50 אלף ש' לחרדית שנשאלה בראיון "כמה ילדים את מתכננת?"

עו"ד לא התקבלה לעבודה בחברת הספנות "מ. דיזינגוף ושות'", לאחר שבראיון הוטל ספק ביכולתה להתמודד עם המשרה. זה נגמר בבית המשפט

עו"ד ליאת שושן-ברקפורסם: 12.02.18 , 07:13

בית הדין הארצי לעבודה דחה לאחרונה ערעור שהגישה חברת הספנות "מ. דיזינגוף ושות'" אחרי שחויבה לשלם 50 אלף שקל לעורכת דין חרדית שנשאלה בראיון עבודה כמה ילדים היא מתכננת ללדת, תוך הטלת ספק ביכולתה לעמוד בדרישות התובעניות של המשרה. השופטת רונית רוזנפלד שהחברה הפלתה אותה בהליך המיון ממניעים סטראוטיפים על רקע היותה אישה דתייה ואם.

בכתב התביעה שהגישה עורכת הדין ב-2015 היא סיפרה שב-2010 נענתה למודעת דרושים שפרסמה החברה. היא זומנה לראיון ראשון עם בנו של המנכ"ל ולאחר מכן לראיון שני עם המנכ"ל עצמו. כחודשיים לאחר מכן נערך לה ראיון שלישי שבו ציינו המנהלים שהיא מוכשרת, אך הם בדילמה אם לקבל אותה לתפקיד כיוון שהם לא יודעים איך תתמודד עם המשרה התובענית בעתיד כשיהיו לה חמישה או תשעה ילדים.

דיני עבודה

140 אלף ש' לעובדת שפוטרה בהיריון ללא היתר

עו"ד מוריה שקד

בעלי סוכנות הביטוח "יותר" שלח לעובדת, שהייתה בחופשת מחלה, מכתב פיטורים בדואר רשום. בית הדין נזף בו על התנהלותו וחייב אותו לשלם לה

140 אלף ש' לעובדת שפוטרה בהיריון ללא היתר

היא נשאלה כמה ילדים היא מתכננת עוד להביא ואיך תסתדר עם נסיעות תכופות לחו"ל. נאמר לה שהיא תצטרך "לעבוד כמו גבר" ו"שלא יהיו לה הנחות". לדבריה, היא הרגישה מושפלת ומובכת אך הסבירה למראיינים כי יש לה סביבה תומכת והיא תוכל לבצע את התפקיד. אלא שבסופו של דבר היא לא התקבלה למשרה.

החברה טענה מנגד שלא הפלתה את התובעת אלא הציגה לפניה באופן גלוי את דרישותיו החריגות של התפקיד כחלק מתיאום ציפיות לגיטימי. השאלות בריאיון, התעקשה, היו רלוונטיות ונועדו לבדוק אם התובעת תוכל לעמוד באילוצים החריגים של המשרה.

בית הדין האזורי קיבל את התביעה ופסק על פיצוי של 50 אלף שקל לתובעת. על החלטה זו הגישה החברה ערעור לבית הדין הארצי שבו חזרה והדגישה את אופיו התובעני של התפקיד. היא טענה שבנסיבות אלה שאלות הנוגעות לזמינות העובד ויכולתו לעמוד בדרישות התפקיד הן לגיטימיות. עוד נטען כי בסופו של דבר הוחלט לא לאייש את המשרה ובמצב זה לא תיתכן כלל הפליה.

גישה סטריאוטיפית עמוקה

אבל השופטת רונית רוזנפלד דחתה את הערעור וציינה שבאמירות שהופנו כלפי התובעת בראיון השלישי, "טמונה גישה סטריאוטיפית כה עמוקה ביחס לקבלה לעבודה של אימהות לילדים בכלל, ושל אימהות המשתייכות לחברה החרדית בפרט, עד כי אפשר שמתייתר הצורך לדון בכל יתר הטענות שבערעור".

נקבע כי רמת העיסוק של החברה בנושאי ההורות של התובעת ותכנון המשפחה חרגה במידה רבה מגדר הסביר ומצביעה כשלעצמה על שיקולים של אפליה. זאת ועוד, החברה לא הוכיחה שלא הפלתה את התובעת ולא הציגה גרסה קוהרנטית בקשר לשאלה אילו כישורים היו חסרים לה לצורך התפקיד.

בנסיבות אלה קבעה השופטת רוזנפלד שהתובעת הופלתה בהליכי הקבלה למשרה מטעמים של הורות, "תוך שהיא משויכת על ידי החברה לחברה החרדית, ועל כן היא עוד צפויה להיות לאם במשפחה ברוכת ילדים".

בסוף דבריה היא מתחה ביקורת על מציאות חיי העבודה הכוללת פרקטיקות של "עבודה טוטאלית" באופן המנציח אפליה מובנית כלפי נשים, שעדיין נושאות בנטל העיקרי בעבודת המשפחה. השופטים יגאל פליטמן ולאה גליקסמן הצטרפו לפסק הדין. החברה חויבה בהוצאות של 10,000 שקל.