו נפגשה איתו אחרי שנים ושאלה, 'איך יכולת? מה לך ולילדה בת 16?'. אחרי השיחה הזאת הוא צלצל אליה ואמר שהוא לא יכול להסתכל על עצמו במראה, שהוא רוצה לדפוק כדור בראש".
ארד אמר בתגובה לכתבת: "היו לי מערכות יחסים עם תלמידות שלי לשעבר, אחרי שסיימו את לימודיהן. מקרה אחד היה צמוד לתקופה שהתלמידה סיימה את לימודיה בתלמה והיחסים הפכו למיניים רק אחרי, אבל בדרך כלל אלו היו מערכות יחסים שנוצרו שנים אחרי. היו לי גם תלמידים ותלמידות שהיו חברים שלי בזמן שלמדו בתלמה ילין, אבל מעולם לא נחצה איתם גבול. יש מערכות צדק בכל העולם, גם בישראל, ואדם חף מפשע עד שמוכחת אשמתו. ויש חוק התיישנות. ברגע שייצאו הטענות האלה לעולם את גוזרת את דיני מאחר שלא תהיה לי הזדמנות להתגונן בפני האשמות אלו בבית משפט. אני לא אוכל להסתכל לאמא שלי בעיניים, אין טעם לחיי, המשמעות של זה היא לסיים את חיי. כל אחד מנסה לגזור פה קופון".
עוד אמר ארד: "אני לא במצב שאני יכול להגן על עצמי כי את לא חושפת בפניי את שמותיהן של אותן נשים. נשאר לי לדפוק כדור בראש. הרכילות הזאת דפקה לי את החיים. זה פוגע לי בקריירה, בקשרים עם אנשים, מאז שהתחלת לעשות את התחקיר שלך. אני לא מאשים אותך בכלום, אבל אני לא ישן בלילות בגלל זה, כל החיים שלי הם סביב הדבר הזה, עם הבחורה הזאת שפגעתי בה לא בכוונה. זה לא נותן לי מנוח. אני מסתכל לאחור ואני מבין שדפקתי לה את החיים, אני מתבייש בזה, מרגיש רגשות אשם. יש לי מעט חברים, אין לי משפחה, אני משתדל לעשות טוב לסטודנטים שלי, לעשות אומנות. אם את לוקחת את זה ממני אני לא ממשיך ללמד, לא מציג. אין לי טעם לחיות".
ארד נלקח למשטרה ושוחרר: "אין סכנה לחייו"
לאחר פרסום הכתבה ב"מאקו" שלח ארד למערכת האתר מכתב ובו הצהיר כי הוא מתכוון להתאבד. אנשי האתר דיווחו על כך מיד למשטרה, ושוטרים נשלחו לביתו ולקחו אותו לתחנה. אחרי ששוחחו איתו עדכנה המשטרה את "מאקו" כי התרשמה שלא נשקפת סכנה לחייו, ולכן הוא שוחרר לביתו.
זה המכתב ששלח ארד ל"מאקו":
"מתקשרת העיתונאית הזו ומספרת לי ששמעה תלונות על קשרים רומנטיים שהיו לי עם תלמידות מתלמה. היא לא נותנת שמות. היא לא מספקת עובדות שאוכל להשיב עליהן. היא לא מדברת בפירוש על סקס, רק רומזת. גם התלונות מספרות על קשר רומנטי. הכתבת מפרשת זאת כיחסים מלאים בין גבר ואישה.
לכל מערכת חוק בעולם יש חוק התיישנות, בכל מערכת חוק אדם זכאי אם לא הוכחה אשמתו. אבל את החוק צריך לפעמים לעקוף. פתאום הוא חלש. אני צריך לעמוד עכשיו מול האשמות כלליות ולהגן על עצמי. מי יאמין לי מול הכוח של התקשורת? איך אני יכול להסתכל למישהו בעיניים? לאיזה מאבק אני יכול לצאת עכשיו?
פגשתי אנשים צעירים מדהימים בתלמה ילין, עם חלקם אני בקשרי חברות עד היום. בכמה מקרים התהדק הקשר. הגבולות היו ברורים. מי יכול לעצור קשר שהתהדק? לא היה שם שום דבר שצריך להסתיר.
שנים שהרכילות מתפתלת על גבי ואני, במקום להכחיש, חוטף שיתוק כל פעם שמטיחים אותה בפני.
וישנה ****** (שם השמור במערכת), שהאמת מעולם לא עצרה אותה. היא האשימה את המדרשה שמשתפת אותי בתערוכה בעוד שיש סטודנטיות שהתלוננו שהטרדתי אותן. מעולם לא היה לי קשר עם סטודנטית. בדיקה במדרשה ובבצלאל גילתה שמעולם לא הייתה תלונה על כך. אבל היא משוכנעת באשמתי. היא תגזור את הקופון שלה. לעזאזל האמת. שנים היא מסתובבת ועשה לי שיימינג מאחורי גבי. לוחמת הצדק הגדולה. תהיי בריאה גברת ******. אני משוכנע שאת גם מאחורי זה. השארת אחרייך שובל של סימנים.
