משחקי שליטה
במחצית הראשונה כולם התעסקו בצוות השיפוט, שאמור לדאוג לזרימת המשחק, אבל בהמשך הקישור של מכבי תל אביב הראה עליונות כל כך ברורה עד שהייתה הרגשה שהצהובים עדיין ביתרון מספרי על באר שבע. אורי קופר ראה הצגה של דור מיכה, שצריך לקרוא לתפקיד במגרש על שמו, אלופה שנראתה פתאום כמו בתקופה שקדמה לברק בכר ושחקן שמפקיר את הקבוצה שלו
במחצית כמעט אצטדיון שלם דיבר על על המילה "שליטה". היו ויכוחים על הכרטיסים האדומים, במיוחד על זה שקיבל שפונגין, אבל לא משנה מה כל אחד חשב הייתה הסכמה שצוות השיפוט איבד שליטה על המשחק (גם לא בהכרח נכון), וזה היה הסיפור. 45 פלוס 4 דקות מאוחר יותר, עם שריקת הסיום, המילה "שליטה" נשארה הסיפור המרכזי, רק שהיה מדובר בשליטה האבסולוטית של מכבי תל אביב בהפועל באר שבע - שנגמרה בניצחון.
בערב של משחקי שליטה, משליטת השופטים במתרחש, דרך השליטה בעצבים של אוגו, ועד מי שולטת בליגה - אם אפשר לכנות כך את הקבוצה שמטפסת למקום הראשון - מכבי הייתה גדולה על באר שבע ואפילו אפשר לומר שביטלה אותה לגמרי. כן, זה נגמר עם מתח ובהפרש שער אחד, אבל במהלך המחצית השנייה היה צריך להזכיר אחד לשני ששתי הקבוצות בעשרה שחקנים. זה נראה שמכבי, גם אחרי ההרחקה של שפונגין, עדיין נמצאת ביתרון מספרי. לכו לדקה ה-60 ותראו את המשולשים ליד הרחבה של חיימוב.
השליטה של מכבי התבטאה יותר מכל בלב, לאו דווקא זה שבגוף אלא זה שבמגרש, בקישור. פרץ עשה עבודה טובה (גם כשעבר להיות מגן), ריקן היה מהבולטים במחצית הראשונה, גולסה הראה דקות של דומיננטיות. זה לא היה כוחות, ומגיעה פה מילה טובה גם לקרויף, אבל מעל כולם היה אחד אחר, דור מיכה.
המשחק הזה עשה חשק להמציא תפקיד חדש בכדורגל הישראלי, מיכה-סטייל. משהו כמו "אול-אראונד-מיכה". בהתקפה אחת מיכה חילץ כדור בצד ימין של ההגנה, דאג לדאבל-פס זריז, דריבל קטן, ופתאום הוא בכלל בצד שמאל של ההתקפה. מיכה היה פנומנלי במחצית השנייה, וכמובן, איך לא, הוא זה שבישל.
הכובש, עטר, עלה במפתיע בהרכב והעבודה הטובה שלו לא התבטאה דווקא בכיבוש אלא במשחק הלחץ. זה היה הפוך ממה שראינו בסיבוב הראשון – מכבי באה ללחוץ, לשלוט, עוד כשהעניינים היו רגועים יותר. במקרה אחד עטר חטף כדור לאוחיון ממש ליד הרחבה. באר שבע הנוכחית לחיצה, רק שאף אחד לא מנסה ללחוץ אותה.
בואו נסגור רגע את עניין השיפוט. ליאני היה צריך כמובן לאשר שער לריקן (רק שזו יותר אחריות הקוון), אבל עם ששת הצהובים שהובילו לשני האדומים אין ממש בעיה. המקרה הבולט יותר הוא כמובן זה של אוגו, לו הגיעו שני צהובים עוד לפני האירוע. זו הייתה התנהגות מכוערת של הקשר קודם כל כלפי האוהדים שלו. הוא הפקיר את הקבוצה.
בכר נראה מעט אובד עצות עוד לפני ההרחקה הזו ולראשונה בתקופתו כמאמן הקבוצה הזכירה את באר שבע הקודמת, של אלישע לוי – חושבת גבוה, אבל עדיין מפוחדת. אולי ככה זה כשהמושיעים הפוטנציאלים מהספסל הם מלמד וזריהן, כשמליקסון לא מורגש (שוב מחמאות לקישור הצהוב), וכשאלה השמות שמרכיבים את ההגנה. השער הגיע אחרי הרחקה לא טובה של אורן ביטון, ולמרות שהכדור נכנס לרחבה בנונשלנט בן ביטון וטאהא בהו בעטר.
שוב – זה רק 0:1, אבל לבאר שבע לא היו דקות של עליונות במשחק. עכשיו, בטח בלי אוגו ושהר לזמן מסוים, נראה כמה מהר היא תתאושש. המקום הראשון שוב לא אצלה.
לפנייה לכתב/ת 
