"THE WALL" של צביקה הדר: שעשועון מיושן שהתלבש יפה
השעשועון החדש של צביקה הדר רוצה להיות הכול ובגדול: יש לו סט חדשני ומהפנט, יש בו מזל והימורים, סיפור מרגש ונוגע ללב ומנחה עם הרבה אמפתיה. אבל בדרך לשם הוא מפספס את העונג הפשוט של חידון טריוויה מהנה
בזמן שפולין מתעקשת שהיא לא נושאת באחריות על כל הסיפור הזה של השואה, בוורשה, בירת פולין, מול קהל פולני למהדרין, מצולמים הפרקים של "THE WALL", השעשועון החדש של רשת שעלה אתמול (ב', 21:20, ערוץ 13). סכום הפרס הגבוה ביותר בשעשועון הטריוויה הנוצץ הזה הוא שישה מיליון שקלים. איט דיס, פולין.
הסיבה שהפקת השעשועון הרחיקה עד פולין כדי לצלם אותו היא שאנדמול, חברת ההפקה שמחזיקה בזכויות על הפורמט, הקימה שם אולפן עם סט בגובה של ארבע קומות – סוג של משחק פינבול שדרכו משתלשלים כדורים זוהרים, במפגן שאני בטוחה שהצופים שעישנו משהו לפני הצפייה יעריכו מאוד. האולפן הזה משמש את המדינות השונות שמצלמות בו גרסאות משלהן לשעשועון, כולל הגרסה האמריקנית שעלתה לפני כמה חודשים ב-NBC. אנדמול היא גם אחת מהבעלים של רשת, מה שמן הסתם הבטיח הנחה נאה במחיר הפורמט, ובימים כאלה, כשהתקציבים של הזכייניות מתאדים יותר מהר מערך הביטקוין, הנחה היא עניין שאין לזלזל בו.
שעשועוני הטריוויה מתחלקים בחלוקה גסה לשניים. אלה שמתמקדים בעניין לשמו טרחנו להגיע עד הלום, כלומר טריוויה, ואלה שמתייחסים אל הצופה כאל יצור מופרע קשב שנוהה אחר הסחות דעת ויזואליות כמו כספומטים שפולטים כסף או פצצות מתפוצצות. בהכללה, השעשועונים שהצליחו היו אלה שעסקו בטריוויה ("מי רוצה להיות מיליונר", "הכספת" ועכשיו גם "המרדף" המצוינת) עם שילובים כאלה או אחרים של אלמנטים פסיכולוגיים. האחרים נאלצו לחזור למדף.
"THE WALL" היא מעין חנות כלבו – היא רוצה להיות הכול. היא רוצה שנתפעם בכל פעם שכדור נופל בסט החדשני המהפנט, היא רוצה להכניס אלמנט של מזל והימורים, היא פונה ללב שלנו עם הסיפור המרגש של בני הזוג שרוצים להציל את הבן שלהם, ופה ושם היא שותלת שאלת טריוויה או שתיים. הכול במקום אחד ובגדול, הכי אמריקה. לשם כך גויס הטאלנט של רשת, צביקה הדר, שנמצא בתקופת ביניים בין "מחר שבת" המנוחה והעונה השנייה של "לצבי יש בעיה".
הגישה של הדר לאורך כל הקריירה שלו שמה דגש על הנגישות והיעדר הציניות והרצון שלו לעשות לאנשים טוב. הדר הוא אולי המנחה היחידי היום שאפשר להאמין לו כשהוא מגלה עניין ואמפתיה באנשים עם סיפור אישי מהסוג שהגיע אתמול ל"THE WALL". אני לא יודעת אם סיפורים מהסוג הזה עדיין מצליחים לעבור את הסף הציני והקהה של צופים שהולעטו בחומרים כאלה ביותר מעשר שנות ריאליטי. נניח שכן. עדיין מתחת לאולפן המרשים מסתתר שעשועון מיושן שפשוט התלבש יפה, שכדי לכסות כמה שיותר קהלים פשוט הרכיב לעצמו קוקטייל מכמה שיותר סוגי אלכוהול ואמור להעביר את הצופים שלו דרך כמה שיותר מצבי רוח במהלך הצפייה, ובדרך מפספס את העונג הפשוט בחידון טריוויה. וכשאדם או ערוץ מערבב יותר מדי סוגי אלכוהול ביחד, עם מה הוא קם בבוקר שאחרי? בדיוק.