חייתי חיים מדהימים. ההוראה והאומנות מילאו אותם.
עכשיו הכל רפש.
איך אני יכול עכשיו להסתכל למישהו בעיניים? מי ייתן לי ללמד? מי יציג את האומנות שלי?
כל מה שאני ירד לטמיון.
שלום למשפחה המדהימה שלי. שלום לסטודנטים הנפלאים.
סליחה מכל אלה שפגעתי בהם.
סליחה מכל מי שמה שאני עושה כאן פוגע בו.
אני אוהב אתכם
בועז".
ממגזין "מאקו" נמסר בתגובה: "הבשורה על מותו של בועז ארד כואבת. זוהי טרגדיה ואנו מביעים את צערנו למשפחתו. שורה של עדויות על מערכות יחסים אינטימיות הגיעו למגזין ונבדקו בזהירות ובאופן מקיף. דבריו של ארד הובאו במלואם בכתבה. הסיפורים המגיעים לגופי התקשורת וכן לרשתות החברתיות מעלים סוגיות מוסריות מורכבות ואנו נדרשים אליהן מידי יום. ההחלטה לפרסם את התחקיר התקבלה בלב כבד אך שלם".
לפני כחודשיים וחצי פורסם הדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, ונתוניו מציגים עלייה בכמות הפניות למרכזים והתלונות למשטרה – שרובן המוחלט לא מסתיימות בכתבי אישום. על פי הדו"ח, 84% מהתיקים על תקיפה מינית ב-2016 נסגרו, ורק 16% מהם המשיכו לכתבי אישום. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, התייחסה לממצאים ואמרה כי "לאחרונה נראה שהחברה מתחילה להכיר בכך: קמפיין Me-Too (#גם אני) גרם לרעידת אדמה של ממש, והוכיח כי היקף התופעה עצום ורב ממדים – ובמקביל, חשף שמרבית הנשים והגברים שנפגעו נשארו עם הפגיעה לבד, ולא ראו ברשויות כתובת בשעת אמת".
הציג במוזיאונים ובגלריות בעולם
ארד היה אמן בכיר, מרצה ואוצר, מרצה בכיר בבצלאל, בבית הספר "קמרה אובסקורה" ובמדרשה לאמנות בבית ברל. בין השנים 1983 עד 2006 שימש מרצה לאמנות בתיכון "תלמה ילין" בגבעתיים. מאז 2009 שימש אוצר הגלריה של המדרשה בתל אביב, הירקון 19. הוא בוגר לימודי אמנות במכון אבני, לימודי תיאוריה בסמינר לאוצרות וביקורת של אריאלה אזולאי ב"קמרה אובסקורה".
ארד השתתף בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות במוזיאונים וגלריות מבילות בארץ ובעולם, זכה בפרסים רבים בהם פרס מוזיאון חיפה לאמנות (2006) ופרס עידוד היצירה משרד התרבות (2004). עבודותיו נמצאות באוספים מובילים כגון המוזיאון היהודי ניו יורק, מוזיאון ישראל ירושלים, מוזיאון חיפה לאמנות, אוסף רקנטי ועוד.
הוא התפרסם במגוון רחב של יצירות אמנות, בהן וידאו ארט שיצר. בין היתר פרסם לפני 16 שנה את העבודה "גורדון ואני" שבה עמד מול המצלמה כשעל ראשו גורדון, התרנגול שלו. העבודה השתמשה בצורת אמנות הווידאו הקלאסית משנות ה-70 שעיקרה סיבולת מול מצלמה. התרנגול, מנהיג הלהקה, עומד על הצמרת במקרה זה ראשו של האמן, ובסופה של העבודה הוא מטיל את הלשלשת שלו על ראשו. מהלך אירוני זה מכיל מסר פוליטי המתייחס לקשר שבין מנהיג לבין קהילתו.
לפני 11 שנים השתתף באירוע ארט.טי.אל.וי. שבמסגרתו הציגו 300 אמנים את עבודותיהם במרחבי תצוגה ובמרחבים ציבוריים, ובסימן חגיגות מאה שנה לעיר תל אביב. הוא השתתף במיצג "הומונים" (ביקור סאדאת) עם גיא בן נר, רותי סלע ודורון רבינא, שאצרה מעיין אמיר. המיצג היה בנוי ממטרות מתיזות מים על מטוס מחימר רטוב. כשמסתובבים סביב גוף המטוס הענק, שנראה כמו שלב בתהליך פיסולי, רואים גרם מדרגות ואת סאדאת נשיא מצרים שחום מחימר.
לפנייה לכתב/ת 
